"יש לנו הרבה מן המשותף", אמר דונלד טראמפ לבנימין נתניהו על המסלול בנתב"ג - והוא צדק. שני ברווזים צולעים, החוששים מהדחה בקלון, נפגשו בירושלים במאמץ לסחוט מהמפגש עוד כמה טיפות לגיטימיות ורלוונטיות ולהאריך את גסיסתם הפוליטית. עוד כמה סנאטורים כמו הרפובליקני ג'ון מקיין, שיוצא נגד טראמפ בפומבי - וטראמפ בדרך החוצה. עוד כמה שרירים סמויים שישתרגו בחוט השדרה של אביחי מנדלבליט ושי ניצן - ונתניהו מצטרף אליו.


זו הסיבה לכך שהאריה המצייץ בוושינגטון הפך חתלתול מחמד של פרומפטרים. זו הסיבה לכך שהצהרות הרהב של העכבר ששאג בירושלים "תחזיקו אותי, אני הולך לבחירות", התחלפו בהצהרות הרהב "הממשלה הזאת תכהן עד 2019".



עד עכשיו לא ברור מה נאמר בשיחות הפנימיות בין השניים ("בחייאת דונלד, תן לי להעביר בשקט את מפוני עמונה אחרת אין לי ממשלה"), אבל דבר אחד ברור אחרי נאום הסיכום של טראמפ במוזיאון ישראל: שום דבר לא קרה בעניין הזניח ההוא של הסדר מדיני מול הפלסטינים. מכאן ואילך, כמו שכתב חיים גורי, רשות הדיבור לחבר פרבלום (הסבר בהמשך). כל מה שיפורסם בהמשך יהיה ספין על ספין.



הסעיף המעשי היחיד שצף בשיחה בין טראמפ לנתניהו נסוב על מצב התשתיות בבית ראש הממשלה ("סיידנו לכבודכם") - ואפשר לסווג אותו כהקדמה לראיון עבודה אחרי ששניהם יסיימו את תפקידיהם. שניהם, אגב, הם לא אותם אנשים שהיו. טראמפ ב' חזר בו ממרבית הבטחות הבחירות של טראמפ א', וגם נתניהו ב' חזר בו מהבטחותיו, גם אם שניהם עשויים להתהפך בכל רגע נתון.



בביקורו הפגין טראמפ ב' בובתיות מרוסנת ומלמל בצייתנות את הטקסטים שמתחייבים מהאינטרסים האמריקאיים המסורתיים. כמו אובמה, גם טראמפ ב' מחזק את הציר הסוני בראשות סעודיה (דיל החימוש הגדול נתפר בימי אובמה). אלא שבעוד אובמה בנה על השלמה עם הציר השיעי, טראמפ ב' (לאן נעלמה אמריקה פירסט של טראמפ א'?) הולך על חימום הגזרה, מה שעלול לגרום לסיבוב לחימה ישראלי בהיקף רחב מול סוריה וחיזבאללה. פלסטינים? "הם לא העיקר כאן", אמר עמית סגל (ערוץ 2), נציג העם היהודי: "נתניהו לא יגיד לטראמפ 'לא', אבל הוא יתמרן אותו".



אומנם הקבינט החליט על "הקלות", אבל מדובר בכוסות רוח שאין להן שום קשר להתקדמות בתהליך המדיני. מקסימום קטטת מנדטים עם הבית היהודי, ובסך הכל עבור ממשלת הימין הביקור הוא הישג, משום שהוא מנציח את המצב הקיים. ריסון הבנייה? להבדיל מהקפאה, ריסון נתון להערכה גמישה, וגמישות היא שמו השני של טראמפ. לכן רצוי שהישראלי הסביר יתעלם מהפירוטכניקה הטקסית, מנאומי הטיוח ומהסמול טוק המגוחך, ויתרכז בשאלה מה תפקיד מדינת ישראל בתוכנית הריאליטי שמנהל כאן דונלד טראמפ לטובת האינטרס האמריקאי. התשובה, למי שמתעניין, מונחת תחת חוטמנו: תמורת הנצחת המצב הקיים בגדה משריינת ממשלת ישראל את צה"ל ואת עם ישראל לטובת האינטרס הסעודי והאמריקאי להילחם באיראן ובגרורותיה, חיזבאללה וסוריה.



