המראה האפוקליפטי של העיר אפופת העשן מדי שנה בל"ג בעומר (או ל"ד, למניין נפתלי בנט) תמיד מעורר אצלי מחשבות על מהותו המפוקפקת של החג הזה. חבורת קנאים הובילה את עם ישראל לפני 1,900 שנה להכריז מרד נגד המעצמה החזקה בעולם. המהלך הזה התגלה, כצפוי, כהתאבדות: הרומאים דיכאו את המרד ביד קשה, הרגו מאות אלפים וגזרו חורבן על ארץ ישראל, ומאז ועד הקמת המדינה היא לא ידעה ריבונות יהודית. אז מה בדיוק יש לחגוג כאן?

הגורם העיקרי שהוביל לפריצת המרד היה, לדעת רבים, האכזבה מביקור הקיסר אדריאנוס בירושלים. יהודים רבים ציפו שבביקור הזה יכריז קיסר רומי על הקמתו מחדש של בית המקדש החרב, אבל לאדריאנוס היו תוכניות אחרות לגמרי: הוא החליט להקים בירושלים עיר אלילית. אז, כמו היום, לא ידעו היהודים לקרוא את כוונותיו של מנהיג המעצמה הגדולה.



עוד בטרם ינחת כאן הקיסר בעל הבלורית צריך לנקות את השולחן מהתקרית האחרונה של חשיפת המידע המודיעיני הרגיש. ישראל מצפה לקבל מהאמריקאים את התמלול המדויק של הדברים שאמר דונלד טראמפ באוזני הרוסים, כדי שתוכל להעריך את מידת הנזק שנגרם ולהכיל אותו, במידת האפשר.

שיחת ההתנצלות שקיבל בנימין נתניהו מטראמפ לא הייתה פלטפורמה מתאימה לתחקר את הנשיא על הנוסח המדויק של דבריו. קברניטים לרוב לא נחשפים לזהותו המדויקת של מקור. אבל במקרים שבהם המידע שהגיע מאותו מקור מהווה בסיס להחלטה בעלת משמעות רחבה, הם מקבלים פרטים מזהים שיאפשרו להם לתת משקל נכון למידע שמסר אותו מקור. טראמפ לא ניסה למסור לרוסים מידע שהם ביקשו, אלא רצה להתרברב על ההחלטה לאסור טיסות שבהן מחשבים ניידים היוצאות משבע מדינות מזרח־תיכוניות (אגב, החלטה שפגעה קשות בטורקיש אירווייז, ושהנהנית העיקרית ממנה היא אירופלוט הרוסית).

חשיפה של מקור מודיעיני, אנושי או אחר, תמיד מזיקה. מעבר לסיכון המקור עצמו, היא מלמדת את היריב על שיטות העבודה שלך ועל יכולות החדירה. אבל לטראמפ אין זכויות יוצרים על האירוע הזה. נשיאים אמריקאים רבים לפניו פלטו באוזני זרים מידע מודיעיני רגיש שהתקבל מישראל, וגם ראשי ממשלה ישראלים נכשלו בשמירה על מידע אמריקאי רגיש. מנהיגים נחשפים לכל כך הרבה מידע, עד שלא תמיד הם זוכרים מה רגיש ומה לא.

בעבר נפתרו אירועים כאלה בשקט, בין ארגוני המודיעין וללא פרסום. עצם הפרסום של האירוע האחרון הוא הגורם העיקרי לנזק. הרוסים לא התכוונו לרוץ לדאעש עם המידע ששמעו, אבל הפרסום בעיתונות האמריקאית הפנה זרקור אל היכולות הישראליות ושלח את ארגון הטרור לחפש את מקור הדליפה.

