רוח חדשה ומאיימת נושבת כיום בארה"ב. הנה דוגמה אחת: בשבוע שעבר פרופ' צ'ארלס מורי, סוציולוג אמריקאי שמרני ומשפיע הוזמן להופיע במכללת מידלברי במדינת ורמונט ולשוחח עם פרופ' אליסון סטנגר על ספרו האחרון, הדן במצוקת מעמד הפועלים הלבן בארה"ב. בימים שקדמו לבואו סטודנטים שמאלנים, בגיבוי מרצים רדיקלים הודיעו כי הם אינם מוכנים לאפשר לאינטלקטואל השמרני לדבר בקמפוס שלהם.


כשמורי וסטנגר עלו על הבמה, פצחו מפגינים בקהל בקריאות גנאי נגד מורי וכינו אותו "גזען לבן". הצעקות נמשכו עד שהיה ברור כי האירוע לא יוכל להתקיים במתכונת המתוכננת. מורי וסטנגר הועברו לחדר צדדי שבו ניהלו את שיחתם אל מול מצלמות שהעבירו את דבריהם בשידור חי. מחוץ לחדר המתינו להם מפגינים אלימים, חלקם רעולי פנים, ואלה התנפלו על השניים כשיצאו ממנו. הם המשיכו לרדוף אחריהם גם כשעזבו את שערי האוניברסיטה. בסיום האירוע סטנגר נלקחה לבית חולים סמוך כדי לטפל בפציעות שנגרמו לה.

המהומות במידלברי אירעו שבועות ספורים לאחר שהמון אלים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי התפרע במטרה למנוע ממיילו יאנאפוליס, פעיל ימין פרובוקטיבי, לשוחח עם סטודנטים. הם שרפו צמיגים, הכו סטודנטים והשחיתו את הבניין שבו היה אמור להופיע. שומרי ראשו של יאנאפוליס נאלצו למלט אותו מהקמפוס.



המתקפות על מורי ויאנפוליס זכו לכיסוי תקשורתי נרחב בעיתונות הליברלית והשמרנית, והנרטיב הוא שמדובר בהסלמה מסוכנת של פעילות השמאל, שנועדה להשתיק קולות לא שמאלניים בקמפוסים ובכלל. הדיווחים הנרחבים והטענות כאילו מדובר במצב חדש צורמים לאוזניים יהודיות. הרי דוברים פרו־ישראלים, כמו גם סטודנטים ופרופסורים פרו־ישראלים ויהודים חווים את נחת זרועם של מפגינים שמאלנים כבר שנים רבות.

קמפיין הדיכוי של יהודים וישראלים בקמפוסים בארה"ב החל בראשית שנות ה־2000, עם התמוטטות תהליך השלום עם הרשות הפלסטינית. נקודת הציון המשמעותית אירעה ב־2002 באוניברסיטת סן פרנסיסקו, שם אירע מיני־פוגרום. בסיום הפגנת סטודנטים יהודים בעד ישראל והשלום נותרו מספר סטודנטים כדי לאסוף את השלטים. המון אלים, בראשות סטודנטים מוסלמים, התנפל עליהם בצעקות "היטלר היה צריך להשלים את המשימה".

לורי זולוף, אז מנהלת ארגון הסטודנטים היהודי בית הלל, הייתה במקום בזמן המתקפה. כשהיא ביקשה מהשוטרים שנכחו במקום לעצור את התוקפים, הם הבהירו לה שההוראה שקיבלו משלטונות האוניברסיטה הייתה שלא לעצור את הפורעים. רק אחרי שהתחננה, ליוו השוטרים את הסטודנטים המפוחדים לבית הלל והציבו שומרים בכניסות לבניין עד שההמון התפזר. בלחצם של ארגונים יהודיים, שלטונות האוניברסיטה התחייבו לעמוד לצד הסטודנטים היהודים. אולם דיבורים לחוד ומעשים לחוד. דבר לא קרה למפגינים האלימים, והקמפוס נותר מקום לא בטוח עבור יהודים.

בשנה שעברה ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, הוזמן לשאת הרצאה בקמפוס, אולם מפגינים אלימים גרמו לביטול האירוע. באותו הזמן חתם הקמפוס על הסכם אחווה עם אוניברסיטת א־נג'אח בשכם, ונשיא אוניברסיטת סן פרנסיסקו דיבר בזכות התאחדות הסטודנטים הפלסטינים, על אף שחברי ההתאחדות בארה"ב פרסמו פוסטים וציוצים שבהם היללו רוצחי יהודים והביעו רצון לרצוח חיילי צה"ל.

התופעה רווחת בקמפוסים רבים בארה"ב - סטודנטים יהודים שמביעים תמיכה בישראל או שמסרבים להצטרף למפגינים נגד ישראל מוצאים את עצמם מנודים. מרצים התומכים בשיתוף פעולה עם ישראל או המתנגדים לחמאס מוקעים ובמקרים מסוימים נאלצים להתפטר. ומרצים אנטי־ישראלים, המביעים תמיכה בטרור נגד ישראל ומתכחשים בעבודתם האקדמית להיסטוריה היהודית בארץ ישראל, זוכים לקידום ולקביעות באוניברסיטאות האמריקאיות היוקרתיות.

