חגיגות 50 שנה לשחרור ולאיחוד ירושלים נפתחו אמש באירוע המרכזי והרשמי שהתקיים מול חומות העיר העתיקה בטקס מרהיב ועוצר נשימה בהפקת משרד התרבות והספורט, שכלל מיצג אמנותי שהוקרן על החומות והביא את הסיפור של ירושלים העיר מתקופת המקורות, חורבן בתי המקדש הראשון והשני, דרך הקרבות וסיפורי הגבורה של ימינו. אפילו מקומה של התמונה המפורסמת של שלושת הצנחנים בכותל, שצילם דוד רובינגר ז"ל, לא נפקד.
עבורי הטקס סוגר מעגל. נולדתי ב־31.5.1967, לפני 50 שנה, בחדרה. שישה ימים לאחר שגמאל עבד אל־נאצר הכריז ש"אנו מוכנים, אם רוצה גנרל רבין לנסות את כוחנו", ב־5 ביוני פתח גם צבא ירדן במלחמה בגזרת ירושלים. המשימה לשחרור העיר הוטלה על חטיבת הראל, חטיבת ירושלים וחטיבה 55 של הצנחנים. בבוקר 7 ביוני נכנסו שתי חטיבות החי"ר אל העיר העתיקה ושחררו את הר הבית ואת הכותל המערבי. חצי שעה לאחר מכן חגגו לי ברית מילה. "הר הבית בידנו", שמעו הנוכחים את ההודעה ברדיו, הרב גורן תקע בשופר, ואמי, שאר נשות המשפחה ושני סבי - בכו. אבי לא נכח בברית. הוא נלחם ברמת הגולן.
ישבתי אתמול מול החומות וחשבתי על העיר המיוחדת הזאת, שאלפי שנים יהודים חלמו עליה, מלמלו את שמה על שפתיהם, פנו לכיוונה בתפילתם. כל כך הרבה דברים חשובים קרו כאן, אבל גם כל כך הרבה דברים נוראים. כמה דם, סבל וחורבן, אבל כמה אושר והתעלות רוחנית. גם היום העיר הזאת כל כך חשובה, והיא סמל עבור מיליוני מאמינים, יהודים, נוצרים ומוסלמים. חשבתי שירושלים של היום היא מראָה של הנעשה בחברה הישראלית. עמוסה סמלים, זיכרונות ומראות, אך טעונה באינספור רגשות חזקים עד מאוד. ירושלים של היום היא חברה שבטית, שפועלות בתוכה קבוצות מגוונות בעלות השקפות אידיאולוגיות שונות. מגוון דעות וריבוי תרבויות, שיוצרים כאן פסיפס עשיר ומדהים. אבל חסרים לנו אתוס, שפה ו"ביחד ישראלי" משותפים, שיאפשרו לכל כך הרבה שונים לשמור על הייחודיות שלהם ובו בזמן לחיות כאן יחד.
זה יכול לקרות, אבל לשם כך אנו חייבים להבין שזה בנפשנו ולא לחכות לאירועי קיצון שיציתו שוב את הבית. לשם כך, אנו נדרשים להתחיל תהליך משותף, שיכלול שינוי עמוק של הלך הרוח הציבורי, של העלאת ערך הערבות ההדדית למרכז השיח הציבורי וחיזוק הסולידריות החברתית בין כל חלקי העם. תהליך כזה יוכל גם לאפשר התמודדות משותפת עם האתגרים הניצבים לפתחנו. עבודה מתמדת על קירוב לבבות והבנת צורכי האחר, תוך מיגור הרגשת הזרות, החשדנות והדמוניזציה של כל מי שהוא לא "אני" - תאפשר טיפול נכון גם בחינוך, בכלכלה, ברווחה ובבריאות. איחוד העם ואיחוד ירושלים סביב ערכים משותפים יוצרים מכפיל כוח ועוצמה שבכוחה להשפיע על סדר היום הציבורי ולהוביל לדמותה של חברה רצויה.
ישבתי אמש מול החומות, צפיתי במיצג המרהיב וחשבתי שאם נאפשר לשנאה, לקיצוניות, לאלימות ולהתלהמות להשתלט, היא עוד עלולה להיחרב לנו שוב, אבל אם נשכיל למצוא את המחבר בינינו מעל לכל ההבדלים, גם היא תישאר מחוברת. בנפשנו הדבר. יום הולדת שמח לך עיר הבירה שלנו, חג ירושלים שמח.
הכותב הוא מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומנהל השדולה לאחדות העם בכנסת