עולב בחלם. זו הייתה התחושה העיקרית בצפייה בקבלת הפנים בנתב”ג. הרי האירוע הדיפלומטי המכונן האחרון שהיה במקום הזה התרחש ב־19 בנובמבר 1977, כאשר נשיא מצרים אנואר סאדאת נחת בישראל. כל הביקורים מאז של כל השליטים והכוכבים היו פייק ניוז. סאדאת בא לעשות שלום, לא להתקשקש וללחוץ ידיים ל”סגל אל”ף”. ראש הממשלה היה אז מנחם בגין, ממלא מקומו היה יגאל ידין, שר הביטחון עזר ויצמן, שר החוץ משה דיין. חברי ממשלה נוספים בממשלה ה־18 היו אריאל שרון, שמואל תמיר, יוסף בורג, אלעזר שוסטק, שמחה ארליך ויגאל הורביץ.
איי, איי, הנוסטלגיה עושה לנו רק רע כאשר משווים את האישים של אז עם מה ומי שמנהל אותנו כיום. לא היה אז משרד לביטחון פנים, היינו חייבים להמציא כזה כדי שגלעד ארדן יכהן בו. ארדן מתמחה בפייק ניוז.
אורן חזן צילם סלפי עם טראמפ
ואחרי זה פתאום הגיח איזה מתפלח. רגע רגע, כן, זה הליצן הפרלמנטרי אורן חזן, שבא לדפוק סלפי עם האורח. כבר הספקנו לשכוח, אבל חזן צבר 5,986 קולות בבחירות לרשימת הליכוד לכנסת ה־20. רק שריון כנציג הצעירים במפלגה חשף אותנו לכשל הלוגי הזה, שבית משפט בישראל קבע כי לכנותו ולהגדירו כסרסור – זו הבעת דעה לגיטימית. אז המתחזה הזה התחזה גם לחבר בסגל אל”ף, אף שידע שאינו צריך להיות שם. זה מחדל ביטחוני חמור שסרסור יכול להתקרב למרחק 30 ס”מ מנשיא ארה”ב, או שזה כשל רגיל במינהל הטקס של משרד החוץ, שעליו מופקד ראש הממשלה נתניהו? אופסי, מי אחראי על המחדל? בסדר, נפיל את זה על ציפי חוטובלי.לא ברור איך המאבטחים האמריקאים והמקומיים לא פעלו כנדרש כאשר אדם בלתי מזוהה – שאינו רשאי להיות נוכח באירוע – מאיים בנוכחותו על נשיא אורח. אולי בשובו לארה”ב ידיח טראמפ את מפקד היחידה לאבטחת אישים ב־CIA - והפעם זו תהיה הדחה מוצדקת. אולי הוא כבר התפטר ואנחנו לא יודעים. על שלל ההתבטאויות של שאר שרי הממשלה חבל לבזבז זמן, כי עולב כבר אמרנו. חבל שראש הממשלה נתניהו דרש מחברי הממשלה נוכחות בטקס. כבוד הצעד הזה בטח לא הביא איתו, אבל ערימה של בושה דווקא כן.
והייתה כמובן הגב’ שרה, שעשתה הרבה כבוד לציבור כשהתלוננה אצל מלאניה הקלאסית, “הציבור אוהב אותנו, אבל יש צרות עם המדיה שלא אוהבת”. והיא עוד הבטיחה שהן תשוחחנה על כך בארוחת הערב. הדמעות אולי שטפו את השמפניה הוורודה. כן, המעון סויד, הבן ויורש העצר יאיר נכלל בין המוזמנים, וקשה לציבור להבין באיזה סרט אנחנו חיים ואם התוכנית ארץ נהדרת היא למעשה דוקו־ריאליטי של מה שבאמת קורה כאן בארץ הקודש. אין להוציא מכלל אפשרות שברגע אינטימי בין הנשיא לבתו איוונקה הוא סנט בה: “תגידי עכשיו, שאת רואה את סגל אל”ף של היהודים, את בטוחה שהחלטת טוב כשהתגיירת”?