למי שעוד היו לו ספקות, עכשיו זה כבר ברור: המוזיקה בוושינגטון השתנתה מקצה לקצה. ולא רק המוזיקה, גם המילים. הקהל הנרגש כלל את יעל, היהודייה הכשרה המפורסמת בעולם הידועה גם בשם איוונקה, ובעלה האורתודוקסי ג'ארד קושנר, ומסביבם נוכחות די מפתיעה של חובשי כיפות, כתבי רשת תקשורת נוצרית ונציגי התקשורת הישראלית שהציגו שאלות ענייניות.
אבל לצד המחוות עלו כמה הצהרות דרמטיות מהחדר הסגלגל: הקו התקיף והקשוח נגד איראן; האמירות על הצורך בשינוי דרמטי בהסתה בבתי הספר הפלסטיניים; ומעל לכל, השלכתם של פתרון "שתי המדינות", מתווה קלינטון, הזיות אנאפוליס ועוד רעיונות עוועים לפח האשפה של ההיסטוריה. בניגוד לאובססיה של ג'ון קרי, הילרי קלינטון ואובמה, הצהיר טראמפ שאין לו עניין לכפות על ישראל מדינה פלסטינית. הוא מאפשר לה מרחב פעולה ואינו כובל אותה להסדר מסוים. ולא שפתרון כזה עומד על הפרק. הרי גם אם בפועל מישהו היה רוצה, אין היתכנות לנושא ואין פרטנר שאפשר לדבר איתו.
ברמה הפוליטית, נתניהו הוכיח אתמול שהוא אוחז במספר נכסים אסטרטגיים עבור מדינת ישראל: מערכת ההבנות והקשרים עם הפקידות וסביבת טראמפ בוושינגטון; הקשר החם והאישי עם הנשיא ובני משפחתו; הניסיון העשיר בניהול תהליכים דיפלומטיים; היכולת להכתיב סדר יום מדיני, וכנראה גם תוכניות אשר עדיין נמצאות מתחת לפני השטח.
יותר מפעם אחת נרמז על ברית האינטרסים המשותפים עם מדינות האזור הסוניות, בראשות ערב הסעודית ומדינות המפרץ, ונראה שהקשר הזה צופן בחובו בשורות חיוביות לאזור כולו. מהבחינה הזו זכה השבוע נתניהו לחגורת ביטחון מדינית, בתחומים אשר חשובים מאוד לתומכיו ולשותפיו לאגף הימני של המפה הפוליטית בישראל. יהיה קשה עבורם, אם וכאשר, להסביר לבוחריהם למה פירקו ממשלה שמקדמת את האינטרסים של המחנה הלאומי בגלל זוטי דברים.
ויש עוד היבט פרובינציאלי לביקור ההיסטורי. בפרובינציות מתקשים לסקר אירועים בצורה מקצועית, שלא לומר אובייקטיבית. להקת "רק לא ביבי" נאלצה לבלוע שלשום את רוקה בהשתאות לנוכח תצוגת התכלית בוושינגטון. השינוי הדרמטי בטון, בשפת הגוף, בתסרוקת, ואפילו השבחים המופגנים של טראמפ לשרה נתניהו והכרת התודה הפומבית על כך "שהייתה כל כך טובה למלניה", נתקעו בגרון להרבה אנשים מרי נפש. למרות הצלחת הביקור, עשו חלק לא קטן מעיתונאי השמאל מאמצים לולייניים לחלץ כותרת שלילית ממנו. על אף הקולות, הברקים והאירוע המכונן, נצמדו אלה לכותרת אחת על הצורך לרסן את הבנייה בהתנחלויות.
מדינאות היא מקצוע, וצריך להבין שיחסי חוץ דורשים לא רק אנגלית מושלמת ויכולת ביטוי, אלא גם ניסיון, שיקול דעת ובעיקר אחריות. האסטרטגיה הזהירה של נתניהו, הצורך להקשיב לקולות שעולים מסביבתו של הנשיא, העבודה המשותפת איתו, המחמאות והרעיון לפנות לו את המקום להוביל ולקבוע את הטון, הוכיחו את עצמם.
ללא כל ספק, היה זה ביקור היסטורי לישראל, ויום היסטורי עבור נתניהו שסיפק את הסחורה. אני חושב שהוא יכול להרים את רגליו בסיפוק על הכיסא, ולהדליק איזה סיגר טוב בסוף היום. את העבודה הוא יודע.
התרעות פיקוד העורף