"לאמיצים בלבד!", הייתה הכותרת של המודעה שצדה את עיני. בפעם הראשונה יכולים ישראלים לבקר ב"מדינה אשר בה רב הנסתר על הנגלה". לאמיצים האלה מובטחת "אווירה של טירה נצורה" ומסע בין "המונומנטים הענקיים של עיר הבירה ועד להרים ולחופים הציוריים". את המודעה חותם הפיתוי האולטימטיבי: "רק מעטים זכו עד היום לבקר במדינה המסקרנת, בעלת הצבא הרביעי בגודלו בעולם, שהשוני שלה הוא כוח המשיכה המיוחד שלה".

בקריאה שנייה כבר לא התאפקתי מלדמיין איך הייתה מנוסחת מודעה דומה, לו כבר לפני 80 שנה הייתה תעשייה של תיירות הרפתקנית: "מסע מרתק בין הנופים הקסומים של חבל הריין ועד ליער השחור המסתורי, טיול קסום בין טירות ציוריות למחנות העבודה שהוקמו לאזרחי המדינה, המפורסמים בחריצותם".

ספק אם הישראלים שהזדרזו להירשם לטיול המבטיח יזכו לראות גם את מחנות הריכוז או ה"חינוך מחדש", שבהם כלואים מאות אלפים מתושבי המדינה, חשופים לעינויים, לאונס, להרעבה ולאיום יומיומי של מוות. יש לא מעט מדינות מרושעות בעולם, אבל קוריאה הצפונית היא כנראה המרושעת ביותר בהן. בינתיים, משרד החוץ המליץ השבוע למטיילים הישראלים להימנע מלהיכנס לקוריאה הצפונית, שנתונה תחת משטר סנקציות בינלאומי ושאיתה אין לנו יחסים דיפלומטיים. 



בסך הכל 25 מיליון בני אדם חיים בה, חלק ניכר מהם רעבים, עם תוצר מקומי גולמי שמוערך בכ־1,800 דולר לנפש לשנה, ועדיין קוריאה הצפונית נתפסת כאיום החמור ביותר על הביטחון הלאומי האמריקאי, הן על ידי הממשל הנוכחי הן על ידי הקודם.


 

בעלה של המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ביל קלינטון חתם על הסכם נאיבי עם הקוריאנים, שאפשר לשושלת קים להניח את היסודות שיהפכו אותם למעצמה גרעינית. מחליפו ג'ורג' בוש היה כבר שקוע בעיראק כשהקוריאנים פוצצו מתקן ראשון. וברק אובמה, כדרכו, נשא מולם נאומים רהוטים. דונלד טראמפ ירש מאובמה אויבת מלאת ביטחון והתרסה, שחמושה כבר ביותר מ־10 פצצות גרעין (יש האומרים 30), ושתוך כמה שנים תדע גם להתקין את הפצצות האלה בראש טיל בליסטי ארוך טווח.

התוכנית הקוריאנית שימשה מקור השראה לאיראנים, שלמדו מהם עד כמה קל להתל במערב, ואיך אף אחד לא מעז להתעסק עם שלטון שמוגן בנשק גרעיני, גם כשהוא מתעלל באזרחיו ומאיים על שכנותיו. במקביל, בנו הקוריאנים ללא הפרעה תוכנית טילים מרשימה, שהועתקה בחלקה על ידי האיראנים, ושאמורה לתת להם בעוד כמה שנים יכולת לאיים על ארה"ב.

"זה לא יקרה", אמר טראמפ והתחיל מהלך כוחני מול קוריאה הצפונית. התקשורת האמריקאית, שהרפלקס שלה הוא ללגלג על כל אמירה של הנשיא, כבר מוצפת בדיווחים נוטפי בוז על כך שנושאת המטוסים שטראמפ הבטיח לשלוח לאזור בכלל נמצאת בכיוון אחר. אבל בסוף החודש יתייצבו שלוש נושאות מטוסים, על כוחות המשימה שבהן, באזור חצי האי הקוריאני, בהפגנת כוח אמריקאית שכבר מזמן לא ראינו. כדי לחזק את המסר, הוא שלח את סגנו מייק פנס במעיל עור של טייסים (שאני ועמיתי לובשים רק בימי מלחמה) אל האזור המפורז שבין הקוריאות. 

הביקור בקו הרוחב 38, המפריד בין קוריאה הצפונית לדרומית, הוא כמו מסע בזמן אל ימי המלחמה הקרה. 63 שנה אחרי תום המלחמה שקרעה את הארץ הזאת, אווירת המלחמה והחירום עדיין שם.

