ש' בן 60 וסב ל־16 נכדים, איבד את אביו במאי בשנה שעברה. במהלך השבעה הזמין בקונדיטוריה המקומית בורקס עבור המנחמים. בשל העומס הכבד ששרר במרכז המסחרי באותו יום שישי, לא הצליח למצוא חניה סמוך לקונדיטוריה ועל כן קיבל החלטה שכמוה מקבלים אזרחים רבים: הוא החנה את רכבו לצד מדרכה הצבועה באדום־לבן, מקום האסור לחניה.

ש' הדליק אורות מהבהבים ונכנס לקונדיטוריה. כששב לרכבו, קופסת המאפים בידיו, פגש בפקח חניה שהיה עסוק בכתיבת דוח לרכב. בין השניים החל דין ודברים, דבר שבשגרה עבור פקחי חניה, כשש' ניסה להניא את הפקח מכתיבת הדוח. במהלך הוויכוח הוציא ש' מאפה אחד מהקופסה, במטרה להראות אותו לפקח. אך אז, בלהט הוויכוח, נשמט הבורקס מידו. הפקח מיהר לרשום דוח נוסף, הפעם בגין לכלוך מדרכה ציבורית.



בשלב זה, ובעקבות תסכולו של ש', התלהטו הרוחות. לטענת הפקח, ש' דחף אותו. מנגד, טען ש' כי החיכוך בינו לבין הפקח נוצר בשל העובדה שיש לו "כרס גדולה", וכי לא הייתה לו כל כוונה לפעול באלימות. אך זה היה מאוחר מדי. ש' הסתבך. מחלקת התביעות של המשטרה הגישה נגדו כתב אישום בגין תקיפת עובד ציבור, עבירה חמורה שהעונש עליה הוא עד שלוש שנות מאסר.

בצר לו, ובניסיון לשכנע את המשטרה לחזור בה מכתב האישום, כתב ש' מכתב למחלקת התביעות, שכותרתו "בקשת סליחה ומחילה". "אני אזרח שומר חוק ומעולם לא הייתי מעורב לפני כן במעשה אלימות", כתב, "וגם באירוע הזה אני יודע בוודאות שלא הייתה שום אלימות מצדי, אלא חוסר הבנה משווע... לא ייאמן איך הסתבכתי בגלל פעולה פשוטה של הזמנת בורקס, שהייתי צריך להביא לאזכרת אבי המנוח".

עוד כתב ש': "בגילי המתקדם אני מפחד שידבק בי חלילה רבב של עבריין ובריון. מרגע שעוכבתי לחקירה, מהבושה הפכתי לשבר כלי. אין ספק שלמדתי את הלקח לכל החיים ומעכשיו אני יודע שאסור להתווכח עם פקחים, כי המחיר לזה כבד מאוד. אני מבקש להתפייס עם הפקח ולבקש ממנו סליחה על התקרית המצערת". אך תחנוניו לא הועילו ומשפטו עדיין מתנהל.

המפכ"ל הקודם, יוחנן דנינו, הציב את ההרתעה במקום גבוה בסדר העדיפויות של המשטרה. לצורך כך הוא הציב למפקדיו יעדים מספריים גבוהים לכתבי אישום במחוזות, והכין את מערכת המשפט ל"מבול של כתבי אישום". מחליפו, המפכ"ל הנוכחי רוני אלשיך, הודיע כי ינקוט מדיניות שונה. "את העבירות הקלות עושים האזרחים הנורמטיביים", אמר אחרי כניסתו לתפקיד. "קבענו שברירת המחדל לטיפול בבעיות שמבצעים אזרחים נורמטיביים היא לעולם לא אכיפה, אלא מניעה מצבית. צריך ליצור בהדרגה שינוי של נורמת הציות לחוק. יגידו שאנחנו לא משרד החינוך, אבל אנחנו רוצים לשנות את הנורמות, ולא רוצים אחוז גדול בכלא".

