סדרת המהלומות שחטף בשבוע שעבר מפעל ההתנחלויות סימנה את סופו. לאוזניים ישראליות זה נשמע יומרנות שמאלנית או פרובוקציה מופרכת. מה שהופך את הקביעה הזו למציאות מתגלגלת הוא יחסי הכוחות במזרח התיכון החדש, ובייחוד התנהלותו של ממשל טראמפ.



השבוע הזה החל עם שליח האו"ם למזרח התיכון, שדיווח על הפרת החלטת האו"ם 2334 מדצמבר 2016. כזכור החליטה מועצת הביטחון כי ההתנחלויות אינן חוקיות וישראל נדרשה להפסקת הבנייה. שליח האו"ם קבע כי ישראל אינה מקיימת את החלטות המועצה. בעוד שלושה חודשים הוא יחזור, וסביר להניח ששום דבר לא ישתנה. ממשלת ישראל אומנם לא תסתער על הגבעות, אבל תנסה לצפצף עם עוד "הרחבה" בשטחים ועוד בית בירושלים. בדרך כלל לצפצופים מהסוג הזה יש מנהג לחזור אל מצפצפיהם - בין שבצורת התקדמות בהכרה בינלאומית במדינה פלסטינית, ובין שבצורת סבב אלימות. בדרך כלל שלושת אלה כרוכים זה בזה: הצפצוף הישראלי, ההכרה בפלסטינים וחפירת הקברים בשני הצדדים.



גם המועצה לזכויות אדם של האו"ם אימצה בשבוע שעבר החלטה שמגנה את הבנייה בהתנחלויות בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברמת הגולן, וקראה למדינות ולחברות עסקיות להימנע מכל קשר ישיר או עקיף עם ההתנחלויות. אלא שאת מדינת ישראל לא מנהלת המועצה לזכויות אדם אלא מועצת יש"ע. נציגה גלעד ארדן הגיב בהצעת חוק שנועדה לאסוף מודיעין לצורכי העמדה לדין של תומכי ה־BDS. ואז בא ממשל טראמפ ותקע סיכה משלו בבלון האשליות שניפחו שוטי הנבואה עם בחירתו.



כזכור, בפגישתו עם דונלד טראמפ קיבל בנימין נתניהו שיעור בנדל"ן ורילוקיישן ומסחר בכלל: "גם אתה תצטרך לעשות ויתורים". בראיון ל"ישראל היום" טראמפ היה יותר ממוקד מאשר בטיפולו ב"אובמה קייר" או בהקמת החומה בגבול מקסיקו: "הרחבת ההתנחלויות", הוא אמר, "מקטינה את השטח שנשאר פנוי למו"מ", ולכן הוא מאמין כי "הרחבת ההתנחלויות אינה תורמת למאמץ להגיע לשלום". אין ספק שמי שתדרך את טראמפ אמר לו באורח המפורש ביותר: המלחמה של ישראל בפלסטינים גורמת מספיק בעיות מול ארצות ערב, צבא ארה"ב נלחם כיום כתף אל כתף עם לוחמים ערבים, ואם אתה דוחף התנחלויות ומעביר את השגרירות לירושלים, אתה פוגע במאמץ המלחמתי על השפעה במזה"ת מול פוטין. וחוץ מזה, היהודים בכיס שלנו.



כשנתניהו חזר בפנים חפויות ובידיים ריקות, הוא המתין לביקור שליח הנשיא ג'ייסון גרינבלט כדי לנסות להמציא איזו נוסחה אברקדבראית שתאפשר לו להיות רלוונטי במאבק על קולות הימין מול הבית היהודי. הסתבר שהדבר הראשון שגרינבלט (עו"ד, נדל"ניסט) עשה כשהגיע לארץ הוא להסיר את הכיפה שלו, אחר כך חילק את זמנו בין ירושלים ורמאללה והשאיר הודעת בלה בלה מדויקת למדי: "אנחנו מאשרים את המחויבות המשותפת של ישראל וארה"ב לקידום שלום אמיתי בין ישראל לפלסטינים לחיזוק ביטחונה של ישראל ויציבות האזור", ואישר את "מחויבותו של טראמפ לביטחונה של מדינת ישראל ולמאמץ לסייע לישראלים ולפלסטינים להגיע לשלום בר־קיימא דרך מו"מ ישיר".