יחד עם הארץ נקרעה אומה שלמה והופרדו גם משפחות. עד היום אפשר לראות את המשפחות הדרום־קוריאניות באות להציץ במשקפת על חבל הארץ הצפוני, שם מתגורר חלק אחר של המשפחה. כדי לדבר איתם בטלפון הם נאלצים לנסוע לסין, ובאמצעות כרטיסי סים סיניים להתקשר מהאזור שמצפון לגבול.

כשמבקרים בקוריאה הדרומית המשגשגת והמתקדמת, קשה להאמין שבמרחק כל כך קצר שוכנת מדינה אחות, דוברת אותה שפה, שאזרחיה רעבים, מעונים ומדוכאים עד עפר. לקוריאנים ברור שיבוא יום וכמו גרמניה גם הם יאוחדו מחדש. השאלה היא רק אם זה יבוא אחרי מלחמה או בדרכי שלום. 

בטווח האיום 

מעבר לגבול אלפים של קני ארטילריה, שיכולים בתוך כמה ימים להנחית מאות טונות של חומר נפץ על סיאול, בירת הדרום. כמחצית מאוכלוסיית הדרום, 25 מיליון בני אדם, מתגוררת בעיר הבירה המרוחקת כ־30 ק"מ מהגבול. זו העיר המאוימת ביותר בעולם. מכוונים אליה יותר קנים ומשגרי רקטות מאשר לחיפה, העיר המאוימת ביותר אצלנו. מתחת לגבול חפורות מאות מנהרות (אשר שימשו השראה למנהרות חמאס), שדרכן יכולים אלפי אנשי קומנדו לחדור ולהגביר את ההרס בדרום.

מעבר לארטילריה, לקוריאה הצפונית כ־2,000 משגרים של טילים בליסטיים קצרי טווח (בעיקר מסוג סקאד ונודונג), המסוגלים גם לשאת פצצות גרעיניות. הטילים האלה מסוגלים לפגוע בכל נקודה בשטח הדרום ויכולים להגיע עד ליפן. בטווח האיום נמצאים עשרות אלפי חיילים אמריקאים המוצבים בקוריאה הדרומית וביפן.

בכל עימות תוכל קוריאה הצפונית להביא חורבן בדרום וגם לפגוע פגיעות משמעותיות ביפן. אולם למרות התצוגה המרשימה של מגוון טילים בליסטיים, שהפגינה במצעד הצבאי השבוע, אין לה עדיין היכולת לאיים על ארה"ב או לשאת פצצה גרעינית לטווח רחוק. אבל תהיה לה בעוד כמה שנים, וזה מסביר את הדחיפות של טראמפ לטפל בנושא. לארה"ב אינטרס עליון לפרוק את קוריאה הצפונית מנשקה לפני שיגשים קים ג'ונג און את שתי משאלותיו האסטרטגיות: פיתוח פצצה גרעינית שאפשר להתקין בראש טיל בין־יבשתי ופיתוח פצצת מימן.

שלוש נושאות מטוסים אמריקאיות, על קבוצות הקרב שלהן, יכולות תוך ימים לנטרל את היכולות האסטרטגיות של קוריאה הצפונית ואולי גם לחסל את שלטונו של קים. הוא מבין את זה ולכן נמנע בינתיים מלבצע את הניסוי הגרעיני שתכנן, השישי במספר עד כה. נראה גם שהמאמצים הדיפלומטיים שעושים הסינים במטרה לרסן את הרודן מקוריאה הצפונית נושאים פרי. הוא אומנם עשה ניסוי בטיל בליסטי, ולא ברור אם באמת האמריקאים הם שהכשילו את הניסוי, אבל אם יעזו הצפון־קוריאנים לפוצץ מתקן גרעיני נוסף, כל יוקרתו של הנשיא טראמפ תהיה על הכף והוא יהיה חייב לפעול נגדם.

אבל הניסוי הגרעיני הוא רק הטריגר. טראמפ נכנס במודע למשבר שהוא חייב לצאת ממנו כמנצח, כמו הנשיא ג'ון קנדי לפני 55 שנה בקובה. רק שאז היה לרוסים לאן לסגת. עבור קים ג'ונג און זו מלחמה על שלטונו ועל חייו. המשבר הזה יארך יותר מ־13 הימים שארך משבר הטילים בקובה, אבל אם בסופו קוריאה הצפונית תישאר מדינה גרעינית שממשיכה לפתח טילים ארוכי טווח - זה יהיה כישלון שטראמפ לא יוכל לעמוד בו. אחריו לא אפשר יהיה להרתיע שום מדינה, כולל איראן, מלפתח יכולת גרעינית

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10