בערב יום השואה התקיים הסיבוב הראשון של הבחירות בצרפת. בתוכנית הרדיו היומית של בן כספית ושלי ברדיו 103FM שוחחנו עם כתב “הארץ” בפריז דב אלפון. ביקשנו לשמוע סקירה על המתמודדים, מה עמדתם לגבי ישראל ועד כמה הם אנטישמים.



אלפון אמר שהמרוץ צמוד. לארבעת המועמדים המובילים היו סיכויים שווים. בארבעה הייתה גם מארין לה פן, מן הימין הקיצוני, שספגה אנטישמיות בוטה, מכחישת שואה, ניאו־נאצית למעשה, בבית אביה, ז’אן־מארי לה פן. היא אומנם התנערה ממנו, הרחיקה אותו ממפלגת החזית הלאומית שהוא הקים, אך הותירה על כנם כמעט את כל נאמניו. הוא הלך, אבל אנשיו מקיפים אותה. היא שונאת מהגרים בכלל, מוסלמים בפרט וערבים בייחוד. אבל גם אלו מבינינו הסבורים שהאויב של אויבי הוא בהכרח ידידי מתקשים לברר עד כמה, אם בכלל, נגמלה לה פן משנאת היהודים.



בארבעה היה גם מועמד השמאל הקיצוני ז’אן לוק מלנשון, גם הוא לא מציאה גדולה. כמו שקורה תכופות באירופה - הימין הקיצוני והשמאל הרדיקלי נפגשים בצומת שנאת ישראל. היום לא מקובל לשנוא יהודים. זה לא תקין פוליטית. אבל מותר לשנוא את מדינת ישראל. השמאל הקיצוני הפך לאויב קשה של ישראל. מלנשון תומך בשמחה בכל גינוי לישראל ותמיד יאמץ את עמדת הערבים. מין שמאל כזה, אתם יודעים. בכלל לא דומה לשמאל הקיצוני אצלנו, שתמיד תומך בכל עניין פלשתינאי ומגנה את ישראל כמדינה גזענית, המבצעת טיהור אתני בפלשתינים.



ברביעיית הגמר היו גם עמנואל מקרון (מרכז) ופרנסואה פיון (ימין מתון). אבל ערב יום השואה ראוי היה לעם היהודי לרשום בפנקסו כי מחצית מהמובילים בבחירות בצרפת, כאלו הזוכים לתמיכת כמחצית המצביעים, הם אנטישמים.



לא ברור אם לה פן שונאת יותר מוסלמים או יהודים



בערב יום השואה קראתי מכתב שכתבה סבתא רבתא של חברת הכנסת רחל עזריה. אזרחית גרמניה פרידה פרידמן כתבה ב־1933 לנשיא הינדנבורג, גיבור מלחמת העולם הראשונה. פרידמן מתלוננת על המהומות האלימות נגד היהודים והאיומים הרצחניים המושמעים נגדם. היא סוקרת בכאב ובגאווה את רשימת הקורבנות שהקריבה משפחתה למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה ודורשת צדק. הינדנבורג מעביר את המכתב לקנצלר, להיטלר, וזה צורח בכתב ידו: הכל שקר! בגרמניה אין רדיפות יהודים! ביולי 1932 זכה היטלר ב־37% מהמושבים ברייכסטאג (וקצת פחות מזה, 33%, בנובמבר של אותה שנה), ולמרות זאת מינה אותו הנשיא הינדנבורג בינואר 1933 לקנצלר. לו היו פרידה פרידמן ושאר 600,000 יהודי גרמניה מוותרים על משלוח מכתבים להינדנבורג ולהיטלר ובורחים מגרמניה כל עוד ניתן היה (חמש שנים אחר כך, אחרי ליל הבדולח ב־1938, היגרו מגרמניה 150,000 יהודים. כלומר, ניתן היה כמעט עד הסוף להימלט משם) - היו יכולים להינצל. וכן בשאר המקומות.



לא הייתי מספר סיפורים ידועים אלו אם לא היו אנטישמים גלויים זוכים ערב יום השואה 2017, בצרפת הנאורה, בכמחצית מקולות הבוחרים. ואגב נאורות - גם גרמניה הייתה “נאורה”. מאוד. וגם אנטישמית מאוד. אין סתירה בין שני הדברים הללו, לידיעת כל המעריצים “נאורות” אצלנו, בעיקר בשמאל הליברלי.


בבחירות בצרפת עלו מקרון ולה פן לסיבוב השני. איזה יופי. רק אחת משני המועמדים עם רקע אנטישמי מובהק. האנטישמי השני, השמאלני, לא הצליח. ועדיין לא ברור אם שנאת המוסלמים של לה פן חזקה יותר משנאת היהודים.



לכאורה היינו צריכים לשמוח. ניתן היה לצפות שלאור הנתונים הללו יקומו כל יהודי צרפת, יארזו את מיטלטליהם ורכושם ויעלו ארצה. אבל הם אינם מתכוונים לעשות זאת. כי הם יהודים, וכך נהגו רוב היהודים תמיד: כנראה שמקרון ינצח. וגם אם לה פן תנצח, מקווים היהודים כי היא תתרכז במלחמה במהגרים המוסלמים ותעזוב את היהודים לנפשם. יהיה טוב. כי אחרי הכל, מה כבר אפשר לעשות ליהודים באירופה, להשמיד אותם?