אומנם הפרקליטה ליאת בן ארי־שווקי טוענת שהיא לא הייתה מקבלת אפילו מתנה קטנה מחבר, אבל לא הייתי מאחל לה תחקיר מעמיק במשך כמה שנים עם צוות גדול, כדי לחפש כל מתנה שכל נושא משרה כמותה קיבל לכל אירוע. גם לא התלהבתי מציטוט מדבריה בראיון לאלה לוי־וינריב ב"גלובס" מלפני כשנתיים, ובו בן ארי־שווקי מספרת איזו התרגשות חשה אחרי שהשיגה הרשעה בשני תיקי שחיתות גדולים. לא רוצה שתהיה לפרקליטה התרגשות. רוצה אותה קרה ואובייקטיבית. טוב שיש פרקליטות מסורות כמוה, אבל לא טוב אם מתגנבת לי המחשבה שמא סף ההתרגשות עלה.
אישית, הייתי מייחל לכך שנתניהו, וכל מנהיג שלנו, יחיו חיים צנועים ואפילו סגפניים. אני מעריך איפוק יותר מאשר נהנתנות. תמיד מפליא אותי איך אנשים כמו נתניהו או אהוד ברק, שידעו להסתפק במועט שבמועט בילדותם ובצבא, הופכים לרודפי תענוגות ומותרות כמעט כפייתיים.
הלוואי שנתניהו היה מבין את ערך הפגנת הצניעות, אפילו אם הוא חושב אישית שאלה שטויות. אני יודע היטב שגם אם נתניהו לא היה מקבל שקל במתנה, זה לא היה עוזר. היו מוצאים דבר אחר. הרי רודפים אותו שהוא לא מתאים לנהל מדינה, אפילו בגלל השמפו שהספר שלו משתמש בו. תמיד היו מוצאים משהו. למרות הכל, חבל שהוא נתן להם את ההזדמנות הזאת.
בכל זאת, כרגע מאוד קשה לראות למי יש היכולות של נתניהו לצורך הנהגת המדינה הזאת, ואין לנו זמן לניסיונות או לבניית מי שבטוחים שהם יכולים יותר טוב מנתניהו בתקופה סוערת מבחינה ביטחונית (סוריה, איראן, אירופה), כשמצד שני בארה"ב יש מהלכים שיכולים לשנות דברים לטובתנו. נתניהו, לדעתי, יודע יותר מכל אחד לנווט בעולם כזה. לא הייתי רוצה שבעתיד יכתבו שורה קצרה על הסיבות לקריסת מדינת ישראל בנוסח: בתקופה הגורלית ההיא, ומול כל הסכנות, הם היו עסוקים במשפטים, בחקירות וברדיפה אחרי מתנות מעורפלות, עד שלא נותר מי שיטפל בבעיות האמיתיות שאיימו עליהם.
התרעות פיקוד העורף