מכאן ועד הכותרות שפורסמו על "זעם" בקהיליית המודיעין או על כוונה של ישראל להגביל את שיתוף הפעולה המודיעיני עם ארצות הברית, רב המרחק. לא שמעתי שום זעם השבוע מהקהילייה המודיעינית שלנו, שמעתי בעיקר מבוכה. זה אירוע מביך, והוא ייפתר בחילופי דברים בין ראשי ארגוני המודיעין משני הצדדים, כשהישראלי יביע מחאה והאמריקאי יאמר שבפעם הבאה הם יתדרכו את הנשיא טוב יותר ויבהירו לו את הרגישויות. שיתוף הפעולה המודיעיני בין ישראל לארה"ב, בעיקר בנושאי המאבק בטרור, ארוג ברקמה צפופה כל כך שאין שום סיכוי שהיא תיפרם.

אבל לא פחות מההדלפה של טראמפ לרוסים, מעניינת ההדלפה על ההדלפה. העיתונות האמריקאית ניסתה לנחש למי מבין שבעת האנשים שנכחו בחדר בפגישה בין טראמפ לשר החוץ הרוסי היה אינטרס להדליף. אבל הפרסום על הפליטה הגיע ימים ארוכים אחריה, בשעה שתמלול השיחה בין טראמפ ללברוב כבר הגיע למאות אנשים בממשל האמריקאי.

שר החוץ הרוסי לברוב. צילום: רויטרס

במסגרת המותר

מרגע שהושבע לתפקיד מצוי טראמפ במלחמה מול שירותי המודיעין שלו. אבל עכשיו נראה שהם גמרו אומר לבנות תשתית שתוביל להדחתו מהתפקיד. יכול להיות שהם יצליחו. הנשיא האמריקאי התנהל כל חייו בעולם שבו הגבול היחיד הוא הפלילי, ושכל דבר שלא אסור בחוק הוא במסגרת המותר (בתקווה שלא חצה את הגבול הפלילי).

אבל הוא מעולם לא נדרש לתת את דעתו על המוסריות של התנהגותו או על הנראות שלה. עכשיו הוא צריך ללמוד שכל מילה, כל מחווה וכל תנועה נתונות לפרשנות מחמירה, ואת זה הוא צריך ללמוד מהר. הוא גם חייב ללמוד ליצור לעצמו קואליציות. אם ינסה להמשיך להתמודד עם כל הכוחות של וושינגטון לבד הוא צפוי לכישלון.

איש לא יודע אם יצלח את המערכה מול שירותי המודיעין שלו. המערכה הזאת כבר מתנהלת על בסיס של הדלפות יומיומיות, שנועדו לסלול את הדרך להדחה. אבל המאמץ של ארגוני המודיעין נגד טראמפ עשוי גם לעורר תגובת נגד. גם מי שאינו אוהד שלו עשוי להסתייג מהניסיון של ארגוני המודיעין להחליט מי יכהן כנשיא ארה"ב.

עם כל המטען הזה הוא יגיע אלינו לביקור שעיקרו סמלי. אין לו פנאי כרגע לצלול לעומק הסכסוך שלנו עם הפלסטינים. מעבר לבעיות מבית, הוא עדיין מנהל משבר פעיל עם קוריאה הצפונית שהשלכותיו חשובות הרבה יותר. היכולת שלו לכפות הסדר בינינו לבין הפלסטינים מוגבלת. בישראל מעריכים שאבו מאזן, אף שהוא בערוב ימיו, לא יוכל לחתום על הסכם שהוא קץ הסכסוך. גם לא אם נשיאי ארה"ב ומצרים, מלכי סעודיה, מרוקו וירדן יישבו לו על הראש.

לכן, לכל המצפים שביקור טראמפ יסתיים בהכרזה על חידוש תהליך השלום, או מאידך על העברת השגרירות לירושלים, אני ממליץ שלא לעצור את נשימתם. זה יהיה ביקור שבו הוא יחבק אותנו באהבה אמיתית, אבל גם ישרטט את עקרונותיו למתווה עתידי של פתרון. אנחנו צריכים רק ללמוד את הלקח מל"ג בעומר ולא לנסות ולנגוח את הראש בקיר של המעצמה הגדולה בעולם.

הכותב הוא הפרשן הצבאי
של חדשות ערוץ 10


גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.