למרות זאת גורמים משפטיים מצביעים על המשך המגמה של הגשת כתבי אישום נגד אזרחים חסרי עבר פלילי בגין עבירות אזוטריות או בייחוס עבירות חמורות לאירועים תמוהים. המשטרה עוסקת כמובן גם בעבירות רצח, אונס ומעשים חמורים נוספים, אך כל אלה לא מעסיקים את האזרח הקטן, שחוטף כתב אישום על זריקת נייר או שבירת תריס בדירתו שלו. בפני המשטרה עומד פתרון של חתימה על הסדרים מותנים במקום הרשעה, אך היא אינה ממהרת לעשות שימוש בכלי הזה או לנסות למצוא פתרונות אחרים, ואינה משתמשת בכלי הפלילי כמוצא אחרון.



טיפול אינו הליך פלילי

ס', תושבת הצפון בת 30, אם לשתי בנות המתמודדת עם קשיי פרנסה, פנתה בקיץ 2016 למחלקת הרווחה בעירייה במקום מגוריה וביקשה סיוע כספי ברכישת ציוד לבית הספר עבור אחת מבנותיה. במשך כל חופשת הקיץ היא טורטרה. "התחילו לתת לי טפסים למלא, 'תחזרי עוד שבוע', 'תחזרי עוד חודש עד שנקבל תשובה'", היא משחזרת. "בסוף נגמר הזמן והלימודים כמעט התחילו. קראו לי פעם נוספת לרווחה. כשהגעתי, העובדת הסוציאלית הגישה לי עוד טופס למלא. האמת? נמאס לי. התעצבנתי. קרעתי את הנייר וזרקתי".

הנייר פגע בלחייה של העובדת, שהגישה תלונה במשטרה. ס' הואשמה בתקיפת עובד ציבור. "כולה נייר", היא אומרת. ס' נאלצה להמתין שנה לפתיחת משפטה. בינתיים העובדת הסוציאלית עזבה את הארץ והביעה חוסר רצון להגיע להעיד. בשל מצבה הכלכלי הקשה של ס' מונתה לה סנגורית ציבורית, עורכת הדין אסיל מסאורה. הסנגורית ניסתה במסגרת טענות מקדמיות, לשכנע את בית המשפט כי מדובר ב"זוטי דברים" ואת המשטרה לבטל את כתב האישום.

אך ניסיונותיה העלו חרס והדיון במשפט נקבע ל־20 בפברואר. באותו היום הגיעו לאולם הסנגורית הציבורית, השופט, הקלדנית והשוטרים שהוזמנו להעיד על האירוע במקום לעסוק בשיטור. לדיון הוקצה יום שיפוט שלם. אך לאחר שהחל הדיון הודיעה המשטרה כי החליטה לחזור בה מכתב האישום. "אין לי טענות למשטרה", אומרת ס'. "הם קיבלו תלונה ועושים את עבודתם. מה שכואב לי זה שבסופו של דבר הבת שלי נכנסה לבית הספר בלי מחברות וילקוט, אבל לי רצו לפתוח תיק פלילי".

"אין שום היגיון להפעיל את הדין הפלילי נגד מי שמבצעים עבירה בגלל מצוקה כלכלית", אומר עורך הדין גיל גן־מור מהאגודה לזכויות האזרח. "הבעיה האמיתית היא שהרשויות מערימות קשיים על מי שחיים בעוני ומאלצות אותם להתמודד עם ביורוקרטיה רבה בדרך לממש את זכויותיהם. במקום לעזור להם להשתקם ולהיחלץ ממעגל העוני, כתב האישום רק יסבך אותם יותר, הם לא יצליחו לצאת מהמצוקה והסיכוי שיבצעו שוב עבירה רק יגדל. האינטרס הציבורי במקרים כאלו הוא להימנע מהגשת כתבי אישום ולפעול לשיקום ולרווחה".

האם אינטרס ציבורי הוא מה שעמד לנגד עיני המשטרה כשהגישה כתב אישום נגד מ' בגין נזק שגרם לתריס בדירתו? באוקטובר 2010 התגלע סכסוך קולני בין מ' לבין אשתו. שוטרים שהגיעו למקום בעקבות קריאות מהשכנים, מצאו את מ' תחת השפעת אלכוהול. אשתו סירבה להגיש תלונה נגדו, אך אז גילו השוטרים כי במהלך הוויכוח חבט הבעל בדלת הזזה בדירה וכתוצאה מכך נשבר התריס וחלקים ממנו נפלו מחוץ לחלון. העבירה שייחסו לו בכתב האישום שהוגש נגדו: נזק לרכוש במזיד.



