כן, הברנז’ה ספגה מהלומה קשה. שני המעוזים המסחריים של חדשות 2 ו־10 בהתאמה, מאוד שמחו להגדיל את כוחם באמצעות התאגיד. כי בשביל מה יש חברים, אם לא בשביל לדאוג להם לג’וב? אף אחד לא מסוגל להסביר מהי דמוקרטיה בשידור הציבורי. מדובר במשפט עם כשל לוגי, משום שברגע שגוף תקשורת מתקיים באמצעות כספי ציבור, ששר האוצר חייב לממן אותו באמצעות חוק – זו לא דמוקרטיה בכלל. הרי כולם כבר שמעו את המשפט הידוע, “בעל המאה הוא גם בעל הדעה”. ושום עיתונאי בתאגיד לא היה נלחם במעסיקו, ממשלת ישראל.



גם אבי ניסנקורן, וגם כל הוועדים היציגים של כלי התקשורת, לא נשכבו בדרך נמיר כאשר החליטה הממשלה בקדנציה הקודמת לפטר כ־1,800 עובדים ברשות השידור. הפעם הם נשכבו. ראשית, משום שניסנקורן במערכת בחירות. ושנית, מאות העיתונאים בתאגיד הם חברים של הברנז’ה. הם לא עיתונאים ותיקים שהיו בשיאם לפני המהפכה הדיגיטלית ושראש הממשלה נתניהו הגדיר אותם “משתפי פעולה עם החמאס”.



אז עכשיו כל הברנז’ה המאוסה, הרקובה והמרקיבה, פועה בבכי שנפל המעוז ושלחבר’ה לא יהיה מקום עבודה. פתאום זה לא חרב הפיטורין של 1,800 בעלי משפחות, זו רק אג’נדה, ולפיה “הציבור חייב תאגיד חדשותי עצמאי בדעותיו”.



התאגידים העצמאיים בדעותיהם נמצאים בערוצים 2 ו־10 ובתחנות הרדיו האזוריות, שמייצגות כל מגזר בחברה, כולל ציונות דתית, ערבים וחרדים. ויש גם עיתון שהוא עצמאי בדעותיו. קוראים לו “מעריב”. זה העיתון היחיד בארץ, שלא מפלה בין דעות ימניות, שמאליות, מרכזיות, דתיות, וגם חסרי אג’נדה, שרוצים להגיב עניינית להתרחשויות בארץ.



אג'נדת התאגיד: חבר מביא חבר



לתאגיד “כאן” בהקמה הייתה אג’נדה אחת: חבר מביא חבר, כדי להתעלק על הקופה הציבורית בשכר לפחות כפול מהממוצע בשאר כלי התקשורת. שום תחנת רדיו בארץ לא משלמת לטאלנטים אפילו 60% משכר הכוכבים ברשת ב’ (זו שהייתה אמורה לקום). נדירות הארצות בעולם, שרשות שידור ציבורית אצלן מממנת תשע תחנות רדיו. נכון שהתחנות דוברות שפות זרות, נחוצות לקשר עם יהדות העולם והיהדות בכלל. אבל תשע?



העיתונות המרקיבה בישראל לא מקדישה כל כך הרבה שעות לקריסת מפעלים בפריפריה. רק בשבוע שעבר הוקדשו לתאגיד פי 30 יותר שעות שידור מהכמות שהוקדשה, למשל, לקריסת מפעל פרי הגליל.



אין עיתונות חופשית במהותה בעולם. ערוצי שידור בבעלות פרטית מייצגים את האג’נדה של הבעלים. במקרים בודדים, הבעלים אינו מתערב בתכנים. שום אזרח בישראל עוד לא ראה ושמע את התקשורת הפרטית בישראל מבקרת בדעה כלשהי את מכלול העסקים של בעליה. וכל מי שטוען אחרת הוא שקרן פתולוגי.



רשות השידור החלה את דרכה כיחידת סמך במשרד ראש הממשלה, ולימים גדלה לדרגת מפלצת שהעיקה בעלויות שלה על הציבור. המפלצת החדשה, שהייתה אמורה להחליף את הרשות הישנה, הייתה עולה הרבה יותר. לממשלת ישראל אין כסף לשפר את קצבאות הנכים כבר 16 שנים, אומרים שזה עלות של מיליארדים. אבל לשפוך מיליארדי שקלים על תחליף כושל, כבר בשלב ההקמה, מחליטים הפוליטיקאים - בלי חשבון בכלל.



ממנים גחמות אישיות



עד כמה רקובה התקשורת הציבורית שלנו ניתן ללמוד מתוכניתו של אראל סג”ל בגל”צ, ששודרה אתמול. סג”ל, שחרד רדיופונית לאיבוד הג’וב של קלמן ליבסקינד, שאותו הגדיר כחברו הטוב ביותר, קרא למנותו למפקד גל”צ הבא. הוא הודיע למאזיניו שליבסקינד הוא העיתונאי הטוב בישראל. ואתמול הרי מונתה ועדת האיתור לבחירת המפקד הבא של גל”צ. אז הטאלנט הודיע לוועדה את מי הוא רוצה כמפקד. בשביל זה יש חברים, והציבור הרי חייב לממן את הגחמות האישיות.



אין שום הצדקה לתאגיד חדש אם אין לו אמירה בתחום החדשותי. בשביל הפקות במיליונים של תוכניות אוכל, בידור קלוש ותרבות (כאילו), לא צריך 500־600 עובדים בשכר מופקע.



חייבים לבטל לגמרי את הפארסה הזאת של שידור ציבורי בעברית. בשביל 2% רייטינג בממוצע לא צריך לבזבז סכום עתק של יותר ממיליארד שקל מכספנו, כל שנה. התקשורת הפרטית מספיקה כדי ליידע את הציבור בארץ. אף אחד - זולת השלטון והפוליטיקאים - לא חייב עוד גוף ממשלתי משדר.


על הדרך, בחיסול הנגע הזה, חייבים לבטל גם את המנדט של גל”צ. זו לא תחנת שידור של הצבא, זה רק מטרד. כאשר מפטרים קצינים ונגדים, לא חייבים לממן אזרחים־עובדי־צה”ל, שגם מחלטרים להנאתם בשלל חלטורות בשידור המסחרי, ועוד שומרים לעצמם את הזכות למנות את המפקד שלהם ו/או למרוד במפקד הנוכחי.



במציאות שבה הרמטכ”ל מחפש מימון לחיילים שמשפחותיהם מתחת לקו העוני, שידם אינה משגת מימון ארוחת חג - חובה לחתוך את השומן. וגל”צ היא המהות של שומן בצבא. נא להתנהג בהתאם, רבותי נבחרי הציבור. כשאין מספיק כסף לציוד אישי ללוחמים, ומתרימים את ההורים, לא מעיקים על הקופה הציבורית עם שלושה גופי שידור, שהם בסך הכל תעמולה זולה לפוליטיקה קטנה ומאוסה.