הרבה פירוטכניקה הייתה בראיון של משה (בוגי) יעלון עם העיתונאי ליאור דיין. קשה לדעת אם בשיחה מקדימה שר הביטחון לשעבר הכין את מראיינו לפצצה שהוא עומד להטיל, אבל זה בכלל לא משנה. אפשר היה, וצריך היה, לשאול את יעלון כמה שאלות בתגובה לשימוש החוזר בצמד המילים “בצע כסף”.
אז הנה העובדות לאשורן: רוב הרכש הביטחוני, אם לא כולו, מאז ומעולם נעשה באמצעות קצינים בכירים לשעבר שהפכו לאחר שחרורם, כמעט ללא כל מגבלות, לסוכנים של החברות שמולן הם עבדו בהיותם בשירות פעיל. יעלון מכיר את השמות היטב, אך לא ידוע לי שהוא אי פעם עשה דבר כדי לחסל את הנגע הזה. לא בהיותו רמטכ”ל ולא בתקופה שבה הוא שירת כשר הביטחון.
למעשה, חברות רבות שמוכרות ציוד לצה”ל או שירותים מסוגים שונים מיוצגות בידי מי שהיו חלק ממערכת הביטחון על כל גווניה – ואיש לא ניסה אף פעם להילחם בתופעה המקוממת הזאת. זאת משום שרוב העוסקים במלאכה היו חברים של שרי הביטחון מן השירות הצבאי או חברים של חברים שלהם או מקורבים של חברים. בפועל, זהו כנראה העיסוק החביב ביותר על מי שהשתחרר בגיל צעיר יחסית ומחפש לעשות לביתו – ושרי הביטחון לדורותיהם לא חשבו שיש בכך פגם מוסרי אינהרנטי. הצביעות תמיד חגגה במקומות האלה, ומי כמו יעלון מכיר אותה.
ועד כה, לא הרבה נודע על מה שמסתתר מאחורי רכישות העתק של צה”ל במשך עשרות שנים, אבל חשוב שהכל ידעו שרבים מן הפורשים מהמערכות הצבאיות, אם הם לא נוחתים בחיקן החמים של מפלגות, מסתובבים ברחבי העולם כדי למכור את קשריהם. יש והם מוכרים יחסי גומלין עם חברים שנשארו במסגרות השונות, ויש והם מוכרים את מרכולתם במקומות מאוד אקזוטיים בלי תמיד לבדוק בציציות של הרוכש.
חשבתי שיעלון, שהקים את העמותה למנהיגות אחרת, לאחר שסולק מתפקיד שר הביטחון לטובת הרחבת הקואליציה, ינהג באורח הרבה יותר ישר, אבל לא נראה שזה קורה. כעסו הרב על מי שאחראי לסיום תפקידו מעביר אותו על דעתו וגורם לו לפזר אינפורמציה שהוא יודע שהיא חלקית בלבד.
יעלון יודע מי הם “גוזרי הקופונים” מתוך תקציבי משרד הביטחון, אבל נראה שתמיד היה לו נוח להעלים עין מן התופעה. אני מעריך שאין אפילו פריט אחד שנרכש מחברות בחו”ל שלא באמצעות סוכן ישראלי, ואף פעם לא הבנתי לשם מה נזקק משרד הביטחון ל”סוכן ישראלי” שמשמש, למעשה, סרסור שגובה עמלה שאין שום מקום לשלם אותה. אני יודע שיש מקרים שבהם נרכש ציוד שלא היה בו צורך רק משום שמי שייצג את החברה הזרה היה חבר של מי שהחליט על רכישתו.
וכבר שמעתי על רכישות מן הסוג הזה שהניבו גרוטאות שנמצאות כרגע במחסנים כאבן שאין לה הופכין, ויעלון, הידוע כמי שחושש מן “הנחשים” שסובבים אותו, היה יכול לעשות יותר. הוא יכול היה, למשל, לקדם חוק שימנע מבוגרי המערכות הצבאיות לעבור לצד השני של הרחוב כדי לייצג חברות זרות מול צה”ל, והוא יכול היה למנוע את התופעה של מכירת ידע ביטחוני שנרכש בכסף ציבורי לכל דכפין בשוקי העולם.
זה לא קרה עד עכשיו – ויעלון יודע בדיוק למה.