וושינגטון, בנקודות: הצהלולים ומעגלי הריקוד בימין מקדימים מעט את זמנם. נפתלי בנט כבר תקע דגל במעלה ההר אבל להערכתי הוא קצת ממהר. אני חושד שרוב הצוהלים יודעים, בתוך תוכם, את האמת הפשוטה: איש, כולל טראמפ עצמו, לא יודע שום דבר על מה באמת רוצה הדונלד מעצמו ומאיתנו. זאת ועוד: אם יש מישהו שמסוגל להמר איך תיראה מדיניות טראמפ בעוד חצי שנה, שיקום. למה חצי שנה, בואו נתחיל עם שבועיים.
הביטו ברומן הלוהט בין טראמפ לפוטין: מישהו יודע איך זה ייגמר? כל הימור בין חתונה רומנטית למלחמת עולם גרעינית שלישית יתקבל בהבנה. בעוד טראמפ משליך השבוע את מקורבו הנאמן הגנרל מייקל פלין אל מתחת לגלגלי האוטובוס, הוא צייץ שרוסיה צריכה להחזיר את חצי האי קרים לאוקראינה תכף ומיד. וזה, אחרי שהוא ורוסיה פסעו חבוקים אל עבר השקיעה בחודשים האחרונים. אז מי שלוקח עכשיו כמה גיחוכים ממסיבת העיתונאים ומנסה להפוך אותם לביאת המשיח עם הבלורית הזהובה, עוד עלול למצוא את עצמו בתפקיד החמור הלבן.
את הקדנציה הראשונה של ביל קלינטון ביליתי בניו יורק כשליח "מעריב". השנה הראשונה של מושל ארקנסו הטירון הייתה קטסטרופלית. קלינטון הבין שהוא במסלול לא טוב, פיטר את כל צוות הבית הלבן, כולל ראש הצוות, ואתחל את עצמו מחדש. בסיכום שמונה שנותיו, הוא נחשב לאחד הנשיאים הגדולים של המאה ה־20. אפילו מוניקה לוינסקי לא הצליחה לקלקל את זה. האם זה יקרה גם לטראמפ? אל תהמרו על זה. בסוכנויות ההימורים בלונדון ניתן להמר על האפשרות שטראמפ לא ישלים את הקדנציה שלו, והאמיצים יכולים לשים את כספם על זה שהוא לא ישלים את השנה הראשונה בקדנציה שלו. יחס ההימורים שמקבלים על הימור כזה הולך וצונח בהתמדה. זה כבר לא נראה מופרך כל כך. לא, אין לי כוונה להשקיע בהימור כזה, אבל כל מי שעיניו בראשו מבין שטראמפ הוא נשיא תזזיתי, שלפן, אימפולסיבי, נטול עכבות או מורא. זה ייגמר בצל"ש או בטר"ש.
עוד בטרם חימם את הכורסה בחדר הסגלגל העיף טראמפ את היועץ לביטחון לאומי, שהוא המינוי הנשיאותי החשוב ביותר. הוא רוצה להחליף את דובר הבית הלבן ועוד כמה בכירים, הוא מוציא אנרגיה על ציוצים נגד ארנולד שוורצנגר (שהחליף אותו כמנחה "המתמחה") והוא נראה בעצמו כמתמחה בלתי כשיר בתחילת הסטאז'. אין לו מערכת איזונים ובלמים אישית, אין לו מזג נשיאותי, הוא מעדיף להתנצח עם ה"ניו יורק טיימס" על לימוד רציני של חומר ומפגין בורות מדהימה בנושאים הרי גורל, תוך שהוא מזלזל בכל מי שמעיר לו על כך. אני לא מציע לאף אחד לבנות יותר מדי על האיש. לא בימין ולא בשמאל.
הפתיחה של טראמפ מזכירה במשהו את הפתיחה של נתניהו, בקדנציה הראשונה ההיא ב־1996. כמו טראמפ, גם נתניהו נקלע לסכסוך דמים עם ראשי זרועות הביטחון שלו (הרמטכ"ל ליפקין שחק, ראש השב"כ עמי אילון ואחרים). כמו טראמפ, גם נתניהו הכריז מלחמה על התקשורת והאליטות. כמו טראמפ, גם ביבי הביא את ה"פייק ניוז" והיה אולי הראשון שזיהה את התופעה ורכב עליה. כמו טראמפ, גם נתניהו יצא נגד מערכת המשפט. כמו טראמפ, גם נתניהו הפך את השנאה לממסד לקרדום לחפור בו ולרכוב עליו. הבעיה של טראמפ היא שכרגע לא ברור מי ינצח בקטטה שלו עם "וושינגטון". כי נכון לעכשיו, וושינגטון מובילה בנקודות. היועץ לביטחון לאומי, הגנרל פלין, היה אמור להיות ראש החץ במאמץ של טראמפ להכריע את הממסד הפוליטי והביטחוני בבירה האמריקאית, אבל גופתו של אותו פלין נגררת עכשיו בחוצות הבירה מרוחה בזפת ונוצות. אז לך תדע.