משיח שקר? ג'ייסון גרינבל ואבו מאזן, צילום: רויטרס
משיח שקר? ג'ייסון גרינבל ואבו מאזן, צילום: רויטרס



מפעלי הספין


מבחינת נתניהו והימין, ביקור גרינבלט היה פיגוע פנים־פוליטי. מכאן ואילך החל גיוס חברים שינסו לתפוס את השבשבת הטראמפית במצב רוח מתריס ולחלץ ממנו משפט שניתן יהיה לנופף בו נגד השמאל. רון דרמר, השגריר בוושינגטון, גייס "ידידי ישראל", ונתניהו שיגר לוושינגטון את ראש לשכתו יואב הורוביץ, שאכן ניהל בעברו חברה להשכרת מכוניות. השניים ישבו עוד פעם עם גרינבלט וחזרו ממנו עם עוד הצהרת כוונות חלולה: "המשלחת האמריקאית הדגישה שוב את דאגותיו של הנשיא טראמפ לגבי הבנייה בהתנחלויות בהקשר של התקדמות לקראת הסכם שלום", ו"המשלחת הישראלית הבהירה כי ישראל מתכוונת להתקדם לקראת אימוץ מדיניות בנייה בהתנחלויות שמביאה בחשבון את הדאגות של הנשיא, וכי השיחות היו רציניות וטובות והן נמשכות".



הסתבר שנתניהו, האיש ששוחה בפוליטיקה הוושינגטונית כמו תנין בביצה, איבד את החדות שלו. טראמפ טובע במי הרגליים שלו עצמו, השבוע נדחתה דרישתו האולטימטיבית לבטל את "אובמה קייר", חלק גדול מחברי בית הנבחרים הרפובליקנים רואים בשגעת שהוא מנהל בבית הלבן תקלה של ממש, והיהודים רואים בו את המנוע לגל האנטישמיות. במאמץ אחרון (מי אמר שלדון בלי שיהיה לו בדל הוכחה?) מספרים שנסחטה איזו נוסחה ברמה של סיגריה אחרונה לנידון למוות: גבעונת טרשים לעמונה תמורת שלשלת הרים שתחסום בעתיד את שאר ההתנחלויות אבל תאפשר לנתניהו מרווח לחימה של עוד שבוע, עוד חודש, בבית היהודי. אה... כן, נזרקה עצם נוספת: עו"ד דיוויד פרידמן מונה להיות השגריר בישראל. פרידמן הוא יהודי ימני חובש כיפה, כמו גרינבלט, וכמוהו - מטהר השרצים הפרטי של טראמפ. כשיעסוק בשאלת ההתנחלויות הוא ילקק את היד שמאכילה אותו.



השבוע אומנם סימן שיא בהתנגדות העולם וארה"ב להמשך הבנייה, אבל טראמפ לא עשה שום דבר שלא קרה 50 שנה קודם לכן. מיד אחרי מלחמת ששת הימים הצביע האו"ם (עוד פעם האנטישמים האלה) על החלטה 242 שתבעה: "נסיגת כוחותיה המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בעימות האחרון" ו"השגת פתרון צודק לבעיית הפליטים". אף מילה על מדינה פלסטינית. את העבודה על הקמת המדינה הפלסטינית עשתה מדינת ישראל כאשר מנעה מהם, באלימות, זהות ואזרחות, ובעצם הכריחה אותם לנהל מאבק לכבוד עצמי, שוויון ועצמאות, כולל טרור.



אחרי ששת הימים המציאו ממשלות המערך אלף ואחת סיבות "אסטרטגיות" להמשך האחיזה בשטחים. אחרי בחירות 77' ועליית הימין נכנס הקדוש ברוך כפוסק הלכה מדינית ביטחונית, ומכאן ואילך עד עצם היום הזה מפיקים מפעלי הספין של הממשלה מוצרי פייק ניוז תקשורתיים שתכליתם להצדיק את תחזוקת השטחים. הבעיה היא ששום דבר לא השתנה מאז החלטת האו"ם 242. ככל שגדל והתחזק מפעל ההתנחלויות, כך גדלה והתחזקה החזית העולמית נגדו. תהליך ההתנגדות להחזקת השטחים בתוך ישראל השתרך קילומטרים אחרי החזית העולמית - בכל זאת, פרט לבישי המזל שנהרגו במהלך המלחמות על השטחים, כולנו הרווחנו מהכיבוש. ועדיין שני־שלישים קבועים מאוכלוסיית ישראל מוכנים להחזיר התנחלויות תמורת שלום.



מאחורי הרעשים הפוליטיים מבינים מנהיגי הימין שתם עידן "ופרצת". מקסימום ופרצת בבכי כאשר יפנו את ההתנחלות הבאה. המאמץ מכוון כיום לגיוס תקציבים וחוקים להעמקת ההדתה של מדינת ישראל. זה פשרה של שתיקת הזאבים בעור כבשים של הבית היהודי כשמדברים על בחירות. בפעם הבאה הם ילכו עם לפיד על משרד האוצר. ראו הוזהרנו.