"אתה לא אמיתי", הגיבה כיפוש. "אולי זו הספירה ליציאת מצרים, למה אתה אפילו לא קורא מיילים ומטריד אותי?". הא, סליחה כפרות, חשבתי לשמח אותך בכמה לירות. ראיתי איך את הופכת את התלושים לחג לאבק בתוך 24 שעות, אז חשבתי שאספקה חדשה של זוזים תשמח אותך.
"רק שטויות יש לך בראש. מה יהיה איתך?".תקשיבי לי טוף־טוף, עברתי עכשיו על הסמרט־עיתונים, והגעתי למסקנה שאת חייבת להעריץ אותי כל יום.
"אני מעריכה, אבל לא מעריצה". זו טעות יסודית, כפרות, כי כל אישה שנייה מפורסמת מספרת איך בן הזוג שלה פוצץ אותה ממכות, והחשודים אומרים שמה פתאום. אני עוד לא הרמתי עלייך יד, זו הסיבה שבגינה אני דורש הערצה.
"מאמי, אתה תמיד יכול לנסות, איני מתחייבת על התוצאות. נכון שאתה יותר חזק ממני, אבל אתה אוהב לישון. ואם רק תנסה להרים עלי יד, לא תוכל להירדם יותר בחיים, רק מהפחד ממה שאעשה לך בתגובה. זה שווה את זה, חיים שלי?".וואו, את מגיבה לא טוב, כיפוש. חשבתי שנגמור את זה בטיול לזארה, או איזו סמרטוטייה אחרת. אבל את ישר מאיימת במכת נגד. למה ככה? למה את לא כמו מיכל הקטנה, מלאני בראון מהספייס גירלס? אנחנו חייבים לדבר, את חייבת להיות יותר טולרנטית במערכת היחסים שלנו.
"אני שיא הטולרנטיות. אי אפשר יותר, ואתה יודע את זה. למה אתה מתבטל בקפה וקורא שטויות? אין לך עבודה, אז אני אמצא לך עיסוקים".
לא, אני מאוד עסוק, מאמי, אני מעבד בראש את עשר המכות שנפלו עלינו השנה, לקראת הסיידר. הסיפור המקראי לא בא לי טוב, זה נראה כאילו גיל קופטש כתב אותו, אחרי קססה טובה במיוחד שארגן לעצמו. אבל בכל מקרה, אין ראיות שזה באמת קרה. את מסכימה איתי? "אני מסכימה שאין לי זמן. אני עובדת, ואתה עוסק בשטויות, ומחפש עם מי לריב". אל תתערבי לי בעבודה, בסדר? זהו, הרסת לי את הקפה של הבוקר.
"עכשיו 12 בצהריים, זה לא בוקר. ואיזה קפה בדיוק הרסתי, את הראשון השני או השלישי?".כיפוש, אל תקציפי אותי, זמנך תם. אני אשלח לך עותק
מהתרגום שלי לעשר המכות. אני מזהיר אותך לא לומר לי שזה נחמד. חפשי איזו תגובה יותר מקורית, שנשמעת כמו מחמאה. יאללה ביי.
ואנחנו הציבור? יותר מטומטמים ממה שהתוירה מרשה. הרי כל יהודי, לא משנה היכן, הוא פוטנציאל לברני מיידוף. רק תנו לנו צ'אנס ואנחנו הופכים את שיטת הפירמידה לאמנות פלסטית. אז לא אכפת לנו שנהרגים כאן חיילים ואזרחים על פארש. העיקר שיהיו עוד כמה לירות בבנק, מניצול של מגזרי אוכלוסייה מוחלשת. תקראו כמה כסף הרוויחו הבנקים וחברות האשראי ברבעון, רק מריביות, ותבינו לבד כמה דם נשפך כאן.
מצד שני, האבולוציה עשתה את שלה, ויש לנו הרבה צפרדעים באגם הדרעק. זהבה גלאון, חנין זועבי, סמוצ'קנע, אורן חזן, מכלוף זוהר, דוד ביטן, שלי סכינאי־סטילטו, דוד אמסלם, מוישה גפני, אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד, מירי רגב. כל אלו צורחים קוואה־קוואה, אבל טורפים כתנינים את הציבור, בשלל המצאות מטורפות, כמו הצהרות צווחניות חסרות בסיס עובדתי, כסף קואליציוני וחלוקה פושעת של משאבים ציבוריים. לנו לא מגיע כלום מהשלל. גם לא יגיע בעתיד.