מ' הורשע בביצוע העבירה ובימים אלה מתנהל ערעורו. "להעסיק בית משפט, סנגור ותובע בשל שבירת תריס בבית - קשה למצוא לזה הצדקה", אומרת עורכת הדין גלית מבורך, סגנית הסנגור הציבורי במחוז תל אביב. "במקרים רבים אנחנו רואים שההליך הפלילי לא מתקיים כמוצא אחרון, אלא כאמצעי ראשון. בעולם יש כיום מגמה של העדפת פתרון מחוץ לכותלי בית המשפט, בעוד בישראל יש ריבוי מקרים של הגשת כתבי אישום במקרים שעל פניו לא מצריכים התערבות של בית המשפט. זה הפתרון הקל, בעוד שהוא אמור להיות רק במקרים שבהם קיימים סכנה או נזק לציבור. אחרת מדובר בזילות של ההליך המשפטי".

"המשטרה מנסה לעתים קרובות מדי לפתור בעיות באמצעות הליכים פליליים. זה הכלי שהיא מכירה. כמו אדם שיש בידו פטיש ולכן כל בעיה נראית לו כמו מסמר", טוען פרופ' אורן גזל־אייל, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, "אם אכנס לראש של השוטר, בחלק מהמקרים הסנטימנט שלו הוא שמישהו התנהג לא יפה, פגע בשוטר, בפקח או בעובד סוציאלי, והמקרה הזה צריך טיפול. ומבחינתו טיפול זה הליך פלילי. "אבל אם הייתה חשיבה יותר קהילתית וקשר עם גופים אחרים, ממשלתיים או אחרים, ניתן היה לטפל במקרים כאלה שלא במישור הפלילי. מבלי להתייחס למקרה הספציפי, אם שוטרים מגיעים לדירת בני זוג שהם חושדים שהאישה שם בסכנה, אפשר להזעיק את גורמי הרווחה במקום להאשים את הבעל בשבירת תריס".

פתרון נוסף שמציע פרופ' גזל־אייל הוא פנייה לגישור. "במקרה של פקח החניה, ניתן היה לעשות ניסיון לפיוס עם האזרח במסגרת הליכי גישור נפגע־פוגע במקום הגשת כתב אישום. במשטרה אולי יגידו שאין להם משאבים לזה, אבל הליך כזה ודאי עולה למשלם המסים פחות מאשר הליך פלילי, שהוא יקר מאוד, מאחר שהמדינה צריכה לממן את התובע, הקלדנית ולעתים הסנגור, ולבזבז זמן שיפוטי יקר".

זה ייגמר בטרגדיה

החוק מעמיד בידי התביעה כלי נוסף להתמודדות עם ביצוע עבירות מחוץ לכותלי בית המשפט והוא סגירת תיק בהסדר מותנה, שנערך בהסכמה בין התביעה לחשוד. משמעות החוק, שנחקק ב־2012, היא כי בהסדר המותנה, חשוד יודה בעובדות ויתחייב לקיים תנאים שיפורטו בהסדר, כגון תשלום קנס, תשלום פיצויים לקורבן, התחייבות להימנע מביצוע עבירה, הפקדת רישיון נהיגה, העמדה במבחן ועוד. אם החשוד יקיים את התנאים - לא יוגש נגדו כתב אישום, התיק נגדו ייסגר בעילה של "סגירה בהסדר" ולא תוטל עליו סטיגמה של הרשעה פלילית. אם החשוד לא יקיים את התנאים - יוגש נגדו כתב אישום.

לדברי פרופ' גזל־אייל, "הבעיה היא שכיום, על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, המשטרה רשאית לערוך הסדרים מותנים בשלוש עבירות בלבד - איומים שלא כלפי בן משפחה, השגת גבול ואי־נקיטת צעדי זהירות בחיה. בקרוב ניתן יהיה לערוך הסדרים כאלו גם בעבירות של שימוש עצמי בקנביס. אבל גם לאחר שינוי זה, ההנחיות יגבילו את המשטרה למספר מצומצם מאוד של עבירות, אף שיש מקרים רבים אחרים שבהם נכון וחוקי לעשות בכלי הזה שימוש, כחלופה לכתב אישום".