2. מה שבא לכם
הפגישה הראשונה בין נתניהו לטראמפ חשובה, אבל לא היסטורית, לא גורלית ולא מכרעת. הסיבה פשוטה: מכיוון שתרבות הניהול וההתנהגות של טראמפ שונה לחלוטין משל כל נשיא אחר לפניו, כל סיכום שיושג איתו, אם יושג, יהיה בסיס לשינויים, זיגזוגים, היפוכים ופניות פרסה. זו התנהלותו של טראמפ לאורך כל החיים העסקיים והפוליטיים שלו. מה שצריך להדאיג אותנו יותר מכל הוא העובדה שלא באמת אכפת לו. הוא לא נושא את הגנטיקה הפרו־ישראלית באופן טבעי. הוא איש עסקים ציני, והוא יהיה לטובתנו כל עוד זה יהיה לו כדאי.
הבעיה היא, שמול המילה של ביבי יתייצבו הרוסים, הסינים, האיראנים, המצרים, הסעודים ושאר העולם. אנחנו די לבד בעניין הזה של סיפוח השטחים, בנייה בהתנחלויות ושמירה על הסטטוס־קוו. מה יקרה כשהאינטרסים של טראמפ, כפי שיבין אותם ברגע נתון, יתנגשו עם האינטרסים של הימין בישראל? נדמה לי שהתשובה ברורה.
אצל ברק אובמה והילרי קלינטון אפשר היה לדעת את החולשות ונקודות החוזק, את הפלוסים והמינוסים, את מערכת האיזונים והבלמים. אובמה, גם בימים הכי קשים עם ביבי, לא פגע בביטחונה של ישראל אלא המשיך לתמוך ולממן ולסייע בכל כוחו. אובמה בא מתשתית פרו־ישראלית, אם כי שמאלנית. אצל טראמפ אין תשתית. הכל פתוח לשינויים. מי שקרא בין השורות את מסיבת העיתונאים שלו עם נתניהו ביום רביעי, הבין שיש לנו בעיה: "שתי מדינות, מדינה אחת, מה שבא לכם. העיקר שתביאו לי את הדיל החלומי שלי". ואם לא נצליח להביא?
לו הייתי בימין, הייתה שנתי נודדת בלילות הקרובים. טראמפ עמד שם, במסיבת העיתונאים החגיגית הראשונה, ואמר לנתניהו להרגיע עם ההתנחלויות. אפילו אובמה לא אמר את זה במסיבת העיתונאים הראשונה שלו עם ביבי (השאיר את זה לפגישה בארבע עיניים). גם הדרך שבה עשה זאת, ראויה לעיון. זה היה סוג של מופע סטנד־אפ, מעין אמירה־נזיפה־הצעה בסגנון "תרגיע רגע עם ההתנחלויות, ביבי, בסדר?", פלוס "אנחנו כבר נחשוב על משהו". בהמשך טראמפ אמר לביבי "אתה יודע שגם אתם תצטרכו לוותר, נכון, ביבי?".
הוא שוב חזר על מחויבותו ונחישותו להביא לעסקה בין ישראל לפלסטינים. לא אכפת לו אם יקראו לזה מדינה אחת או שתיים, אבל עסקה. איך אתם בימין מסבירים את הסתירה בין קבורתו של חזון שתי המדינות, לעובדה שטראמפ דורש ריסון הבנייה בהתנחלויות? הרי אם יש מדינה אחת, אפשר לבנות חופשי, לא? והוא עדיין מתעקש שלא נבנה חופשי. והאם אתם באמת סבורים שאפשר להגיע ל"הסדר אזורי" נוסח טראמפ ולספח את השטחים, בו זמנית? יש מדינה ערבית אחת שתהיה מוכנה להיכנס עם ישראל לחדר בלי חזון שתי המדינות? טוב, תמשיכו לרקוד.