אסור לשכוח שהעם היהודי שירד מצרימה כלל 70 משפחות. איך הגענו לקראת מסע הכומתה ביציאת מצרים לכוח שמנה 600 אלף גברים מעל גיל 20? ואיפה הנשים והילדים? וואללה, מדובר כאן בערך בשלושה מיליון נפש. אז הייתה גאות, היה שפל, אבל איך העברנו בחורבה שלושה מיליון נפש? אז אם הרב קנייבסקי מוכן להסביר, אני אסדר את הראש ואלך לשמוע. לא מבטיח להשתכנע.
אז זהו, סיימתי את הפירוש לעשר המכות, ואין לי סבלנות לעבור לשאר הפרטיות בהגדה, כגון קושיות, חכם+רשע+תם+ושאינו יודע לשאול, שזה שווה בגימטריה עכשווית לממשלה שמתעללת בנתיניה. חשוב לזכור נתון אחד: אם היה לכם מספיק כסף לרכוש עיתון, אתם לא רעבים. אבל יש כאן רעבים, שהממשל מתכחש להם, באמצעות סקרים מפגרים על שביעות רצון. אין רעב שהוא שבע רצון. הייתי רעב שחי על נדבות ותרומות גם של אוכל וסיגריות, תקופה קצרצרה בחיי, אז אזכור לתמיד. ואני משתדל לתרום, ככל שידי משגת, ועשיר אני ממש לא.
גם תרומה של כמה עשרות שקלים תספיק לחבילות מזון, שיאפשרו לרעבים להכין מרק מאבקה. לא מרק מעוף חי, או כל חיה אחרת. אז תוותרו על מופע, סרט, ארוחה זוגית במסעדה, רק כדי לאפשר גם לאלו שידם אינה משגת, להסב לסדר פסח כהלכתו. זו באמת בקשה קטנה, ואני רק השליח, לא של מצווה, אלא של עמותת "יד עזר לחבר" מחיפה. אנשים מדהימים שמאכילים כל יום 2,000 משפחות נזקקות, בכל הגילים. אז במחילה, שתפו פעולה. תודה מראש, וחג שמח וכשר לכולכם.
נו כיפוש, אהבת את הפרשנות שלי לעשר המכות? "חכה, מאמי, תאכל משהו, הבאתי לך אוכל אסייתי. עוד לא קראתי, תאכל ואחרי זה אקרא".
את לא אוכלת איתי? "כבר אכלתי, חיים שלי, אני אשב איתך". היא שיחקה בסלולרי, אני צפיתי בחצי הגמר בין מכבי לבית"ר. פתאום הרגשתי רע, הפנים שלי להטו. כיפוש, אני לא מרגיש טוב, באמא. "אתה שוב מתחיל לדמיין? ראית את 'האנטומיה של גריי'? כי אני עוד לא. רוצה לראות?".הבחילה הרגה אותי, בשניות הקאתי את נשמתי ונרגעתי. מה הבאת לי? איפה קנית את האוכל הזה, בתחנת סיכה ביפו? את רוצה להרעיל אותי? לא יותר פשוט לירות בי? היא התפוצצה מצחוק.
"נשבעת לך שלא, חיים שלי, קניתי את זה בקניון ברמת אביב. אבל אתה זוכר שאמרת לי בבוקר שבא לך להרביץ לי קצת כדי להיות מודרני? אז הנה מלמעלה סידרו לך אזהרה, אני לא התערבתי. בטח גם בגלל הפרשנות שלך לעשר המכות. בלי לקרוא, אני יודעת שכתבת שטויות. זו רק אזהרה, לא יקרה לך כלום, כבר אני מכינה לך תה. רק תיזהר לא לעשות שטויות, אתה הרי מספר לחברים שלך שיש לי כוחות, נכון? תתנהג יפה, והכל יהיה בסדר". זהו, לא אוכל יותר בבית, האישה מסוכנת, מאוד. מנגד, אם לא אוכל אצלה, היא שוב תארגן לי כישוף. היא קראה את המחשבה שלי מהמטבח. "אל תחשוב אפילו לאכול ארוחת ערב כל יום בחוץ. זה לא בריא לך, אני יודעת מה להכין לך בערב". וואו, מכשפה יש לי, אולי היא צאצאית של מוישה עם המטה שהפך לנחש. מתי יוצאים מארץ כנען? מתי?
התרעות פיקוד העורף