אני מעיין בציוצים שלי בטוויטר ובפוסטים שאני כותב בפייסבוק בשבועות האחרונים ואפילו במאמרים בטור השבועי שלי, ומזהה שאני כותב ישיר ואולי בוטה יותר (הכל עניין יחסי). אני לא מת על זה. בדרך כלל אני חושב שאפשר להעביר מסר, לשכנע, לפרש ולרתום דעת קהל ולהשפיע בנועם הליכות, במתינות, בשפה נקייה וכו'.
ככל שאני מעמיק בשינוי, אני מייחס זאת בזהירות לשני משפיעים: גילי המתקדם לצד המרחק שאני צובר מהמדים, מהממלכתיות ומהמחויבות, ובעיקר, זהו נתניהו. בנימין נתניהו ו"סדנת השבי" שהוא מעביר אותנו, אזרחי המדינה.
איני יודע כיצד תתפתח המגמה הזאת שאני חווה. כולי תקווה שאצליח להישאר מתון, שקול ואחראי למרות שיבוש המערכות, המהלכים ההזויים והטרלול שמאיים לטרוף כאן את האביב ואת הפריחה. אני מקווה שבעוד כמה חודשים אסתכל על הציוצים שלי ועל הפוסטים מחורף 2017 כעל הערות סוגריים לא שייכות, ואמשיך לשרת את קוראי ועוקבי בממלכתיות עם ערך מוסף. הלוואי. בינתיים, מחובתי להיות ישיר.
משתפת איתו פעולה הדיילת הראשית שנמצאת עמו בקשר, משפיעה על הנתיב, על הגובה והמהירות, ולא מהססת להחליף ולהדיח את קברניטי המשנה, את מהנדסי הטיסה ואת הכלכל והדיילות שאינם מתיישרים עם "הראש שלנו".
ואולי בעצם הוא בורח איתנו ועם המטוס. בורח מהחקירות של 1000 ושל 2000 ושל הצוללות, בורח מהסקרים שמחמיאים ללפיד, מהכוח העולה של בנט ושקד, מברק, מאשכנזי ומגנץ ואולי גם מטראמפ, שהתחפש לימני וכעת מתברר כעוד שמאלן שרוצה להקפיא התנחלויות ועומד לבזות כאן את נתניהו ואת הימין. אולי הוא בורח איתנו לבחירות בזק שלא בטובתנו.
חוסר ההלימה בין הפרזנטור הטוב ביותר של מדינת ישראל, של חוסנה, של כלכלתה, של ה"סטארט־אפ ניישן", הטכנולוגיה והחקלאות, בעל האנגלית הרהוטה והיכולת ליצור קשר אישי. חוסר ההלימה בין הפוליטיקאי הכי מוכשר שלנו, שמצליח לשלוט בכישרון של קוסם במפלגתו, בסיעתו, לקרב, להרחיק, לצנן, להמאיס ולהדיח. חוסר ההלימה בין האיש הזה לבין נתניהו שמתעסק באובססיביות בכל כותרת וידיעה, שרוצה להשיג שליטה בתקשורת, שמתעקש לקבוע מי יערוך ומי יגיש רצועות בשידור הציבורי.
חוסר ההלימה בין ראש הממשלה המנוסה הזה - שאמור לקבל החלטות בענייני מלחמה ושלום - לבין נתניהו שאחת, גאולה אבן שהולכת להיות מגישה בחדשות בערוץ ציבורי, משבשת את דעתו, מוציאה אותו מהאיזון וגורמת לו ולסביבתו לטירוף, טרלול ואובדן בלמים.
בבקשה, שהליכוד תמנה ראש ממשלה לשנה (ישראל כץ, יולי אדלשטיין, גלעד ארדן וכו'), תקום ממשלה חלופית שתנהל את העסק ותקבע בנחת מועד מוסכם לבחירות. האומנם אנחנו זקוקים לבחירות כעת ולעיסוק אובססיבי בתאגיד? לי ברור שנתניהו חותר לבחירות בזק שיתמקדו בהסתה ובשיסוי בשאלה: "זה אנחנו (הימין הלאומי) או הם (התקשורת השמאלנית)".
ידידי, גברי בר־גיל, סא"ל (במיל') ומזכיר התנועה הקיבוצית לשעבר, מנה השבוע בפייסבוק מספר נושאים ראויים למשבר קואליציוני, עם כל הכבוד לגאולה אבן: העלאת קצבת הנכות, חיסול מעמד עובדי הקבלן, הגדלת סל התרופות, ביטוח סיעודי ממלכתי, הצלת החקלאות הישראלית, תוכנית חומש לפריפריה, פיתוח תחבורה ציבורית ראויה, יוזמה מדינית וחופש עיתונות.
וכך, במדינה הקטנה שלנו, כשבצפון יש פוטנציאל התלקחות מול סוריה וחיזבאללה והדרום נפיץ, וכשראש השב"כ מנבא פיגועים לקראת פסח; בתקופה שהאזור משווע למהלך מדיני וטראמפ מתחיל להתכוונן, דווקא נתניהו, שרבים ציפו ממנו בזמנו לגאולה - דווקא הוא נלחם בה בחירוף נפש, ומאיים להחריב בגללה את הבית השלישי כולו.
תגובות הציבור מעורבות. אין מברק זיכרון חיובי, אין אליו כמיהה, אין תנועה שתשיב אותו לקדמת הבמה ולהגאים, אך יש קשב מצטבר והולך. הוא מנסה לכבוש את הציניות וההומור שלא תמיד מובן. מן הגולה שבמרומי מגדל היוקרה בתל אביב הוא מדבר אל עמו. איני בטוח שמנהיגים גולים יכולים לשוב אל ההגה, אבל עבור השלטון הם לעתים כיתוש באוזן, וגם זה משהו.
אני מכיר את אלמוז ומתרשם מהאיפוק שלו ומחוסר התגובה להשמצות, ובטוח שזה מה שינצח. לטובת צה"ל ולטובתנו.
העורך המוזיקלי המיתולוגי של גלי צה"ל, יורם רותם - בן קיבוץ דגניה - ידע להשמיע את השיר הזה, בביצוע הזה (למרות עשרות הביצועים שנעשו לו), כמתנת חג לקיבוץ שער הגולן שבדיוק אתמול חגג 80 שנה להיווסדו. מזל טוב, ושבת שלום.
התרעות פיקוד העורף