3. כל עוולות מפא"י
מרוב התלהבות, הימין הקיצוני בישראל מנסה לספח לא רק את השטחים, אלא גם את הציונות לעצמו. הם המציאו את ישראל, הם הפטריוטים היחידים, הם החלום הרטוב של בנימין זאב הרצל. כל מי שלא מתיישר עם חזונם, תאבונם ודורסנותם, הופך אוטומטית למי שפועל נגד ישראל. המדינה זה הם. הנה קטע מתוך הודעה רשמית של סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי ערב הפסגה בוושינגטון: "אחרי 50 שנה של התנהלות מפא"יניקית של עוד דונם ועוד עז, הגיע הזמן להפוך חצי מיליון מתיישבים לאזרחים שחיים תחת החוק הישראלי".
חוטובלי היא אישה צעירה יחסית. היא נולדה ב־1978, שנה אחרי המהפך הפוליטי ב־1977 שהעלה, לראשונה, את הליכוד של מנחם בגין לשלטון. יכול להיות שהיא משוכנעת שהימין הקיצוני (אליו היא משתייכת) הקים את המדינה? מתברר שהיא יודעת על "התנהלות מפא"יניקית" בערך מה שדונלד טראמפ יודע על "מדינה אחת".
אז ציפי, הנה תקציר אירועים היסטורי קטן: את המדינה הקימה מפא"י. גם העליות השונות של החלוצים טרם קום המדינה נשלטו, בעיקר, על ידי תנועת העבודה. לחוזה המדינה קראו הרצל (והוא היה אתיאיסט), למייסד המדינה קראו בן־גוריון, והוא היה סמל המפא"יניקיות. הוא היה אחד הצנועים במנהיגי ישראל מאז ומעולם. אחרי שפרש חזר לצריפו בקיבוץ שדה בוקר, שם גם נפטר. בלי שמפניה ובלי קוויאר. ההתנהלות המפא"יניקית שלו היא שגרמה לו להכריז על הקמת המדינה כנגד כל הסיכויים, אף על פי שתוכנית החלוקה הייתה קטסטרופלית. לא היה לו רוב במועצת העם, הגבולות המיועדים היו בלתי אפשריים להגנה אבל המפא"יניק התעקש כי הוא ידע שלא תהיה הזדמנות נוספת. הוא ידע שעדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ ובזכותו המדינה הזו כאן עכשיו.
באותה התנהלות מפא"יניקית הוקמו כאן, עוד לפני המדינה, מאות יישובים. קיבוצים ומושבים והיאחזויות וחומה ומגדל והפרחת השממה וביצור הגבולות. כן, עוד דונם ועוד עז, וזה הצליח, כי האנשים העדיפו לעשות במקום לדבר. בשקט, בהתמדה, בעקשנות, בחירוף נפש ובחישוק שיניים. הם השאירו את הנאומים לאחרים. הם לא התרברבו. כשמנחם בגין חצב להבות בנאומיו, הם חצבו בהר. כשבגין (שאני הייתי פעיל נלהב במטהו ב־77') עלה עם אלפי מפגינים על הכנסת בהפגנה נגד השילומים בגרמניה, המפא"יניקים הבינו שהשילומים האלה יבנו את המדינה הזאת והעדיפו לבלוע את הגאווה ולבנות. כך היה, וטוב שכך. הרי אם היינו ממתינים למישהו מהפטריוטים החדשים שיעשה את העבודה הזו, היא לא הייתה מתבצעת עד עכשיו, כי התיאבון שלהם גדול והדרישות אינסופיות ולא היה סיכוי שמישהו ייענה להן.
תביטי, ציפי היקרה, על הפלסטינים: הם תמונת המראה של הקיצונים שלנו. גם הם רוצים הכל, אבל לא מקבלים כלום. זו עובדה. לפעמים עדיף להסתפק במועט. איזה מזל יש לנו שב־1967 עלה סוף־סוף הימין הקיצוני לשלטון וכבש את השטחים וסילק את מפא"י והפך את ישראל לאימפריה. אה, גם לוי אשכול היה מפא"יניק? כי לך תדע, בעידן ה"פייק ניוז" החוטובלים עלולים לשכתב גם את זה.
ולסיום, המפא"יניקים האלה לא האמינו שיבוא יום ובשמי ישראל יזרחו כוכבים כמו ציפי חוטובלי שיהפכו בהבל פיהם את התכונות שבזכותן המדינה קיימת לסוג של נטל פוסט־ציוני. הם לא חלמו על כך שהחברה הישראלית תילקח מתישהו כבת ערובה על ידי השוליים הקיצוניים והסהרוריים שלה.
