וכך, אני מבקש לתבוע כאן את עלבונם של הדיפלומטים שלנו, אנשי משרד החוץ. כבר שנים ארוכות שאני מכיר את אנשי משרד החוץ מקרוב. אני נוהג לכנות אותם "חיילים ללא מדים" של מדינת ישראל. פעם, כשהייתי כתב צבאי צעיר, נטיתי לזלזל בכל אותם גברים (לא היו הרבה נשים במשרד החוץ) שהסתובבו חנוטים בחליפות ובעניבות והתהלכו משל מישהו תקע מקל של מטאטא בישבנם. ראיתי בהם חבורת נהנתנים שנעים בין קוקטייל לקוקטייל.
החל מתחילת שנות ה־90 למדתי להכיר אותם מקרוב ובמקביל את החזיתות המורכבות שבהן הם מתמודדים. עם השנים ההיכרות הלכה והעמיקה וההערכה גברה. זה נכון שהיו חרוצים יותר וחרוצים פחות, אבל הבנתי שמאחורי התדמית הנהנתנית מסתתרת עבודה קשה ואפורה. פגשתי את אנשי משרד החוץ באין ספור משימות מוכרות ועלומות במצרים, בירדן, בטורקיה, במוסקבה, בארה"ב, בוורשה, בהונגריה, בסין, בתאילנד ועוד ועוד. הכרתי לרוב אנשים חדורי תחושת שליחות, שמייצגים נאמנה את ישראל בממשלות הזרות, בפרלמנטים, בעיתונות הבינלאומית, בקהילות היהודיות, באוניברסיטאות, ברשתות החברתיות, בצבאות, בכלכלה, בתיירות ובמסחר.
בתפקידי כדובר צה"ל, מצאתי אותם שותפים טובים ויעילים במהלך עופרת יצוקה, אז היה צריך לתחזק את הלגיטימציה באירופה ובעולם עד לתום המבצע; באנדרלמוסיה לאחר משט המרמרה; בסיוע שהענקנו לאחר הרעש בהאיטי ובעוד עשרות מקרים שחלקם לא פורסמו ולא יפורסמו.
משרד החוץ של ישראל בקיץ 2017 זקוק לטלטול, לשדרוג, להוקרה, לתקציבים ובעיקר לשר במשרה מלאה. אם זה לא יקרה בקרוב ובגדול, יהיה קושי לתקן את הנזקים הכבדים. קחו למשל את הביקור החשוב של נתניהו השבוע בליבריה. התמונות מהמפגשים מדהימות וגם הסיכומים כנראה טובים, אבל השאלה היא מי נותר אחר כך לקדם את הדברים. איך מוציאים את הסיכומים מהכוח אל הפועל? התחושה במשרד החוץ היא שנתניהו במכוון או בהתרשלות, מחסל את משרד החוץ, מאפשר למשרדי ממשלה אחרים לנגוס בסמכויות המשרד ומרוקן אותו מתוכן. דוח מבקר המדינה שיפורסם מן הסתם בעוד שנה, שנתיים או שלוש על הפגיעה במשרד החוץ, יהיה ודאי כתוב יפה וחד, אבל עלול להיות מאוחר מדי.
או אז הוא ייעתר ללחץ הציבורי לבוא ולהושיע. שלא יובן חלילה שיש לי דבר מה נגד אבי גבאי. אני מכיר אותו באופן חלקי, ויש לי הערכה לפועלו במשרד להגנת הסביבה, לפרישתו מהממשלה ולהליכתו לעבודה, וגם מועמדותו זוכה לתמיכה לא מבוטלת יחסית לילד חוץ, שזה עתה בא. אבל מתחת לרדאר, באותה שבת תרבות עם ברק, שלא הניבה כותרות דרמטיות, הסתתרה הכותרת האמיתית, והיא, שבן כספית ראיין את אהוד ברק ואפילו נתן לו לדבר והרבה. גם זה משהו.
עיקר גאוותם של חסון ואנשיו הוא השילוב של הפעילות החינוכית עם הארכיאולוגית במסלול של ערבות הדדית. מתברר של־20% מהתלמידים אין היכולת לממן את הנסיעה לפולין. רשות העתיקות מגייסת כל שכבה לשבוע חפירות ומשלמת להם באופן שמאפשר לממן את הנסיעה לפולין באמצעות מלגה. כך למשל, בארבעת החודשים האחרונים חפרו באתרים בישראל לא פחות מ־7,000 תלמידים, ועבודתם מימנה את הצטרפותם של 2,500 תלמידים למסעות לפולין. אבל לא רק תלמידי בתי הספר עוסקים בכך, כל המכינות הקדם צבאיות וכל גרעיני הנח"ל חופרים. עם חופר אנחנו, מחפש את עברו ומתרגש מכל ממצא ופריט. ואני יצאתי מהפגישה עם ישראל חסון מהרהר על כך שבעוד אנשים טובים ומוכשרים מפשפשים בעברנו, חסרים לנו אנשים טובים שיעצבו את עתידנו.
שתהיה לכם בכל זאת שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף