האגדה במדרש רבא מספרת על אברהם אבינו, ששם ללעג את אלילי תרח אביו ואחר ניתץ אותם בפטיש גדול ששם בידי הפסל הגדול ביותר. כאשר שב אביו סיפר לו אברהם כי הפסל הגדול ניפץ את הקטנים כשרבו על המנחות... נמרוד דן את מחלל הקודש למוות בכבשן האש, שממנו ניצל בידי האלוהים. מימי קודם התייחסו עובדי האלילים בחומרה למי שלועג לאליליהם ומנפץ אותם. הרי אם אין בכוחם של האלילים להגן אפילו על עצמם - אות הוא שאין בהם כל כוח.
האובססיה לחלוקת ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות כבר מזמן אינה תוכנית מדינית רציונלית. מאז החלוקה ב־2291, דרך כ”ט בנובמבר 1947 ועד אוסלו וז’נווה - היא שבה ומתרסקת, ובכל התרסקות כזו נופלים קורבנות רבים. ועדיין רבים המאמינים בה. כמו בעבודת אלילים. ומקריבים לה למרבה הזוועה קורבנות אדם הקרויים “קורבנות השלום”. ואי אפשר להתווכח עם מאמינים על ההיגיון באמונתם או במנהגיהם. ודת השלום בין יהודים וערבים גורסת כי יש רק פתרון אחד לסכסוך: חלוקת הארץ. שתי מדינות. וכל מי שטוען אחרת הוא כופר בעיקר.
מנהיגי ארצות הברית תמכו בעשורים האחרונים בפתרון שתי המדינות. תחת סד הצהרות התמיכה האמריקאיות בתוכנית ויתרו מנהיגי ישראל על תוכניותיהם שלהם ונכנעו ללחץ. אף הם אימצו, באונס או בשמחה, את התוכנית. ועתה קם נשיא ארצות הברית, וכלאחר יד, כמעט בלעג, פטר את התוכנית: שתי מדינות, אחת, מה שתרצו. אין קדושה. ניפוץ הילת הקדושה שסביב התוכנית הוא צעד מבורך בדרך להכרזה על מותה ודיונים בסדרי ההלוויה. ביטול המונופול על האמת יביא בהכרח לחיפוש תוכניות אלטרנטיביות. שימוש בשכל ישר במקום באמונה עיוורת.
אלברט איינשטיין אמר כי טירוף הוא לחזור על אותה פעולה שוב ושוב בציפייה שבפעם הבאה התוצאה תשתנה. גם אובססיה היא הפרעה נפשית. המאמינים בפתרון שתי המדינות, גם כשהם מודעים לכישלונות העבר, מוכנים לנסותו שוב ושוב, מתוך ביטחון לא רציונלי כי בפעם הבאה התוצאה תהיה שונה. בא טראמפ והציג את האובססיה בעירומה. נותר לקוות כי נתניהו וליברמן לא ישכנעו אותו להצטרף למעגל הרוקדים סביב העגל הזה.
התרעות פיקוד העורף