התרחבות התופעה היא פועל יוצא של שני דברים: הצלחת הקמפיין האנטי־יהודי בקמפוסים, שבעקבותיו אפילו סטודנטים יהודים מסרבים להזמין דוברים פרו־ישראלים; והפיכת השמאל באמריקה לחזית המרושתת היטב. כמעט כל הארגונים השייכים לשמאל - קומוניסטים, פמיניסטיות, להט"ב, אפרו־אמריקאים ומוסלמים - מתוקצבים על ידי אותן עמותות ועל ידי אותם תורמים. הרישות הזה מאפשר לפעילים אנטי־ישראלים ואנטי־יהודים לחלוש על כלל תנועות השמאל ואף להשתלט עליהם בגלוי.

נלכדו ברשת

התופעה הזו באה לידי ביטוי לראשונה ב־2014, כאשר תנועת Black Lives Matter עלתה לכותרות לאחר שיצאה בהפגנות אלימות נגד שוטרים בערים שונות בארה"ב. פעילים אנטי־ישראלים ופרו־אסלאמיים שהצטרפו לתנועה מיד לאחר שנוסדה יצאו להפגנות, ולצד פלקטים שדרשו זכויות לשחורים הניפו שלטים בגנות ישראל ובעד פלסטין. בשנה שעברה, עם פרסום מצע הארגון, אפשר היה לראות שאחד מסעיפיו מאשים את ישראל בביצוע רצח עם נגד הפלסטינים ובקיום משטר אפרטהייד.

אומנם במקרה של Black Lives Matter פעילים אנטי־ישראלים תפסו טרמפ על גל שהתחיל ללא קשר לישראל, אבל כיום פעילים מוסלמים אנטי־ישראלים משתלטים על ארגוני שמאל באופן כללי. כך קרה שצעדות המחאה "יום ללא נשים" שנערכו השבוע לציון יום האישה הבינלאומי, הונהגו בידי רסמייה יוסף עודה, מחבלת פלסטינית מארגון החזית העממית, שהורשעה בהריגת שני ישראלים בפיגוע בירושלים בשנת 1969. עודה נידונה למאסר, שוחררה בעסקת מחבלים בשנת 1980 והיגרה לארה"ב. השבוע הגיעה לפסגת השמאל האמריקאי.

עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב, התארגנה תנועה חדשה בשם שביתת נשים בינלאומית במימון המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס. התנועה ארגנה את ההפגנות נגד טראמפ שהתרחשו יום לאחר השבעתו. בין המארגנות הייתה לינדה סרסור, פעילה אנטי־ישראלית, שלה רקורד עשיר של אמירות פומביות בעד חמאס ונגד הציונות.

נוכח השתלטות של פעילות אנטי־ישראליות על התנועה הפמיניסטית בארה"ב, אי אפשר להיות מופתעים מכך שבמצע הארגון יש קריאה ל"דה־קולוניאליזציה של פלסטין". זאת אומרת, כיום הדרישה להפלות חינם שמעלות פמיניסטיות אמריקאיות, עומדת בחזית אחת עם הדרישה לחיסול ישראל.

הטענה המרכזית של כלל הארגונים ברשת החדשה והמרושתת של השמאל, ובראשם המפגינים בקמפוסים, היא שאסור לפעול נגדם משום שפעילותם מוגנת במסגרת חופש הביטוי. הטענה הזו מופרכת. הרי כשמפגינים מונעים ממרצים ומסטודנטים להביע את עמדותיהם, הם פוגעים בחופש הביטוי שלהם.
כאשר פעילי חרם כלכלי ואקדמי נגד ישראל פועלים לכך שאוניברסיטאות יחרימו את ישראל, הם אינם מביעים עמדה - הם מנהלים מלחמה פוליטית, תרבותית וכלכלית נגד ישראל.

מול התופעה המסלימה עומדים הארגונים היהודים־אמריקאים ומקבלים את הטענה השקרית של שונאי ישראל כי מעשים אנטי־יהודיים ואנטי־ישראליים מוגנים תחת סעיף חופש הדיבור, ועל כן הם מסכימים שדיכוי יהודים ושלילת זכות הקיום של ישראל הנם לגיטימיים.

כך קרה השבוע כאשר שני ארגונים יהודיים גדולים, הליגה נגד השמצה והוועד היהודי האמריקאי, הוציאו הודעות גינוי נגד החוק החדש האוסר על פעילים למען חרם נגד ישראל להיכנס לישראל. שני הארגונים טענו כי פעילות למען מלחמה כלכלית נגד ישראל נעשית במסגרת חופש הביטוי.

היהודים האמריקאים נמצאים בבעיה: רובם הקימו את ביתם האידיאולוגי והפוליטי בשמאל, וכיום השתלטו על ביתם פעילים אנטישמים ואנטי־ישראלים. העובדה כי ראשי הארגונים הגדולים אינם מסוגלים להתמודד עם המצב ואף לא להכיר בו, איננה מבשרת טובות עבור יהודי ארה"ב ולא נראית טוב מבחינת המשך היחסים בין ישראל לשמאל האמריקאי.

tguvot@maariv.co.il