אם אני מבין נכון, הכעס הגדול של דונלד טראמפ (שהוא כזכור נשיאה הטרי של ידידתנו הגדולה אמריקה) מהשבוע הקשה ביותר בקדנציה הצעירה שלו, המכונה Paul Ryan's Massacre ("טבח פול ראיין") - השבוע שבו הפגינו הנשיא, תלייניו והמוציאים לפועל שלו בשיתוף עם המפלגה הרפובליקנית כולה, שאין להם מושג כיצד מושלים או מעבירים חוק שעל גבו ועל גב החלכאים והנדכאים רץ טראמפ אל הבית הלבן - הוא על חתנו, יועצו הקרוב, ממש רישלייה שלו ואב שלושת נכדיו היהודים אבי געזונט, ג'ארד קושנר.

במקום להבין כיצד פועלת וושינגטון, ידע הנשגב מחמיו כשם שנשגב ממנו, ולא למוש מצדו של הגבר בן ה–70 עם בלוריתו של גארי ביוסי הצעיר טרם שהתחרפן (נניח בתקופה הכללית של הסרט "יום רביעי הגדול"), בחר הצעיר הנהנה מנפוטיזם במרעו ואף מאייש לשכה באגף המערבי השוקק תחמונים של הבית הלבן, לצאת לחופשת סקי. בצילום שנתן את הביטוי לחרונו של טראמפ, נראים בני משפחת הגולשים מאובזרים להפליא, כולל קסדות, משקפי שמש מיוחדים, חליפות הגנה, מגיני ברכיים, מחייכים אל המצלמה כשהם במצב בריא יותר מהחיות שנוהגים אריק ודון ג'וניור לצוד באפריקה ושאותן הם אוחזים מתות בידיהן כשחיוך מרושע מרוח על פרצופיהם המכוערים, כולל הזאטוטים.

מיותר אולי אחרי שבוע מביך כזה להתעלק על משפחה המשוסה אישה באחיה ואב בחתנו וליהנות מהצצה רכילותית שפלה אל מאחורי הקלעים המרוסקים של הנשיאות, אבל קשה שלא להתעלם מהתהייה על מה בדיוק חשב האברך קושנר (שממש בימים אלה סוגר עסקה של 400 מיליון דולר עם הסינים), כאשר העדיף את המדרונות המושלגים של קולורדו על פני קרב חייו הראשון של אב הקהילה בשדרת פנסילבניה 1600.



כשוביניסט ממאיר שהוא גם פמיניסט, עלה בדעתי שביומנה של איוונקה שבעת המרורים היה מתוח קו שחור ועליו נכתב "חופשת סקי". היא אינה מישהי שמי שלא שירת שלוש שנים בצה"ל רוצה לחוש את נחת זרועה או את רקיעת רגלה. קושנר יודע שאיוונקה יכולה לפטר אותו וטראמפ לא, כשהבריז מנושא מובן מאליו, מקרב הנפל על חוק הבריאות טראמפקייר.

מה שקשה לי להבין באמת הוא את הידיעה שהשתחררה מאוחר יחסית ואחרי שיבשו הדם במסדרונות הקונגרס והקצף על שפתי הנשיא, שבאותו שבוע נורא התארחה בוושינגטון משלחת מישראל שדיברה - כך לפחות מרכלים - עם נציגי הממשל על ניסיון מבוקר להאט את תנופת בניית ההתנחלויות בשטחים, נושא שנאמר עליו שהוא הבייבי של קושנר.

אם הזוג נתניהו פוצחים בפירואטים על החומה הסינית, היה ברור שהדיונים לא באמת רציניים, בעיקר על רקע פעמי בחירות בישראל. יכול להיות שנתניהו המבין דבר או שניים ביחס בין עבודה לבילוי במלאכת השלטון, הוא שאישר לקושנר ששום דבר לא יקרה אם ייעדר מהשיחות שהיו תרגיל מוצלח בלימודי ניוטרל.