על כנפי איראן



הרעיון שצה"ל הוא חרב להשכיר של ממשל חשוך אחד במלחמת דת מול ממשל חשוך אחר הוא זוועתי למדי, אבל זה בדיוק מה שקורה כאן. אני סומך על ממשלת הימין שתמצא את התירוץ או את הפרובוקציה כדי לנהל בצפון סיבוב דמים נוסף נגד "הטרור הבינלאומי" לטובת טראמפ והחברים בסעודיה ובתעשיות הנשק האמריקאיות ("ג'ובים, ג'ובים, ג'ובים", כפי שסיכם טראמפ את ביקורו בסעודיה).



טראמפ המוכה־מבית פועל במצוות שמרני הרפובליקנים והאינטרסים של הפנטגון והסטייט דיפרטמנט. הגיחה הראשונה של ראש ה־CIA מייק פומפאו הייתה לסעודיה, שם עוטר מיד במדליה, ואחריו מזכיר ההגנה ג'ים מאטיס. מזכיר המדינה רקס טילרסון (לשעבר מנכ"ל אקסון מובייל) היה בריאד כדי לסגור עסקות נפט ולקדם את הרעיון של מכירת חלקים מארמקו (חברת הנפט הסעודית) לחברות אמריקאיות. המחיר: "בין טריליון לשניים". הבעיה היא שקיפות. בית המלוכה מוריד נתחים גדולים לטובת צרכיו הפרטים. מבחינת החוק האמריקאי מדובר בשוחד, אבל תסמכו על טראמפ־אנד־קומפני שיקמבנו את העניין בעזרת "הטרור האיראני העולמי".



אגב, אין שום ארגון מודיעין שיודע לומר היכן עוד בעולם, פרט למלחמת השיעה־סונה במזה"ת, פועל הטרור האיראני. למעט גלעד ארדן כמובן. שטיפת המוח הזאת עובדת ברמה שבה כל אירוע, מתאונה בתל אביב ועד מתאבד במנצ'סטר, מיוחס ל"טרור", שהוא כמובן איראני. טהרן כיום במגמת התמתנות שהחלה ב־2003 עם עליית רוחאני, עלתה מדרגה עם חתימת הסכם הגרעין וכמו אושררה בבחירות הדמוקרטיות האחרונות. המשטר הסעודי חשוך ומושחת. מלחמתו באויביו קשוחה לא פחות מזו של אסד, וחתימתו על טרור בינלאומי ניכרת אפילו בזוועת 11 בספטמבר (שלא לדבר על הטרור נגד נשותיהם שלהם).



אם הייתי צריך לבחור בין סעודיה ואיראן, אזי עם העיניים קדימה הבחירה היא באיראן. ואת העתיד הזה צריך לבנות כבר כיום במקום לפמפם רוחות מלחמה שיביאו אותנו למלחמה שכמו תמיד, אנחנו לא רוצים בה. לכן ביקור טראמפ הוא פתח לאסון בכך שהוא כובל אותנו לציר האזוריות ולשיגיונות של הקרב הבלתי נגמר בין הסונה והשיעה. ברמה הגלובלית מדובר בחזרתה של המלחמה הקרה, שם נאבקות רוסיה וארה"ב על השפעה באמצעות שבטים מקומיים, כולל ישראל.



הבעיה: למדינת ישראל יש מסורת של היגררות למלחמות, ומצב נפיץ מול הציר השיעי בצפון הוא פוטנציאל לסבב אש שכולו ישחק לטובת ארה"ב וסעודיה בעוד אנחנו כאן, אחרי שנקבור את מתינו והשמאים יעריכו את נזקי הרכוש, נחזור בדיוק לעמדת הרוטוויילר שארה"ב וסעודיה ארגנו לנו במערך הסוני, בתמורה להקלת הלחץ מול הפלסטינים בנושא ההסדר המדיני.



זהו הסיכום העגום של ביקור טראמפ. כל היתר הוא מה לבשו מלאניה, שרה ומירי רגב ומה אמרו דוד ביטן ואורן חזן, ואין דבר מתאים יותר לממשלת הימין וגרורותיה מאשר המשך קיומו של היקום המקביל שבו הם חיים. למשל התגלמות ההזיה היקומית של אראל סג"ל, שקנה ראיון מתיחה עם טראמפ ושידר אותו באותה נימת שכנוע שבה הוא מסביר מדוע ארץ ישראל כולה שלנו וכל הערבים רוצים להרוג את כל היהודים. האמת: מדוע יהודי חובש כיפה שמנהל עם אלוהים דיאלוג על בסיס יומי לא יקבל כמובן מאליו שסגנו של אלוהים, במקרה הזה טראמפ, מוכן להתראיין אצלו? מצד שני, אף עיתונאי רציני שחי מחוץ ליקום האלטרנטיבי של נציגי הבית היהודי לא היה קונה מתיחה בסדר גודל כזה.