מתחנו את החבל בשבועיים האחרונים, גם בצפון ולטענת חמאס גם בדרום. ההשלכות של התקיפה בסוריה ביום שישי לפני שבועיים ושל החיסול בעזה המיוחס לישראל בשישי האחרון עדיין לא מאחורינו. זה לא אומר שהחבל נקרע ושאנחנו בדרך לעימות מול חמאס או חיזבאללה, אבל זה כן אומר שנוצרה מציאות חדשה בשתי הגזרות האלה וצריך להתחשב בה.

דווקא ביהודה ושומרון מתפתחת מציאות מרתקת של שיתוף פעולה הדוק במיוחד עם המנגנונים הפלסטיניים. שוטרים פלסטינים מגוננים בגופם על חייל צה"ל שנכנס בטעות לכפר סעיר והותקף על ידי המון. ראש המודיעין הכללי הפלסטיני, מאג'ד פרג', מצהיר בלי למצמץ: לא נאפשר לחמאס להוציא משטחי יהודה ושומרון פיגוע נקמה על החיסול בעזה. אחרית הימים.

מאז צוק איתן התבססה בינינו לבין חמאס בעזה הפסקת אש לא כתובה אבל עם כללים ברורים: זה שנתיים וחצי חמאס לא ירה ולו כדור אחד לעבר ישראל. זה לא טריוויאלי לארגון שמתיימר להוביל את ההתנגדות הפלסטינית. במקביל, חמאס פועל למניעת ירי של ארגונים סוררים, והוא עושה את זה בהצלחה חלקית: אומנם נורו 51 רקטות מעזה לישראל בתקופה הזאת, וזו עדיין התקופה השקטה ביותר שחווה עוטף עזה זה כמה עשורים, שבמהלכה לא נשרט ולו אזרח ישראלי אחד.



ישראל, מצדה, תוקפת תשתיות של חמאס בתגובה לכל ירי, אבל משתדלת שלא לגרום לנפגעים בתקיפות האלה. חיסולים יצאו מהמשוואה בתקופה הזאת. בדצמבר 2014 חיסלה ישראל את ראש מערך התצפיות של חמאס בדרום הרצועה, בתגובה לפיגוע צליפה של ארגון אחר, אבל מאז נמנעה מסיכולים ממוקדים ברצועה.

בימים הבודדים שבהם בילה ראש הממשלה בארץ בחודש האחרון, נראה היה שהוא עסוק בעיקר בליהוק כתבים ומגישים לשידורי התאגיד. בהנחה שטענות חמאס נכונות, מה דחף אותו לאשר חיסול תקדימי בעזה, חיסול שהוא יודע שיהיה לו מחיר? האם היה כאן מסר למנהיג חמאס החדש יחיא סינואר, שנועד להמחיש לו את חולשותיו?

הסלמה בעזה. תלויה בעיקר בנו. צילום: רויטרס

בקהיליית המודיעין הישראלית משוכנעים שמאזן פוקהא היה הרוח החיה מאחורי המאמצים של חמאס לחזור ולהוציא פיגועים משמעותיים מהגדה. אבל ישראל, שיש לה היכולת לנטר כל אלקטרון שמשוגר מעזה לגדה בכל אמצעי תקשורת, מצליחה לסכל ביעילות רבה כל ניסיון לחדש את תשתיות הטרור של חמאס ביהודה ושומרון. פוקהא אכן היה מחבל פעיל ומלא יוזמה, אבל ספק אם אמא שלו ידעה שבנה הוא כה בכיר, כפי שתואר בחלק מהתקשורת הישראלית.

חמאס, תחת המנהיגות החדשה של סנואר, מרגיש מחויב להגיב. אין לו שום עניין להיגרר לעימות מול ישראל, לכן יבחר בקפידה את היעד שלו לתגובה. הוא עשוי לאמץ את המשוואה שהגדיר לאחרונה חיזבאללה: אחד תמורת אחד. ירי או צליפה בחייל או בקצין צה"ל על גדר הרצועה. זו תגובה שתכאיב לישראל אבל לא תגרור אותה למלחמה.