גילוי נאות: הצבעתי בחיי יותר פעמים ליכוד מאשר מפא"י, והסיכוי שאצביע מפא"י בפעם הבאה קטן מהסיכוי שאצביע ליכוד (בהנחה שמישהו שפוי ייבחר להנהיג אותו אחרי נתניהו).
4. הקרדיט לגברת
רגע אחד במהלך מסיבת העיתונאים של טראמפ ונתניהו ראוי לעיון: הנשיא נראה פתאום נזכר במשהו, ביקש מרעיית ראש הממשלה לקום, הציג אותה, החמיא ליופיה והודה לה על "כל מה שעשית למען מלניה". מה, למען השם, היא עשתה למען מלניה? מי שחושב שזה היה רגע אותנטי, טועה. מדובר בריטואל שחוזר על עצמו כמעט בכל מעמד ממלכתי שבו משתתפת הגברת נתניהו. מישהו, מטעמו של בעלה, תמיד לוחש על אוזנו של המכובד התורן, אם אפשר להזכיר גם את הגברת. אותו דין לכנס של פעילי ליכוד בטבריה, מסיבת עיתונאים בבית הלבן או פגישה מדינית בארמון האליזה. היא צריכה להיות בפנים, נקודה.
נזכרתי בקטע בלתי נשכח שסיפר יעקב קדמי, לשעבר ראש "נתיב", בראיון שפורסם ב"ידיעות אחרונות" לפני כמה שנים. זה קרה בפגישתו של נתניהו עם ראש ממשלת רוסיה ויקטור צ'רנומירדין בשנת 1997. קדמי, שהיה אחד משושביני הפגישה, סיפר כי לפתע ניגש אליו אחד מיועצי נתניהו ולחש לו שיש בקשה מביבי שידאג שראש הממשלה הרוסי יזכיר גם את הגברת בנאום הברכה שלו. "חרקתי שיניים וניגשתי אל צ'רנומירדין", סיפר קדמי, "פניתי אליו בלשון קרבה וכבוד, שהרשיתי לעצמי רק אחרי שהוא קרא לי בשמי הפרטי, ואמרתי לו: 'ויקטור סטפנוביץ', יש לי בקשה מוזרה וחריגה ואני מתבייש לבקש, אבל תבין אותי. בנימין נתניהו מאוד מבקש שבנאומך תזכיר בבקשה את הגב' נתניהו'.
"צ'רנומירדין הביט בי כלא מאמין למשמע אוזניו", סיפר קדמי, "'מה???', הוא העיר, 'הרי זה בניגוד לפרוטוקול, לא עושים דברים כאלה'. אמרתי לו: 'נכון, אתה צודק. אני יודע. אבל בוא נתעלה מעל זה. אנחנו עומדים לשקם את הקשרים והיחסים בין שתי המדינות שלנו אחרי תקופה ארוכה וקשה... גם אם הבקשה לא מוצדקת ומנוגדת לפרוטוקול, אנחנו לא צריכים את הסקנדלים. בוא נוותר להם'". צ'רנומירדין, על פי קדמי, הגיב בגיחוך ובזלזול, אבל בסוף נאנח והסכים. הם ויתרו להם. הם תמיד מוותרים להם.
אגב, גם הנשיא ברק אובמה קיבל תדרוך דומה לפני שהגיע לביקור במעון הרשמי ברחוב בלפור בירושלים ב־2013. גם לו אמר מי שאמר שישבה את לבו של נתניהו אם יחמיא ליופיה של רעייתו. אובמה, מלוטש הרבה יותר מצ'רנומירדין וטראמפ, עשה את זה בדרכו שלו: הוא שיבח את יאיר ואבנר, הבנים של בני הזוג, וציין כי "רואים שירשו את יופיים מאמם". כך יצא אובמה בשלום מבלפור, מה שאי אפשר להגיד עלינו.
