הפעם לקח לה, להיסטוריה, קצת זמן להשלים את הסיבוב ולחזור על עצמה. אבל הנה אנחנו, שנתיים וחצי אחרי צוק איתן, בדיוק באותה נקודה: מצוקה גוברת בעזה, מנהיגות ישראלית שאפילו לא מתיימרת להוביל ומעדיפה להיגרר, וחמאס שלא מעוניין בעימות, אבל ערוך לקראתו עם הרבה מנהרות. השאלה אם נילחם שוב בעזה בקיץ הקרוב תלויה בעיקר במנהיגים שלנו. ספק רב אם הם שיננו את הלקחים מדוח המבקר שיצא השבוע, אבל אולי הביקורת הקשה תגרום להם להיות זהירים יותר לפני שהם קופצים ראש למלחמה נוספת.

גם הביקורת לקחה את הזמן שלה, עד שהפכה כמעט ללא־רלוונטית. שנתיים וחצי עבד מבקר המדינה על הדוח. אנשיו טוענים שהמבוקרים הם שעיכבו את העבודה, אבל מעניין מה היה אומר אותו מבקר אילו לצה"ל היה לוקח שנתיים וחצי לתחקר וללמוד אירוע. התוצאה בסופו של דבר הייתה דוח שטחי, פוליטי ופופוליסטי, שלא מכסה אפילו רבע מהבעיות שהתגלו בצוק איתן.

חלפו הימים של מבקרי מדינה שהם שופטים עליונים נשואי פנים, המגישים דוח משעמם שנגרס בו ביום. יוסף שפירא המבקר הנוכחי, כמו קודמו מיכה לינדנשטראוס, מתמקד בנושאים ובאמירות שיבטיחו לו כותרות. הבחירה של המבקר להתמקד בנושא המנהרות רדודה כמו ההחלטה לשלוח את צה"ל למבצע בעזה שכל תכליתו היא הרס המנהרות.



מבקר המדינה יוסף שפירא. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הדוח כולו נשען על אמירה של ראש הממשלה מ־2013, שהמנהרות מעזה הן איום אסטרטגי. זו אמירה שאפשר להתווכח עליה. אבל בלי להמעיט כלל באיום שמשקפות המנהרות, כדאי לזכור שמולנו יש עוד לא מעט איומים ואתגרים שיכולים להיחשב אסטרטגיים.

מטבע עבודתו התמקד המבקר בתהליכים ולא בטיב ההחלטות. הוא מנה בשקדנות את מספר הפעמים שבהן הוזכרו המנהרות בדיוני הקבינט. באותה מידה יכול היה לשאול עד כמה דן הקבינט באיום הרקטות ארוכות הטווח של חמאס, במל"טים שלו, או בכוח הימי. כולם אתגרים משמעותיים לישראל. הבחירה להתמקד במנהרות, איום שנוגע בפחדים קמאים של כולנו, חושפת את העובדה שגם המבקר עצמו לא חף מפופוליזם.

לא רק בנימין נתניהו, גם צה"ל והרמטכ"ל דאז בני גנץ הגדירו את המנהרות כאיום אסטרטגי, אבל בפועל התייחסו אליו כבעיה טקטית ואף למטה מזה. גנץ לא טרח להכין את הצבא שתחתיו להתמודד עם המנהרות - לא בכתיבת תורה, בניסוח תפיסה, באימונים, בהכשרות או באמצעים טכנולוגיים. הנחיות ברורות של ראש הממשלה להכין מענה לאיום המנהרות, שנאמרו בקבינט ובפורומים אחרים, לא תורגמו על ידי הרמטכ"ל לעשייה.

לצה"ל היו תוכניות מבצעיות לפעולה בעזה, אבל עד 10 ביולי 2014 הן לא עסקו כלל במנהרות. רק אחרי שיצאו 13 מחבלים ממנהרה ליד קיבוץ סופה - פתאום הפכו המנהרות לחזות הכל ולתכלית הפעולה וגנץ שלח את מיטב החטיבות שלו להתמודד עם איום שלא הוכשרו לקראתו. המשימה, כפי שקבע בצדק המבקר, לא הושלמה.