על פי נתונים שהציג השר לביטחון הפנים לוועדת החוקה של הכנסת, מספר התיקים בגין איומים שבהם גיבשה המשטרה הסדר מותנה בשנת 2016 מאז פרסום הנחיית היועץ עומד על 109 בלבד. בהסגת גבול - שמונה תיקים הסתיימו בהסדר כזה ובאי־נקיטת זהירות בחיה - 40 תיקים. זאת לעומת כ־35 אלף כתבי אישום שהמשטרה הגישה בשנה זו.



המקרה של נ' יכול היה להסתיים בהסדר מותנה, או ללא כתב אישום כלל. במקום זאת הוא הסתיים בטרגדיה. נ', תושבת הצפון בעלת רקע פסיכיאטרי שטופלה על ידי רשויות הרווחה, נפלה קורבן לאלימות מצד בנה הנרקומן שהתגורר עמה. באוקטובר 2014 היא הזעיקה משטרה ונמלטה מהבית. במנוסתה השאירה את דלת הבית פתוחה. כשהשוטרים הגיעו, יצא לקראתם כלבה של נ' מסוג פינצ'ר, ונשך אחד מהם קלות ברגלו.

במקום להיות מטופלת כקורבן עבירה מצד בנה, הגישה נגדה המשטרה כתב אישום בגין אי־נקיטת צעדי זהירות בחיה, עבירה שעונשה עד שלוש שנות מאסר. ניסיונותיה של ההגנה לשכנע את התביעה לחזור בה מכתב האישום או לחתום עמה הסדר מותנה לא צלחו ובית משפט השלום בטבריה הרשיע אותה. היא ערערה על הכרעת הדין באמצעות סנגורה, עורך הדין רענן גלעדי מהסנגוריה הציבורית, יחד עם עו"ד אלעד בלעיש, אולם לפני שהספיקה לנקות את שמה היא נפטרה.

עורך הדין גלעדי הגיע להלווייתה. "התיק הזה כל כך מופרך בעיני, שגם הסדר מותנה היה עושה לה עוול", הוא אומר. "במקום להבליג על הפציעה הקלה, בוודאי בהשוואה לפציעה - אם לא יותר מכך - שהייתה עלולה להיגרם לה אילו חזרה לביתה כדי לקשור את הכלבים, ובמקום להתייחס לעניין בהבנה ובאמפתיה למצב הקשה - פיזית, נפשית וסוציאלית - כנפגעת עבירה שתלתה את יהבה במשטרה, מצאו השוטרים לנכון להפוך אותה לעבריינית בעצמה. בין המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה, החוקים וההנחיות - נ' נפלה בין הכיסאות".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "קטלוג עבירות והפיכתן לשוליות לכאורה אינו רלוונטי. כל תיק נבחן במקצועיות וביסודיות ביחס לנסיבותיו. כל החלטה בדבר הגשת כתב אישום נגד חשוד, במקרים שתוארו בפנייה ובכל יתר המקרים, נעשית לאחר בחינת מכלול השיקולים לעומקם בידי תובע משטרתי, ובהתאם להוראות המחוקק. נדגיש כי הגשת כתבי האישום איננה מטרת התביעה המשטרתית. לצד אפשרות זו פעמים רבות נבחרות חלופות אחרות.

כך, למשל, חטיבת התביעות במשטרה שותפה בהליך שתכליתו שיקום נאשמים, הנערך באמצעות שילוב גורמים שונים, לרבות רשויות מקומיות, גורמי רווחה, שירות המבחן וגופים נוספים. ההליך מתקיים בבית משפט ייעודי המכונה בית משפט קהילתי. בשנה האחרונה, החל ממרץ 2016, מאות תיקים הבשילו לכדי הליך של הסדר מותנה, אשר פגיעתו בחשוד פחותה ויש בו כדי להשיג את תכלית ההליך הפלילי. התביעה המשטרתית תמשיך לפעול במקצועיות וביסודיות תוך הפעלת שיקול הדעת ובחינת מכלול הנסיבות בכל תיק ומקרה שיובא בפניה".

tguvot@maariv.co.il


גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.