אני מבטיח להגיע לעיקר הדברים בקרוב יחסית, אבל זה היה שבוע כה עסיסי עד שקשה לשבוע ממנו. אני מכיר זוגות שישנים בחדרים נפרדים ואפילו בבתים נפרדים ומתאמים ביניהם בטקסטים מתי יבואו לקחת את הדואר כדי שלא ייפגשו חלילה, אבל זה אסון בעיני שבנוסף לכל הצרות שנחתו עליו, חופן–הערוות הסדרתי הוא כנראה גם נשיא מחורמן.

מלניה מעבירה את זמנה ב"מגדל טראמפ", זה שהנשיא התלונן עליו שהוא מרושת במכשירי האזנה מתוחכמים מטעם קודמו המרושע ברק אובמה, כדי לדאוג לחינוכו התקין של בן הזקונים בארון. כנראה שהם נפגשים באחוזה בפלורידה אף על פי שטרם ראיתי הוכחות מצולמות. ההתחלה כה קשה למשפחה הממוזלת הזאת שבחרה לעבור מכסף לשירות האומה, שהולכות וגוברות הטענות נגד התקציב שעולה לאמריקה להגן ולתחזק את מאר א־לאגו, שעה שקמפ דיוויד עומד ריק במרחק חצי שעת נסיעה מהבית הלבן במרילנד.

לא רק זאת: השכנים בשכונה בוושינגטון שבה עברו לחיות הקושנרים, מתלוננים על כמויות בלתי סבירות של זבל הפולטת המשפחה אל הרחוב, על רעש בשעות לא מקובלות ועל פגיעה קשה במחיר הנדל"ן בשכונה, כאילו עברו לחיות בה משפחת ג'פרסון או או־ג'יי סימפסון. אני רק אומר. אפילו מורין דאוד מ"הטיימס" הסירה את הכפפות ביום ראשון שעבר והקדישה את מדורה למכתב אישי לדונלד ידידה, ובו הסבירה לו במילים לא נעימות את ההבדל בין להיות הפרחח מניו יורק לבין נשיא ארצות הברית. כואבים פצעי אוהב. זה בערך מה שמייצרת המשפחה הראשונה בתחום הבידור הקל במהלך שבוע שגרתי.

כאשר מבינים שהנשיא מעדיף את מהדורות החדשות של רשת "פוקס" על פני עדכוני המודיעין של הקהילייה, קולטים כיצד נולדה ההאשמה נטולת הכיסוי העובדתי שאובמה צותת לטראמפ. אבל אפילו ב"פוקס" חטף טראמפ על הראש בנושא הפיאסקו של חוק הבריאות הנטוש.  אישית: לנצח אנצור את מראה פול ראיין, מנהיג הרוב בעל הפרופיל של קיסר רומי, עולה על הדוכן שלו ומנפנף בגאווה את החוק בעטיפה כחולה ואף מקיש עליו באצבע צרדה ובחיוך גדול, כאומר: זה עניין גמור, קדימה נוטשים את העניים ועוזרים לעשירים. אין רגעים רבים כאלה בחיים, וצריך לדעת ליהנות מהם.

***

כדי להסביר עד כמה בעצם לא משעשע היה מה שקרה בוושינגטון, צריך להבין שעד שחוקק "אובמה קייר" שילמנו על כל גיחה רפואית, מרופא, לתרופות, לבית חולים רחמנא ליצלן, סכומים שהגיעו לאלפי דולרים רבים בשנה. החוק חתך את ההוצאות הללו כמעט לאפס, אם כי יש להודות בעובדה שהמחיר חוזר ומתגנב בבית המרקחת. תרופות שעליהן לא שילמנו דבר כמה שנים, עולות עכשיו עד 10 דולר. מאידך, שתי זריקות חודשיות של Humira, 1,500 דולר הזריקה, עולות לי 5 דולר בלבד כל אחת. אינני מי שאפשר למכור לו את התרסקותו המכוערת של "אובמה קייר". יש בעיות והן יגדלו, אבל טוב היה עושה טראמפ אילו הכין עם אנשיו חוק בריאות חלופי, מוצק ואיתן שכל הרפובליקנים ניצבים מאחוריו כחומה בצורה ומאוחדת, או נמנע מהמנהג המגונה ביותר שלו: לשאת הצהרות בומבסטיות ללא כיסוי.

