אגב, תאגיד השידור הישראלי אינו פרויקט של השלטון הקודם. מקובל שבחילופי שלטון מנסה השלטון החדש לנפץ את המורשת של קודמו. העניין הוא שהשלטון לא התחלף. הממשלה הזאת היא המשך ישיר של הממשלה הקודמת. גם אז וגם עכשיו אלה הן ממשלות של הליכוד. בשני המקרים, ראש הממשלה הוא בנימין נתניהו. הוא הצביע בעד חוק התאגיד, הוא הילל ושיבח את הרפורמה שהובלת בשידור הציבורי, הוא גמר את ההלל על הפרויקט כולו. אבל בינתיים, משהו עקץ אותו. משהו שקשה לתאר במילים או להסביר בהיגיון. אתה, גלעד ארדן, מכיר מקרוב את העוקץ הזה. גם אתה חווית אותו, פה ושם. שתיקתך ואפס מעשיך היום הם שיתוף פעולה עם הטירוף הזה.
כשר תקשורת, הבנת שאי אפשר להמשיך עם רשות השידור הקיימת. תקציב עצום שכולו מוקדש למשכורות, חלקן גבוהות ומופרכות. שיטות עבודה של המאה הקודמת. ביורוקרטיה מפחידה. ועדים כוחניים ואטומים. רייטינג אפסי. אגרה מציקה וגבייה כוחנית. הבנת שצריך שינוי מהותי. טיפול שורש.
עבדת לפי הספר: הקמת ועדת מומחים מקצועית בראשותו של רם לנדס, מהמובחרים שבאנשי הטלוויזיה והתקשורת בישראל. קיבלת מסקנות. למדת את המסקנות. קיימת דיון ציבורי. אחר כך הלכת לחקיקה שהתנהלה בשקיפות ובמקצועיות והולידה חוק מאוזן, הגיוני ומעורר תקווה.
הצלחת במשימה שבה כשלו רבים וטובים לפניך. ביטלת את אגרת הטלוויזיה והרדיו, עמדת מול "הקשר הגורדי" שאיש לא הצליח להתיר, ופשוט גדעת אותו. הקמת, למען הציבור, שידור ציבורי חדש, מקצועי, חדשני ואיכותי. גם עצמאי, כפי ששידור ציבורי צריך להיות, כפי שהוא בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם.
עכשיו אתה מתבונן איך משפחת נתניהו, בסיוע עדר של מלחכי פנכה עלובים, משליכה את התינוק הזה שטרם נולד לאסלה ומורידה עליו את המים העכורים. בתוך שניות, בהבל פיו, הפך ראש הממשלה את הגוף הזה ל"תאגיד השמאל". ככה, כאילו כלום.
אני ממליץ שתצפה בראיון של יו"ר התאגיד, גיל עומר, אתמול ב"פגוש את העיתונות". אני לא יודע אם אתה מכיר את עומר. לי הייתה הזכות להכיר אותו לפני כעשרים שנה (מאז כמעט לא נפגשנו). אין מוכשר ממנו. אין ישר ממנו. אין לו קשר כלשהו לפוליטיקה. הוא סומן, כי עבד לפני 17 שנה ב"ידיעות אחרונות", ועזב אחרי פחות משנה. מישהו כנראה שלף את צלו של "נוני" הדמוני והדביק אותו עכשיו מחדש לאיש המוכשר הזה, שמוצא את עצמו כעת במעמד של אויב הציבור, על לא עוול בכפו. כנ"ל בדיוק לגבי אלדד קובלנץ. ועוד לא הגענו לגאולה אבן.
אדוני השר לביטחון הפנים, אתה מאמין שמה שמתרחש כאן נמצא במתחם השפיות? אתה משלים עם העובדה שהפכו את מינויה של העיתונאית המוכשרת הזאת, הישרה כסרגל, המקצוענית שבמקצוענים, לסוג של "הכרזת מלחמה" על משפחת נתניהו? אתה מכיר את בעלה של אבן. הלכתם דרך ארוכה ביחד. היה לו האומץ לקום ולעזוב תפקיד מיניסטריאלי בכיר כשנתקל במה שנתקל. גם שר האוצר, שאותו הפקרת לבד במערכה על התאגיד, עשה מעשה דומה. רק אתה ממשיך להתעטף בשתיקותיך המיוסרות, להסתגר עם עצמך, מצפונך וזעמך, ולשתוק. עד מתי?
הציבור זכאי לשמוע את דעתך על מה שקרה כאן בימים האחרונים. גם קהל בוחרי הליכוד, שאתה זוכה לאמונו פעם אחר פעם, רוצה להבין מה היה לנו כאן מפיך. אתה נבחר ציבור ואין לך הפריבילגיה לשתוק. זו אינה חקירה משטרתית. זכותו של הציבור לדעת, חובתך לדבר.
אני מכיר אותך עשרים שנה, גלעד. פעם, כששנינו היינו צעירים (אתה יותר), כיניתי אותך "התקווה הלבנה הגדולה של הליכוד". היית אז, בסך הכל, יועץ ראש הממשלה לפניות הציבור (נתניהו). בניגוד להערכות רבות אחרות שלי, זו התממשה. ההבטחה קוימה. הפכת לאחד המוכשרים ומבטיחים בדור הצעיר של הליכוד והגעת לאן שהגעת בזכות, לא בחסד.
הבוקר תיכנס לישיבת הממשלה בלב כבד. עשה מה שמצפונך מורה לך לעשות. בקש את רשות הדיבור ותגיד את דעתך על התועבה הזאת. המצפון שלך יישאר איתך גם אחרי עידן נתניהו. לא תוכל למרק אותו בדיעבד. זה עכשיו, או אף פעם.
התרעות פיקוד העורף