נשיא ארצות הברית מגיע לביקור בזק. כל כך קצר, עד שמי שימצמץ עלול להפסיד חצי מהביקור. רק 26 שעות הוא יהיה פה, תורידו מזה את הלילה וקפיצה קטנה לבית לחם, נשארו לנו בערך 15 שעות ברוטו שהאיש החשוב בעולם יהיה אצלנו, והמשימה אינה פשוטה - להראות לו כמה קשה לנו וכמה אנחנו סובלים. או לפחות להוכיח שלנו רע יותר מהפלסטינים, כך שכשנגיע, חלילה, למשא ומתן לשלום, הוא יזכור את כל תלאותינו ואת מה שאנחנו עוברים פה, ולא ידרוש מאיתנו יותר מדי.

לכן, מיד אחרי הנאומים בנתב"ג, יש להראות לו את אחד האירועים הישראליים המדכאים ביותר - תור הכניסה לבידוק הדרכונים לארץ, שיידע שכל פעם אחרי שאנחנו חוזרים מאיזה ריזורט באיים הקנריים, או מטיול תרבותי בבוקרשט, אנחנו משלמים על זה בתורי ענק, כשמינימום פקידים ניצבים כדי לשרת מקסימום נוחתים ישראלים מכל העולם. ולא, הביומטרי לא מקצר. אנחנו נדחקים, נדחפים ונדחסים בתנאים גרועים יותר ממחנה הפליטים בלאטה.



שיראה גם את המחזה קורע הלב של משפחות שמתפצלות בתור לדרכונים - כיצד האב הולך עם ילד אחד לתור הימני, בעוד האם האומללה מתרחקת לתור השמאלי, והם לא ייפגשו זה עם זה, גם מאוחר יותר, כי היא תעמוד בתור לדיוטי, והוא ילך למזוודות. טראמפ יגחך על הפלסטינים, כשהם יזכירו לו את המשפחות שנקרעו בעקבות הנכבה. גם כן נראטיב.



בכותל, כדאי לפתוח קצת פתקים כדי להראות לנשיא האהוב מה הישראלי הצנוע בסך הכל רוצה. מכונית חדשה, אופניים חשמליים, הוברבורד לילדים, לדפוק מכה בלוטו, קוסט טו קוסט לארצות הברית, שלא כמו הפלסטינים עם העיניים הגדולות שרוצים מדינה ונמל תעופה וחופש ועוד כל מיני הגזמות מטורפות. שילמדו להסתפק במועט.



בקבלת הפנים בבית הנשיא, שומה על ריבלין להראות לטראמפ את ההישג הגדול שלו במסגרת הנשיאות עד כה - רכישת הספינר הנשיאותי, וכיצד הנשיא הישראלי מסובב אותו גם על היד וגם על האף. ראוי שטראמפ יחזה במראות הקשים - כיצד הנשיא שלנו משעשע את עצמו עד אימה, ויבין מה אנחנו נאלצים לעבור.

הביקור ב"יד ושם", אם אכן יתקיים, קוצר לבקשת טראמפ לרבע שעה, כך שיש לו רק 15 דקות להבין את הטרגדיה הכי גדולה בזמן הכי קצר. אני מציע את הסדר הבא: מוזיאון הילדים שתי דקות, חסידי אומות העולם שתי דקות, לא להתעכב על אש התמיד (כי היא שם תמיד), אושוויץ ובירקנאו שתי דקות לכל מחנה, ולהריץ בלופ עדויות וידיאו של הניצולים, שישה מיליון בשש דקות, ואפילו תישאר לו דקה אחת להתאושש עם איזה ארטיק בקפיטריה. כך הוא יעבור משואה לתקומה ברבע שעה.

לארוחת הערב בבית ראש הממשלה יש לגייס שוב את מושיק גלאמין שיחשוף בפני הנשיא את האמת על הבית, את תנאי המחיה הקשים, החור המפורסם בשטיח, הפירות המיובשים שהפכו לעציץ דקורטיבי, הלוסטרה הנוטה ליפול והמרפסת המוזנחת שאפילו הילד מחדרה לא היה מסכים לגור בה. שהנשיא יבין שראש הממשלה ורעייתו הצנועה חיים בחירבה. כמובן שכדאי לנצל את זמן הביקור שלו ב"יד ושם", כדי להחביא את הסיגרים והשמפניות הוורודות, שלא ייווצר רושם מוטעה של נהנתנות, כמו זו שמאפיינת את אבו מאזן ורעייתו השתלטנית הקפריזית הידועה.

ביום שלישי יגיע טראמפ למצדה. שם יישא נאום, אך לפניו, כדאי שמישהו יראה לו את שביל הנחש, אותו שביל שכל ילד ישראלי עלה בו 150 פעם בטיולים שנתיים בבית הספר, משל היה סיזיפוס, רק כדי להגיע למעלה ולראות ערימת הריסות, כאילו אין כאלה גם למטה. אך ודאי שזה לא העיקר. אין לחסוך מטראמפ גם את האירוע ההיסטורי הנורא שעבר עם ישראל האומלל על המצדה - ההופעה הבלתי נגמרת של דויד ברוזה. שיראה אותו שם, מתחת לשמיים, שניים כמו זוג עיניים, יש לנו זמן מתחת לשמיים, בינתיים אנו עוד כאן, וכל עוד הוא כאן, חובה שזה יצרוב לו את התודעה. שיצרוב לו הכי חזק שאפשר, כך שכשנגיע לשולחן המשא ומתן, הוא ייזכר בתלאותינו הבלתי נגמרות, לעומת מצבם של הפלסטינים המפונקים, שלא יודעים להעריך מספיק את זה שאין להם מדינה.