אירועי ליל שישי מבשרים על עידן חדש ביחסים שבינינו לבין סוריה: לא בגלל התגובה הסורית לתקיפה, אלא בגלל ההחלטות שהתקבלו בצד שלנו. בפעם הבאה שישראל תרצה לתקוף משלוח נשק בסוריה – הסיכון לתגובה סורית, אולי אפילו רוסית – גדל. הכל היה שגרתי בתקיפה של שישי: הן היעד – משלוח נשק מתקדם שיועד לחיזבאללה, והן התגובה הסורית – שיגור מטח בלתי יעיל בעליל של טילי נ"מ, שכלל לא איים על המטוסים. בצה"ל טוענים כי אחד הטילים, מסוג SA-5, עשה את דרכו דרומה ואיים ליפול בשטח ישראל. לכן הוחלט להפעיל את האזעקה בבקעה ובאופן חריג מאוד גם את מערכת הנשק "חץ", בהפעלה כמעט תקדימית.

האירוע הזה מוזר משום שטילי נ"מ, גם גדולים וכבדים מאוד כמו ה־SA-5, לא מאיימים לפגוע בקרקע. במקרה שלא פגעו במטוס, הם מתוכנתים לטפס ולהשמיד את עצמם בגובה רב, כדי למנוע נזק אגבי. מערכת ה"חץ" גם יודעת לזהות את כל סוגי הטילים באזור - החתימה ופרופיל הטיסה הייחודי של כל טיל מופיעים במערכת. היא לא אמורה ליירט טילי נ"מ.

בערב כזה של תקיפה בסוריה כל מערכות ההגנה הישראליות דרוכות, ובמוצב השליטה של חיל האוויר נמצאים מקבלי ההחלטות הבכירים ביותר. אז אחת משתיים: או שמפעילי הטיל הסורי ירו אותו במכוון כדי שייפול בישראל, או שמקבלי ההחלטות הישראלים לקחו מקדם ביטחון גבוה במיוחד כשהחליטו ליירט אותו.



האירוע המוזר הזה עורר כמובן שלל תיאוריות קונספירציה, שטענו שמה שבאמת יורט הוא טיל קרקע־קרקע ושצה"ל מסתיר את העובדה הזאת. אילו אסד היה יורה טיל כזה לעבר ישראל, זו הייתה הכרזת מלחמה. צה"ל לא היה מסתכן בהסתרה של אירוע כזה, כי לא ניתן להסתיר אותו. מאות אנשים מעורבים באירוע כזה. אין שום דרך לשמור אותו בסוד.

עדיין לא ברור איך יגיבו הרוסים לאירועים אלה. ההודעה שישראל נאלצה להוציא מביכה את בן חסותם אסד. בישראל רואים בתקיפה הזאת מהלך הכרחי למניעת התעצמות חיזבאללה. אבל ישראל חייבת להניח שעל כל שיירה שמותקפת יש שיירה שמצליחה לעבור ללבנון ולהביא איתה נשק מתקדם.