למרות שם משפחתה, לא ניתן למצוא אזכור לקשר יהודי כלשהו באילן היוחסין של גרסיאלה לופז שפר, סגנית ראש משלחת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בישראל. היא גדלה במשפחה נוצרית לא דתית, בת לאב ספרדי ולאם שווייצרית ומתארת את ילדותה כתנועה בין התרבות החמה שספגה ברחובות מדריד, עיר הולדתה, לבין התרבות השווייצרית הקרה.
הסימן הראשון לקריירה העתידית של שפר הגיע כשהייתה בת 13, אז עברה עם אמה להתגורר בשווייץ. לדבריה, היא נחשפה שם לחשיבות הסיוע ההומניטרי ולקידום זכויות האדם. "אני רואה בזה מקצוע אצילי. להיות מסוגלת להגיע לאנשים שלכודים בסיטואציות קשות זו שליחות גדולה", היא אומרת. "בנוסף, אני אוהבת הרפתקאות, ואלו בהחלט חיים מלאי חוויות מרגשות ורגעים יוצאי דופן".
ב־20 השנים האחרונות עובדת שפר בוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), הפועל ב־80 מדינות. זהו הארגון ההומניטרי הראשון בעולם, והוא ממומן, בין השאר על ידי 196 מדינות החתומות על אמנות ז'נווה, כולל ישראל. משימתו הבלעדית היא הגנה על חייהם וכבודם של קורבנות סכסוכים מזוינים והגשת סיוע.
באמצע שנות ה־90 הצטרפה שפר לראשונה למשלחת הומניטרית. היעד: העיר ארביל בכורדיסטן העיראקית. "הגענו להעניק סיוע הומניטרי לאסירים בבתי הכלא שהקימו הכוחות הכורדים שנלחמו במלחמת האזרחים הפנים־כורדית ובמהלכה נהרגו אלפי לוחמים ואזרחים. אני עסקתי בעיקר בביקור אסירים פוליטיים משני הצדדים ובמעקב אחר מצבם הפיזי והמנטלי".
שפר מדריכה את עובדות הצלב האדום שמגיעות לשטחים ופועלות מול צה"ל. "לרוב אלו אנשים שזו הפעם הראשונה שלהם במזרח התיכון. המסר העיקרי שלי אליהם הוא שיהיו זהירים, כי הם מדברים עם מפקדים של צבא שעבר שבע מלחמות, חלקן קיומיות. המפקדים הישראלים הם רציניים ובעלי ניסיון, ואנחנו צריכים לנהוג בצניעות ולהימנע מלנקוט עמדה של הטפה. מסר נוסף שלי למי שמגיעות לפעול כאן הוא לגלות רגישות לפחדים של ישראל ולהתאים את גישתן לכך".
שפר שהתה בישראל בזמן עופרת יצוקה וצוק איתן. "הדוחות שלנו עסקו באופן שבו צה"ל מכבד את האוכלוסייה האזרחית והאופן שבו הוא מבקש להשליט סדר", היא אומרת. "ניהלנו מעקב אחר מצב תשתיות המים והחשמל ואחר מצבם של בתי החולים בעזה, אולם אני מנועה מלפרט על אודות הממצאים שלנו".
התרעות פיקוד העורף