1. מבצע צוק איתן היה סבב הלחימה השלישי ברצועת עזה שנכפה עלינו מאז פינוי גוש קטיף. קדמו לו עופרת יצוקה ועמוד ענן. התסריט בדרך כלל זהה: חמאס יורה טילים על יישובי עוטף עזה, צה"ל מפציץ מהאוויר ואחר כך גם מהקרקע, יישובי עוטף עזה סופגים פגיעות ישירות, ובהמשך גם העורף הישראלי. הדרג המדיני משתדל להפגין איפוק וריסון, וחמאס מפר כל סיכום או הפסקת אש.



בהמשך רוב התקשורת הבינלאומית וחלק ממדינות העולם משרטטים נרטיב שבו רקמה שברירית של פלסטינים תמימים, המתמודדים עם צבא ישראלי צמא דם שמפציץ בתי חולים, בתי ספר ומבצע פשעי עם. חמאס סופג מכה, תושבי עזה סופגים מכה אנושה וחווים סוג של אסון הומניטרי.



הדרג המדיני עושה כל שביכולתו לא להיכנס לעזה עם כוחות חי"ר, מחשש לנפגעים רבים. המצרים מתווכים ומושגת הפסקת אש. חמאס טוען שהצליח להבריח את הכובש הציוני, אנחנו טוענים שחמאס ספג מכה שלא יתאושש ממנה ושהשבנו את ההרתעה לאזור, עד הסיבוב הבא.



2. מאז צוק איתן יישובי עוטף עזה שקטים ועסוקים בביסוס החוסן הכלכלי והחברתי. יש פריחה דמוגרפית והגירה חיובית של אוכלוסייה צעירה ואיכותית. אבל את השקט מלווה מתיחות מהולה בחשש מהעתיד.



3. מוסד מבקר המדינה חשוב, כמו גם חלק מהביקורת בדוח המקיף שהוציא תחת ידיו. היא יכולה וצריכה לסייע לצה"ל ולדרג המדיני להתכונן טוב יותר לסבב הלחימה הבא, אם וכאשר יפקוד את ישראל.



4. "לפי חוק יסוד מבקר המדינה, המבקר עושה ביקורת חיצונית על מגוון פעולותיהם של משרדי הממשלה, השלטון המקומי וגופים ציבוריים, כדי להבטיח שפעולותיהם נעשות בהתאם לחוק, למנהל התקין ולטוהר המידות", כך לפי אתר מבקר המדינה.



מקובל שמוסדות ביקורת המדינה יכולים לבקר תחומים מקצועיים, אולם עד היום נרתעו מוסדות הביקורת מלהיכנס לשדה שבו מעורבים שיקולים מקצועיים ושיקולי מדיניות. המבקר אינו מוסמך וגם לא יכול לבקר את שיקוליהם האסטרטגיים של ראש הממשלה או של שר הביטחון.



ייתכן שישנם חילוקי דעות לגבי המקום שבו נמתח הגבול בין מדיניות ליישום. לדוגמה: האם נכון היה לצאת למבצע לחיסול המנהרות? זהו נושא הנתון לביקורת מקצועית, כל עוד יעמדו לרשות המבקר כלל הנתונים המבצעיים הקיימים, היכולות, המשאבים, הסיכונים והסיכויים. אבל החלטה כזו מתקבלת לא רק על סמך נתונים אלה, אלא גם ובעיקר כחלק ממדיניות. במחוזות אלה למבקר המדינה אין יד ורגל. התוויית מדיניות מוקנית אך ורק לנבחרי הציבור, שנבחרו על בסיס תפיסת עולמם והמדיניות שהתחייבו לקדם.



ברגע שהמבקר בחר לעסוק בנושאים שמערבים תחומים שנתונים לביקורת, הוא נכנס לשדה מוקשים, וגרר את משרדו לקלחת המפלגתית־מדינית בישראל, מקום שאסור לו להתקרב אליו. בכך יש חשש שהוא עלול לפגוע במוסד הביקורת ובלגיטימציה שלו בעיני הציבור.



חיילי הנח"ל בעזה, צוק איתן. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
חיילי הנח"ל בעזה, צוק איתן. צילום: הדס פרוש, פלאש 90



5. גם הניסיון להגדיר את סמכויות הקבינט ואת תהליך קבלת ההחלטות שבו, זכה לביקורת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי. "לא נכון יהיה לחייב בחקיקה או בקביעה נורמטיבית כלשהי את חובתו של ראש ממשלה לקבל החלטות רק בפורום של ועדה מסוימת", טען נזרי. "ניסיון לקיים רגולציית יתר של שיקול הדעת של רה"מ אינו נכון, שכן יש חשיבות לגמישות של רה"מ לנהל את המדינה".



6. מיד לאחר צוק איתן מינה הרמטכ"ל ועדה בראשות אלוף יוסי בכר, לצורך תחקור ההכנה וההתמודדות של צה״ל. לקחיה - הגדלת כמות היחידות שמוכשרות להתמודד עם איום המנהרות, הקמת תשתיות להכשרה ואימונים, תיקוף תורת הלחימה ועוד - הובאו לידי ביטוי בתוכניות העבודה של צה"ל.



7. דוח המבקר הפך לזירת התגוששות פוליטית־תקשורתית, שבה כל אחד מבעלי האינטרס מכפיש את יריביו בעזרת ספינים תקשורתיים, מלחמת גרסאות מתובלת בפייק ניוז, קמפיינים של מסרונים, תדרוכים מטעם, ומהלכים שונים שמטרתם לגרוף הון פוליטי.



8. ולבסוף אנו חוזרים, כמו תמיד, ליחסים בין בני האדם. הפילוג, הפירוד ומלחמות האגו הבלתי נגמרות שפשו בקבינט הם שילוב קטלני שמחריב כל חלקה טובה בחברה הישראלית. הסיטואציה הבלתי אפשרית הזו היא כנראה אחת הסיבות שהביאו את ראש הממשלה לנסות ליצור חלופות לדיונים בקבינט. לצערנו, הקבינט משקף בעיה עמוקה יותר שמאפיינת את החברה בישראל, ואפילו צה"ל נופל קורבן לחוסר היכולת שלנו להתחבר ולעבוד יחד.



הלקח החשוב ביותר עבורנו הוא שאנו חייבים לחפש דרכים ללמוד להתמודד עם המורסה הזאת ולבנות תהליכים חברתיים־חינוכיים שייצרו מטרה משותפת מעל להבדלים בינינו, ויאפשרו לנו ללחוץ ולחייב את נבחרי הציבור לעבוד בשיתוף פעולה ולטובת האינטרסים שלנו, ולא שלהם. האיום האסטרטגי האמיתי על ישראל כיום הוא המנהרות שחופרים הפוליטיקאים מתחת לשולחן הממשלה, כי כמו שאמר דוד בן־גוריון ב־1955: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים".



הכותב הוא מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ומנהל השדולה לאחדות העם בכנסת

[email protected]