האיש שהגיע לנשיאות על גבי הטענה שאינו פוליטיקאי, הפך תוך כחודשיים לפוליטיקאי משופשף ומאוס. הוא שידל, התחנן, איים, חיבק וירק על חברי מפלגתו בניסיון לגרום להם להצביע בעד החוק שלו שנכתב בידי אנשיו. המונח ווטרגייט שחודשים נלחש בשוליים ואפילו קרל ברנסטין התנגד להשוואה, צובר עתה תאוצה ועולה על דרך המלך בנתיבים מקבילים רבים שכולם מובילים לסוף רע. אפילו מקסיקו, אימפריית האנסים והרוצחים מדרום, מגלה חוסר סבלנות ותוהה מדוע לא מגיע טראמפ לדו–קרב באו־קיי קוראל על הסכמי הסחר, הגדר ושאר נושאים שהבטיח לקדם על חשבון רטובי הגב המגונים.

הייתם מצפים שאחרי האופן המביך שבו טעו עיתונאים רבים כולל אני בשלילה גורפת של הרעיון שדונלד טראמפ מסוגל להיבחר לנשיא, הם יורידו פרופיל ויתחבאו כמה חודשים טובים בכתבות על פרחי העונה. אבל המגמה הפוכה בדיוק; התקשורת מסתכנת בחישוב קצו של טראמפ לאחור. יש לשער שזה לא היה קורה אלמלא החומרים העיתונאיים המוגשים לעיתונות על בסיס יומי. זה לא היה קורה אלמלא שון ספייסר, דובר הבית הלבן שהתדרוך היומי שלו משודר בנאמנות חסרת תקדים, מכיוון שכל פעם שהוא מזיז את השפתיים הוא משקר. זה לא היה קורה אם היה טראמפ מאמץ לפחות את הגינונים האלמנטריים של נשיא.

במקום זאת, חלק מהזמן הוא נראה נטוע מאחורי מכתבתו ההיסטורית, מוקף ברבים מאנשיו, כשהוא מבטיח הבטחה אחת חסרת שחר אחרי קודמתה, כמו חוק הבריאות "הנפלא" שכתבו אנשיו ושיציל את אמריקה מעצמה דקה לפני "'אובמה–קייר' העומד להתפוצץ". או שהוא נראה משוטט בין העצים במדשאת הבית הלבן, כדוגמן של ראלף לורן שהלך לאיבוד ומחפש את צוות האיפור שיחזק את השיזוף שלו. או שהוא נכנס או יוצא מאחד מכלי התחבורה הרבים של הנשיא - לימוזינה, מסוק, מטוס (יש גם יאכטה) - ומצדיע לקצינים הניצבים ליד הדלתות (הוא בוגר בית ספר צבאי). או שהוא מתראיין לאחד מגופי התקשורת הגדולים ואומר דברים מדהימים על עצמו. כמו שאמר ל"טיים" מגזין, "אני הנשיא ואתם לא".

ובעיקר טראמפ ואנשיו משקרים כל הזמן. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. מכיוון שהנשיא משקר כדרך חיים, אין ברירה לאנשיו, בעיקר ספייסר המדברר אותו, לשקר היום כדי להגן על השקר של מחר כשהוא משקר על חשבון מחרתיים. אורחות השלטון המופקרים הללו מידבקים, והנה יש לכם בירה פוליטית שתמיד שיקרה ומשקרת בשכנוע עצמי שלא נודע קודם לכן.