בחינת החלופות


עם תום המבצע נתקפה מערכת הביטחון פתאום בבולמוס עשייה בנושא המנהרות: 2.5 מיליארד שקל הושקעו בתחום, מהם 1.6 מיליארד בפיתוח טכנולוגיה שאמורה לאתר אותן. הטכנולוגיה הזאת, שמשרד הביטחון טוען שאין כמוה בעולם, עדיין לא הצדיקה את עצמה. בקיץ שעבר התגלו שתי מנהרות וזהו, בינתיים. בחודשים הקרובים נראה את המערכת הזאת נפרסת בצורה רחבה יותר, בתקווה שגם תביא תוצאות.

במקביל יפרוס צה"ל מכשול לפני היישובים הסמוכים לגבול הרצועה. אחד הלקחים שלמדנו בשנים האחרונות הוא שהמכשול הפיזי, הפשוט והלא־מתוחכם, מהווה לרוב את התשובה הטובה ביותר לאיום. גדר גבוהה שנבנתה בגבול מצרים עצרה את שטף המהגרים האפריקאים. גדר דומה שנבנתה בגולן הרתיעה את הסורים מלנסות שוב לחדור לישראל בתהלוכה בנוסח יום הנכבה 2011. בהרבה מהמקרים מכשול פיזי הוא התשובה היעילה ביותר.

מנהרת טרור בגבול עזה. צילום: דובר צה"ל

גם השבוע טרח חבר קבינט להדליף שיש כבר 15 מנהרות שנמתחות מעזה לישראל. אבל אף על פי שהשקענו מיליארדים בטכנולוגיה, ואף שהכרזנו על עזה כעל "מדינת יעד" וחילקנו את סמכויות המודיעין בין אמ"ן לשב"כ; מצבנו מול המנהרות לא טוב בהרבה מכפי שהיה לפני שלוש שנים. אם ניכנס לעימות נוסף מול עזה, חמאס יצליח לממש לפחות חלק מהמנהרות שלו.

מצבנו לא השתפר גם מבחינת המנהיגים: כמו ערב צוק איתן, גם כיום המנהיגות הישראלית לא מסוגלת אפילו לנסח את האינטרסים הישראליים אל מול עזה. שנתיים וחצי אחרי צוק איתן ראש הממשלה והקבינט לא מעוניינים להחליט מה אנחנו רוצים שיקרה בעזה. אז כמו היום יכול ראש אמ"ן להתריע על מצוקה הומניטרית ברצועה, ואיש מהם לא יעשה משהו עם האמירה הזאת.

הנקודה המשמעותית ביותר בעיני בדוח המבקר הייתה ההערה על כך שערב צוק איתן לא התקיים שם דיון בחלופות מדיניות למלחמה. כשמדברים על חלופות מדיניות, אין הכוונה למשא ומתן מול חמאס אלא לפעולות שיכולה ישראל לעשות כדי להיטיב את המצב ברצועה. ערב המלחמה ניסתה קצינה מהמועצה לביטחון לאומי להציע דיון בנושא הזה, אבל הושתקה על ידי ראש הממשלה בתנועת יד מבטלת. דוח המבקר לא מספק תשובה על השאלה החשובה ביותר: מה צריך לעשות כדי לא להיגרר למלחמה שלא אנחנו ולא הצד השני רוצים בה.

בדיעבד, מלחמת צוק איתן נראית יותר מוצלחת מכפי שנראתה אז. על אף הכשלים היא יצרה הרתעה נדירה מול חמאס, שכבר שנתיים וחצי לא יזם שום פעולה מעזה, ואף פועל בנחישות נגד ארגונים אחרים שמנסים ליצור חיכוך. אז, כמו היום, ממשלת ישראל לא נוקפת אצבע כדי להרחיק את העימות הבא.
אנחנו יכולים להילחם עם עזה גם מחר בבוקר. הם לא ינצחו אותנו, והעימות יכאב להם הרבה יותר. התוכניות של צה"ל למלחמה בעזה השתפרו בהרבה מאז צוק איתן, וגם הכוחות שלנו מוכשרים טוב יותר. אבל לפני שאנחנו שולחים שוב את הנוער הנפלא שלנו לקן הצרעות הזה, המנהיגות שלנו חייבת לבחון גם אפשרויות אחרת, כדי שנהיה מסוגלים להסתכל בעיניים של הנוער שאנחנו עומדים לגדוע את חייו ולומר לו שאין ברירה, שניסינו דרכים אחרות ועכשיו באמת חייבים להגן על הבית.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10

tguvot@maariv.co.il