צה"ל מבין את המשוואה הזאת ולאחר החיסול המיוחס לישראל הורה לאנשיו להקטין חתימה ולהימנע מחשיפה מיותרת לאורך הגדר. אבל הניסיון שלנו מלמד שתמיד מישהו נחשף בסוף: זה יכול להיות חייל, מ"פ, או מג"ד. אם ישראל אכן עומדת מאחורי החיסול - האם מאזן פוקהא היה מטרה ערכית ששווה לשלם עליה בחייו של לוחם או מפקד? התשובות על השאלה הזאת במערכת הביטחונית חלוקות.

הפרחים לעאון

שמענו השבוע אזהרות שהקמת המכשול נגד מנהרות בחודשים הקרובים עשויה לקרב את המלחמה הבאה בעזה. המכשול, שיוקם בהתחלה ליד שלושת היישובים הצמודים לגדר הרצועה, אכן צפוי לחשוף מנהרות. בקיץ שעבר חשפה ישראל שתי מנהרות של חמאס. הם צפו בנו לוקחים מהם את הנכסים היקרים האלה והמשיכו לנצור את האש. לכן, ספק אם ישנו את מדיניותם גם אם ייחשפו עוד כמה מנהרות.

חמאס מאותת כבר שנתיים וחצי שהוא מעוניין בהסדרה ארוכת טווח עם ישראל. אין פה אשליות: הוא לא הפך לחובב ציון וגם לא יהיה כזה, אבל האינטרס שלו הוא לבסס את שלטונו ולהקטין את המצוקה בעזה. נתניהו מתעלם בעקביות מהאיתותים האלה, אף שרוב המערכת הביטחונית רואה יתרונות בהסדרה. יש גם לא מעט מהשרים שמבינים את היתרונות הפוליטיים בפיצול השאלה הפלסטינית ובהפרדה בין עזה ליהודה ושומרון. אבל נתניהו בשלו: פוסל אפילו הצעות למיזמים שיקלו את המצוקה בעזה ויביאו רווח לישראל. המדיניות שלו היא שתקבע אם תהיה או לא תהיה מלחמה בקיץ.

בצפון האירוע מורכב יותר. אחרי ימים של ניסיונות לפענח את התמרור שהציבו הרוסים בפנינו, התבססה בישראל ההכרה שרוסיה לא תוכל להבליג על המשך תקיפות בסוריה, כפי שהבליגה עד עכשיו. ישראל, מצדה, לא תוכל להפסיק לפעול נגד העברות של נשק מתקדם ללבנון. חיזבאללה, באמצעות שופרו העיתונאי איברהים אל־אמין, מאותת לישראל שאין לו שום עניין במלחמה, אבל שלא תעלה על דעתה לתקוף בשטח לבנון, כי זה ידרוש ממנו להגיב. הדילמה של ישראל כשיתעורר הצורך לתקוף שוב תהיה לא פשוטה.

בינתיים התייצב לחיזוק ההרתעה הישראלית הנשיא החדש והלא־ממש־חכם של לבנון, מישל עאון. בהצהרתו בחודש שעבר שחיזבאללה ולבנון חד הם, הניח עאון משקולת כבדה על ידיו של נסראללה. מעכשיו, חיזבאללה נושא באחריות לכל נזק שייגרם למדינה הלבנונית ממהלך שיזום חיזבאללה כנגד ישראל. מגיע לעאון זר פרחים מאיתנו.

לכן הסלמה בצפון או בעזה תלויה בעיקר בנו. בניגוד לחוסר העקביות שמפגין נתניהו בצבע בלוריתו, הוא די עקבי ברצונו להימנע מעימות צבאי, או מהחלטה מנהיגותית כלשהי. הוא מעדיף, בצדק, להמתין ולראות אם תתממש עסקת טראמפוטין גלובלית. במאבקו מול שירותי המודיעין שלו, ספק אם טראמפ יגיע בכלל למו"מ על עסקה כזאת. אבל לישראל שווה לחכות ולקוות.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10
tguvot@maariv.co.il