5. מנדלבליט והשועלים
ביום חמישי שעבר, לפני שמונה ימים, נפגש פורום רבי הניצבים והניצבים בדימוס של משטרת ישראל עם היועמ"ש אביחי מנדלבליט. כן, יש פורום כזה, חברים בו עשרות לשעברניקים מהמשטרה: מפכ"לים וניצבים. כולם מנוסים, בקיאים ומפוכחים. מישהו מכנה את הפורום הזה בבדיחות הדעת "שועלי שלשום". הם עורכים פגישות רקע עם בכירי המדינה ובדרך כלל לא דולף מהפגישות האלה חומר. הפעם, דלף קצת, אבל לדעתי אין נזק. כמעט כל המשתתפים יצאו מהמפגש הארוך עם מנדלבליט תחת רושם כביר שהשאיר. "מקצוען, רציני, עם חוט שדרה", אמר ניצב אחד. "בקי, הגון, מרשים", אמר שני. גם אלה מהם, והיו לא מעטים, שסברו שהיועמ"ש צריך לפסול את עצמו מחקירת נתניהו בטרם הפגישה, יצאו ממנה בתחושה אחרת. הנה תקציר האירוע, במילים שלי:
היועץ סירב להתייחס לחקירות נתניהו ברמה האקטואלית אבל הדגיש: הוא יקבע אם להגיש כתב אישום או לא רק על פי חומר הראיות, כשיוגש לו. נקודה. כל הניסיונות להשפיע עליו יעלו בתוהו. המבחן היחיד יהיה מבחן הראיה. הוא לא לחוץ, אף אחד לא ידחק בו, הוא לא עובד נגד השעון, והכל מתנהל למישרין. מי שהוביל את הניסיון להוציא ממנדלבליט קצת יותר, היה אחד השועלים הכי מנוסים בהיסטוריה המשטרתית, ניצב (בדימוס) סנדו מזור. הוא בא מוכן עם שלוש שאלות מהבית, על פתק לבן. סנדו ניסח את השאלות בדרך מפותלת, בלי להזכיר את נתניהו, וניסה לטמון למנדלבליט מלכודת, אבל היועץ לא נפל לתוכה. להפך.
מזור שאל: האם יש הוראות חדשות בדין באשר לחקירה במקביל של שני חשודים, או של חשוד ועד רלוונטי לעניינו? השאלה הזו מרמזת על העובדה שהמשטרה לא חקרה את שרה ובנימין נתניהו במקביל בפרשת 1000 (המתנות). אחר כך הוא שאל: האם מתישהו קרה שהיועץ התחרט על זה שאישר לעבור מבדיקה לחקירה בסוגיה כזו או אחרת? בשאלה הזו ניסה מזור לברר אם היועץ מרוצה מזה שעבר בפרשות נתניהו מבדיקה לחקירה. אם הוא מרוצה, סימן שיש ראיות. השאלה השלישית, גם היא מתוחכמת, התייחסה לנקודת ההחלטה שבה צריך היועץ להכריע בין הגשת כתב אישום נגד חשוד לסגירת התיק. האם העובדה שהחשוד הזה הוזהר בעבר לא לקבל מתנות, היא בעלת תוקף לאחר שחזר לסורו וקיבל שוב מתנות? מזור התכוון לכך שכשהיועמ"ש אליקים רובינשטיין סגר את תיק עמדי והמתנות של נתניהו בשנת 2001, הוא פרסם הודעה שבה הבהיר שהסביר לנתניהו מה מותר ומה אסור בסוגיה הזו, והזהיר אותו. האזהרה, מתברר, התפוגגה ובני הזוג חזרו לסורם. האם זה מחמיר את מצבם?
מנדלבליט ענה בזהירות. לדבריו, הליך הבדיקה המשטרתית לא רק שלא מקל על אישי הציבור, אלא מקשה את מצבם. במקרים של אזרח רגיל, הסביר, בכלל אין בדיקה. אם לא ברור שיש מספיק ראיות, סוגרים את התיק. במקרים של אישי ציבור, כמו המקרה הנוכחי, הבדיקה יסודית, יש למשטרה כל הסמכויות, והיא הובילה לחקירה. מדברי היועץ ניתן היה להניח כי אילו נתניהו היה אזרח רגיל, בכלל לא הייתה מתקיימת בדיקה. אישית, בנקודה הזו, אני חולק על היועץ. מהיכרות עם החומר, המצב שונה. לא סתם אמרו קציני משטרה בכירים שאם החומר שצברו על נתניהו היה נצבר על ראש עיר בישראל, הוא היה נעצר לחקירה באזהרה הרבה לפני שהיועץ הואיל בטובו להורות על חקירה.