סדר היום אמור היה להיות נחוש וקצוב, אבל אחרי שחוק הבריאות נותר מדמם על הדשא, לא ברור לאן מועדות פניו של טראמפ, אף על פי שבטווח הקצר ברור לחלוטין שייקח זמן עד שיסיימו כולם להאשים איש את רעהו בכישלון. בעיקרון רוצה טראמפ לעבור לתקציב, אבל כעת הוא נוכח שאין לו גייסות. הנציגים שישבו איתו ונשבעו לו בילדים שלהם להצביע בעד, לא התכוונו רגע אחד לעזור לו. לא רק שהמפלגה הרפובליקנית שכחה למשול, היא מפוצלת לזרמים רבים כל כך ובכיוונים סותרים, עד שפלגים ממנה נקראים על שם ימי השבוע.


 





A post shared by Lara Trump (@laraleatrump) on



***

הסיבה שהתקשורת לוקחת שוב את הסיכונים שלקחה בחיזוי תוצאת הבחירות, היא שנראה פתאום שהאפשרות שתוצאת הבחירות נחטפה על ידי שיתוף פעולה בין אנשי טראמפ והמודיעין הרוסי אינה כה חסרת שחר. ראשי ה–FBI וה–NSA הכריזו כי הם חוקרים בגדול את ההתנהלות של בכירים במחנה טראמפ בעת הבחירות ואת האפשרות שנעשה שיתוף פעולה עם הרוסים כדי לנצח את קלינטון. זו חקירה בחיתוליה שיכולה לקחת בקלות את השנתיים שלקחה חקירת ווטרגייט, אבל הדבר המדהים הוא שהיא מתקיימת.

השאלה בווטרגייט הייתה אם ידע הנשיא את שעשו אנשיו ומתי ידע, ואני אהיה מיליונר אם יהיה לי דולר מכל פעם שנשאלה בשבועיים האחרונים השאלה בעניינו של טראמפ. נחקרים מייקל פלין, היועץ המפוטר לביטחון לאומי, פול מנפורט, מנהל קמפיין הבחירות, רוג'ר סטון, מקורב ואיש עם קופת שרצים על גלגלים. שלושה מהחשודים כבר הכריזו על נכונותם להעיד בפני הוועדות הרלוונטיות בהתנדבות ולפני שזומנו. זה מעיד שהם היו רוצים למסור את גרסתם לפני אחרים, להעיד שלא בשבועה ואולי לחתוך עסקה אישית טובה כעדי מדינה. הביטוי השגור ביותר היום בוושינגטון הוא אין עשן בלי אש וחוזר חלילה.

מאז ניקסון לא הייתה נשיאות בפרופיל כה גבוה שכל נפיחה של אנשיה צולמה והוקלטה בתקריב, שרוב הזמן לא ברור מה הם עושים ומדוע הם נראים עסוקים כל כך בשעה שהנשיא החל כבר במסע הבחירות של 2020 ומופיע פעם בשבוע באסיפת בחירות במדינה אחרת שמכל אחת מהן הוא שואב כוח ותעצומות נפש. סגן הנשיא מייק פנס הוא שעושה את עבודות העפר ואינו מש מטראמפ גם כשהוא הולך לשירותים. אתם יכולים לשבת יום שלם מול CNN למשל ולא להיות משועממים לרגע חוץ מהפרסומות. כמות הכותרות שיום נשיאות אחד מספק היא פנומנלית.

הכל נחתך במריחת עט. תקנות טובות והגיוניות שעליהן שקד אובמה שנים, נמחקות. צינור הנפט השערורייתי מאלסקה אושר אחרי שאובמה עצר אותו. הרשויות המפקחות על זיהום האוויר, הפארקים הלאומיים ואחרים, מדממות כסף ועובדים. וכולם שמחים לפחות כמי שמצאו תרופה לסרטן.

וטראמפ? שערה אחת משערו טרם זזה. חוץ מאשר כשהוא עולה לאייר פורס 1 ברוח פרצים. חודשיים בלבד בבית הלבן. ספק אם פעם שילם נשיא "רבה געלט" במטבע קשה כל כך בלי ללמוד דבר חוץ מאשר לצייץ בשני קולות.