התובנה שאולי כל אלה, אופוזיציה וקואליציה, טועים ומטעים בגדול, עדיין לא חלחלה אל השיח הציבורי. כל ניסיון להטמיע בשיח הציבורי, אפילו האקדמי, כיוון שונה, מועד להתקף זעם קדוש שמילות המפתח שבו הן "טרור", "בגידה" או סתם "סמולנות", שאוצרת בתוכה את כל מילות היחס שקשורות לפגיעה בביטחון המדינה או בקודשי הלאום.
בימים האלה, כאשר ברור שצוק איתן הבא עלול להגיע בלי שאף אחד רוצה בו; כאשר ברור שיש כאן שרשרת אירועים, כביכול בלתי נשלטת (מפני שחמאס או חיזבאללה "החליטו" להתקיף אותנו), עוסק דוח המבקר בתפל, שהוא מי אמר מה, ולא בעיקר: איך בכלל הגענו למצב שבו נגררנו למלחמה. לכן אני מציע כמה נקודות למי שיחקור את אירועי צוק איתן מהבחינה הלאומית ולא רק בזוויות הקהות של קטטות הקבינט ונזיפות סרק על ביצועי צה"ל במניעת סכנת המנהרות. אלה הם אולי חומרים לקמפיינים של בחירות, אבל אין להם קשר לחקירה של ממש לצורך הפקת לקחים אמיתית.
הנקודות הן, למשל, האם הקבינט דן באורח שבו השתלב (בלי שמישהו הבין את ההשלכות) מבצע ביעור חמאס של שב"כ במבצע שובו אחים לאיתור שלושת הנערים החטופים? ואיך תרם מבצע השב"כ הזה להידרדרות שהובילה לצוק איתן? הטכניקה מוכרת מכל אירוע טראומטי: עוד לפני שמישהו ידע מי חטף את הנערים ומי ארגן, יצאו מנהיגינו בהכרזות שחמאס לא יינקה. ובהזדמנות הזאת, כשאוגדה שלמה מחפשת אחר הנערים, תפס שב"כ טרמפ, השמיד את תשתית חמאס בגדה (כולל קליניקות, משרדים, מחשבים וכיתות לימוד) ועצר עשרות פעילים, שלא היו נגדם הוכחות משפטיות.
חמאס ברצועה הגיב בירי מחאה לעבר הדרום, ישראל שיגרה את הטייס האוטומטי שהגיב בכוח גדול יותר, ובינגו. צה"ל נדרש להיכנס קרקעית לעזה. זה לא הטור הזה, שאמר (וחזר ואמר) את זה כבר לפני שנתיים. זה שר הביטחון דאז משה בוגי יעלון, שנזכר רק עכשיו "לגלות" שכך נגררנו למבצע הזה ללא צורך. תוצאות הטרמפ המיותר של שב"כ הן שרוח הלחימה החמאסניקית לובתה, והיא מגיחה מדי פעם באינתיפאדה של ירי או סכינים. להבדיל מדוח המבקר, דוח אמיתי לא אמור לחלק ציונים, אלא לבדוק את שורשי ההידרדרות ואת עצם החלטת הדרג המדיני להיכנס לעזה. זה לא יקרה.
התרעות פיקוד העורף