קצת על מספרים בחיינו. לאחרונה התפרסם בערוץ 2 סקר שבו הליכוד זכה ל־30 מנדטים. זאת אומרת, הליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר ובפער ניכר. בנימין נתניהו עצמו נבחר כמועמד המתאים ביותר להיות ראש הממשלה, בפער עוד יותר גדול. כך חשבו 35% מהבוחרים, שזה הרבה יותר מאשר 30 מנדטים (זה בעצם 42 מנדטים, או בחישוב הפוך – 30 מנדטים הם רק 25%).
מדובר במרחק גדול, הרבה יותר מאשר כפול, מהאדם השני שהישראלים חושבים למתאים להיות ראש ממשלה. מדובר ביאיר לפיד עם 14%. הפער נעשה ממש ענק במועמד הבא: אהוד ברק, שרק 9% חושבים למתאים, שלא לדבר על הפער האדיר ממנהיג האופוזיציה והמחנה הציוני יצחק הרצוג. רק 4% חושבים שהוא מתאים להיות ראש הממשלה. שולי עד לא קיים. זה מעיד מה העם חושב על איכויות נתניהו, ולא פחות מכך על חוסר הברירה מול הרמה של האחרים.
טוב, לא אתחיל להאמין בסקרים בגלל הסקר הזה, אבל נניח שהסקר מייצג מציאות. די מפתיע, לא? נתניהו, שאין השמצה שהוא לא מושמץ בה בעקביות ובחריצות בתקשורת יום־יום, מוביל בפער גדול. משונה לא פחות שהליכוד, שכל יום מצליחה לספק חדשות שליליות על התנהגות חברי הכנסת שלה ופעיליה, נשארה המפלגה הגדולה ביותר.
האם אורן חזן ופלאיו לא משפיעים כלל על הציבור? האם הנהנתנות שנתניהו נוהה אחריה לא דוחה, ולו במעט, את הישראלים? הלוואי שהיה לנו ליכוד שבו חברי הכנסת מעוררי כבוד, והלוואי שהיה ראש ממשלה שצניעות הליכותיו למופת. אבל מה שיש זה הליכוד ונתניהו, והעם יושב ושוקל את הנגד שהוא שומע בתקשורת יום־יום, ואת הבעד, ולאחר מחשבה בוחר בנתניהו ובוחר בליכוד להנהגת ישראל.
פעם אמר לי עיתונאי בכיר במסיבה, לאחר אחת ממערכות הבחירות שבהן כל באי אותה מסיבה התאכזבו שהמפלגות האהודות עליהן שוב הפסידו: “אתה רואה, התקשורת לא משפיעה, הנה הימין שוב זכה”. אמרתי לו: “ועוד איך משפיעה, תראה כמה מנדטים קיבלו מפלגות השמאל. האם אתה מאמין שאלמלא התקשורת היו רבים כל כך מצביעים למפלגות המייצגות עמדות כל כך לא הגיוניות?” הוא פרץ בצחוק ורץ לספר את הבדיחה הזאת לשאר.
שנים רבות מאוד אני שומע: התקשורת לא משפיעה. הנה, התקשורת שמאלנית, והעם בכל זאת מצביע ימין. אבל אולי התקשורת משפיעה בכל זאת? אולי ללא התקשורת אי אפשר היה לשכנע כה רבים בישראל שיש היגיון בעמדות ובפתרונות לא לגמרי רציונליים, כמו פתרון שתי המדינות, שטחים תמורת שלום או ססמאות תסביכי האשמה עצמית, כגון “הכיבוש משחית”? כל אלה לא היו זוכים להגיע למעמד כל כך מרכזי בשיח הישראלי ולהשפיע כל כך הרבה על הבחירות, אלמלא הן היו העמדה הכמעט יחידה של התקשורת.
מה היה קורה אם החלוקה בתקשורת הייתה כמו בסקר שפורסם, ולפחות שליש ממנה היה כותב ומשדר מתוך ההבנה האובייקטיבית שנתניהו הוא המתאים ביותר להנהיג, וכי המפלגה עם העמדות הנכונות היא הליכוד? האם ייתכן שהיינו רואים עלייה נוספת באהדה לליכוד ולימין ופחות בחירה במפלגות השמאל וברעיונות השמאל?
מצד שני, בליכוד אולי שמחים על תוצאות הסקר האחרון, ואני מניח שבקרבת נתניהו מרימים כוסית (שמפניה ורודה, חה חה) על הבחירה בו, אבל אפשר להסתכל על המספרים האלה גם אחרת. המספרים אומרים, אומנם, שאחד מכל שלושה ישראלים חושב שנתניהו הוא המתאים ביותר, כמעט המתאים היחיד להיות ראש ממשלה, אבל הסקר גם חושף ששניים מתוך שלושה ישראלים לא חושבים שנתניהו מתאים להיות ראש הממשלה. ארץ קטנה וקרועה.