היועץ אמר כי במקרה של חקירת שני חשודים במקביל, אין הוראות חדשות, אבל נתן לשומעיו להבין שלא נדרשה חקירה כזו בפרשת נתניהו. ההערכה היא כי החומרים שאספה המשטרה בטרם נחקרו נתניהו ורעייתו הם חד־משמעיים ולכן לא היה חשש מתיאום עמדות. גרסאותיהם של ארנון מילצ'ן, העוזרת האישית שלו הדס קליין, הנהג ועוזרים נוספים, שגובו במסמכים, הופכות את גרסת נתניהו ("לא ידעתי") למגוחכת. בהתייחס לשאלה על האזהרה שקיבל נתניהו בתיק עמדי, הבהיר היועץ שאין לה משמעות. הוא יקבע אם להעמיד לדין על פי הראיות, המעשה הפלילי והכוונה הפלילית. נקודה.
דברים נוספים שאמר היועץ: הערכת המפכ"ל שלפיה החקירה בתיק 1000 תסתיים תוך שלושה עד ארבעה שבועות אופטימית מדי. סביר להניח שפרק הזמן יהיה כפול (כלומר שישה עד שמונה שבועות). התקשורת, אמר היועץ, כותבת הרבה דברים נכונים והרבה דברים לא נכונים, אבל גם לא יודעת על הרבה דברים שקורים. זה היה רמז עבה לכך שיש עוד המון מידע שטרם נחשף.
בנושא אחר, היה היועץ מרשים במיוחד: הוא היה נחוש, חד ותקיף בכל הקשור לחוק ההסדרה ולעובדה שהוא לא רק מסרב לייצג את הממשלה בבג"ץ, אלא גם יתייצב נגדה. לדבריו, מצבה הבינלאומי של ישראל נמצא בהתדרדרות עוד טרם חוק ההסדרה. היועץ סיפר איך נתניהו קרא לו וביקש ממנו להכין את התשובה הישראלית לקראת דוח גולדסטון. הוא הזהיר מהשלכות כלכליות נרחבות על המדינה אם תימשך המדיניות הנוכחית, בעיקר בזירה האירופית. בנושא הזה לחץ עליו ניצב בדימוס זאב אבן-חן, שטען כי הממשלה לא סופרת אותו והעבירה את חוק ההסדרה על ראשו. מנדלבליט לא התרגש. הוא אמר שאם יש יועצים משפטיים אחרים שמוכנים להגן על חוק ההסדרה, שיגנו עליו. הוא שומר סף והוא יעשה את תפקידו וינסה להגן על ישראל מפני עצמה. מנדלבליט הוסיף שלדעתו, רוב השרים מתפללים שבג"ץ יעשה עבורם את העבודה ויפסול את החוק.
מקורבי ראש הממשלה נתניהו אישרו השבוע פרסומים שלפיהם נתניהו לא מתכוון להתפטר מתפקידו גם אם יוגש נגדו כתב אישום. זה מוכיח שגם נתניהו מבין שלא יוכל לחמוק מכתב אישום, ומכין מעקף פוליטי. הבעיה של נתניהו היא שזה לא תלוי בו. מכיוון שעוד לא הפכנו לדיקטטורה באופן רשמי, מי שיקבע אם הוא יוכל להמשיך בתפקיד, זה החבר משה כחלון. פרטי כתב האישום יעוררו קבס אפילו בליכוד. כחלון יתקשה לעמוד בלחץ. כמו שאהוד ברק הראה לאהוד אולמרט את הדרך, כך יורה כחלון לנתניהו, אם וכאשר. גם העובדה שהם ניגבו חומוס ביחד בשבוע שעבר, לא תשנה את זה.
כחלון זכה השבוע לעדנה בעניין ירידת מחירי הדיור ונתוני הצמיחה, אבל מסיבת העיתונאים בוושינגטון בלעה את ההודעה על שינוי המגמה במחירי הדיור, ובקרב אנשיו של שר האוצר יש כאלה שמוכנים להישבע שהעיתוי לא היה מקרי. מכיוון שמועד ההחלטה של כחלון יגיע רק בעוד כשנה, אחרי שכל טחנות הצדק יטחנו בתורן, הרי שהממשלה תהיה כבר קשישה, סמוכה מאוד לבחירות, שיוקדמו לאור פרישת נתניהו. אם ינסה להתעקש להישאר, יגלה נתניהו שגם אצלו בבית לא חסרים סכינאים. מה גם, שלא מעט ראשי מפלגות יצהירו, מבעוד מועד, שלא יצטרפו לקואליציה עם מפלגה שראשה חשוד בפלילים. זה יהיה רע, זה יהיה מכוער, אבל זה נגמר.