זה גם לא "האינטרס הציבורי" שנפגע. מה זה בכלל "האינטרס הציבורי", ואיך מבדילים בינו לבין נרקיסיזם אובססיבי של אנשים שטוענים בתוקף שהם "משקפים את האינטרס הציבורי"? האינטרס הציבורי הוא תקשורת חופשית, מגוונת וכמה שיותר מהימנה ומאוזנת. האינטרס הזה לא כל כך נשמר בשנים האחרונות מ־1,000 סיבות, שרובן קשורות בחיץ הדרוש בין תקשורת לפוליטיקה. האינטרס הזה נפגע מרגולציה מוגזמת על שוק התקשורת, כולל סיבוכי הפירוק וההרכבה והתנאים הדרקוניים שחלים על הערוצים המסחריים, שיוצרים פקעת בירוקרטית שלא משפרת את התוכן, אלא עסוקה בהצדקת קיומה. עדיף היה לאפשר שוק תקשורת חופשי מרגולציה ומפוליטיקאים במקום לבחוש מכל עבר תוך שליפת המילים "האינטרס הציבורי" בכל פעם שזה מתאים לקידום אינטרס אישי.
זה לא עצב גדול לכל מדינת ישראל. מבט השיג שלשום 5.4% רייטינג, שזה אומנם שיעור גבוה משהוא משיג בדרך כלל, ובכל זאת, שיקוף הדרמה בכלי התקשורת היה גדול פי עשרות מונים מהדרמה עצמה. זה גם לא באמת עצב גדול לטאלנטים שמילאו את תוכניות האקטואליה בנאומים דרמטיים - וממשיכים את דרכם מהשבוע הבא בתאגיד. אין ספק שהלב נצבט, אבל זה עצב גדול רק לעובדים שהולכים הביתה, ואין להם איך להתפרנס החל ממחר. לאלה שבשבוע הבא כולנו נשכח מהם. אז במקום להתבכיין בשמם לא עדיף היה לנסות לעזור להם עם עצות טובות, קשרים, קורסי הסבה, מעט אופטימיות? כל אלה היו עוזרים למפוטרים יותר מערימות הדמעות.
זה גם לא הדבר הדרמטי ביותר שקרה השבוע. בין ארדואן לפוטין לטראמפ האימפולסיבי, העולם משתנה לנגד עינינו בעוד העיתונות קצת יותר מדי עסוקה בעצמה. התרגלנו לדרמטיזציה מוגזמת, אבל היא לא באמת עוזרת להשיג את המטרה. להפך. מה שקורה עם המילים הגרנדיוזיות זה שבסוף הן עפות לציבור מעל הראש, נשכחות בדרמה המוגזמת הבאה ולא באמת עוזרות לשנות.
התרעות פיקוד העורף