בכלי התקשורת בארה”ב העריכו אתמול כי המידע הסודי הגיע מירדן או מישראל – שתי מדינות שלקהילות המודיעין שלהן יש קשרים הדוקים ביותר עם המודיעין האמריקאי. לשתיהן יש גם יכולות טובות. אצל הירדנים, יותר בתחום הפעלת הסוכנים; ואצל ישראל, סביר להניח, במודיעין טכנולוגי – בכיסוי של סוריה ודאע”ש. אמש כבר דיווח ה"ניו יורק טיימס" שהמידע הגיע מישראל, שביקשה מארה”ב לנקוט בו במשנה זהירות.
במדינות דמוקרטיות, קהילות המודיעין מחויבות למסור את כל המידע שברשותן לדרג המדיני. יש מנהיגים, גם בישראל (למשל, יצחק שמיר ויצחק רבין זכרונם לברכה), שדורשים לקבלו לא רק כ”תקציר מנהלים”, אלא גם לדעת על המקורות שעומדים מאחורי המידע. אפשר להניח שטראמפ מסר את המידע שלא בזדון, אלא פשוט מתוך חוסר הבנתו את כללי המשחק המודיעיני. אם עשה זאת בכוונה זדונית, אזי כבר מדובר בסיפור אחר, שגובל בבגידה ובריגול.
העברת המידע לגורם שלישי ללא היתר מצד המקור המספק, פוגעת ללא ספק באמון בין שתי המדינות. ושיתוף פעולה מודיעיני מבוסס בראש ובראשונה על אמון. אין ספק כי גם בקהילת המודיעין של ארה”ב נבוכים מחובבנותו של הנשיא. אך מה הם כבר יכולים לעשות? גם כך הם מצויים על מסלול עימות עמו, ופרשת פיטורי ראש ה־FBI ג’יימס קומי היא רק דוגמה אחת. וחוץ מזה, אחרי הכל, הוא הנשיא הנבחר והמפקד העליון של הצבא.
עוד לפני שנבחר לנשיא הסתבך טראמפ בפליטות פה ובהדלפת חומרים מודיעיניים, שאליהם נחשף בעקבות תדרוכים שקיבל.
עתה מדווחים באירופה כי בעקבות התקרית יש מדינות ששוקלות לצמצם את שיתוף הפעולה שלהם עם ארה”ב. אלה הם דיבורי סרק. ארה”ב היא מעצמת מודיעין וכל קהילות המודיעין בעולם המערבי, בוודאי מדינות קטנות כמו ישראל, תלויות בה יותר משהיא תלויה בהן. היחסים כאן אינם בין שווים והם דומים יותר ליחסי סוס ורוכבו. גם אלו שכועסים על טראמפ לא יוכלו לנקוט צעדי נגד, משום שאז יהיו חשופים לנקמה ולענישה אמריקאית. אם אכן המידע הוא מישראל או מירדן, אל דאגה - שתי המדינות ימשיכו לשתף פעולה עם ארה”ב, בעיקר כי אין להן ברירה. עם זאת, הן יהיו זהירות יותר.
התרעות פיקוד העורף