זה הכי כואב כשזה בא מהבית. מלב הממסד האקדמי. ולא רק מלב הממסד, אלא גם מפיו ומתחת ידו של איש שמאל מובהק. פרופ' אסא כשר העז להציב מראה חדה ובהירה נוכח פני האקדמיה הישראלית ולומר לה: הגזמת. חצית את הגבול. כשעלה בגין לשלטון לפני 40 שנה, הוא לא נגע בעובדי המדינה מן השמאל, שאיישו את כל עמדות המפתח. כך גם נותרו בלא שינוי מערכות המשפט, התקשורת והאקדמיה כמעוזי שמאל מובהקים.
40 שנה אחרי, ניתן כבר לזהות סימני תיקון. ההכרה כי יש להחליף את שיטת בחירת השופטים לבית המשפט העליון התבססה. התקשורת עוברת תהליך התמרה הדרגתית ואטית: יש "ישראל היום" ויש "מקור ראשון". יש ערוץ 20 ו"גלי ישראל". ויש כתבים ושדרנים "ימנים" ברשת ב' ובגלי צה"ל. עדיין במיעוט ניכר, אבל התהליך מבורך. רק באקדמיה לא חל שינוי.
כשהייתי יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי יצאתי במבצע פרסום רחב בקרב כל חברי הסגל האקדמי באוניברסיטאות ובמכללות כדי לצרף חברים חדשים. השכל הישר נותן כי התפלגות הדעות בקרב חברי הסגל האקדמי תשקף במידה ניכרת את התפלגות הדעות באוכלוסייה.
בין חברי "חוג הפרופסורים" של הימין יש רוב מכריע למדענים וחוקרים במדעי הטבע ורק מעטים מאוד ממדעי החברה והרוח. אבל ההיענות הכללית להצטרפות לחוג, גם מהאקדמאים של המדעים המדויקים, הייתה מעטה מאוד. כשפניתי לחברים אחדים שהכרתי את עמדותיהם הפוליטיות, נעניתי בתמיהה גדולה. "אתה יודע שאין לי עוד קביעות"; "אתה יודע מי שולט בוועדות המינויים באוניברסיטה"; ו"אתה יודע שלא יפרסמו מאמרים שלי אם רפרנטים מישראל יכתבו עלי חוות דעת שליליות" היו מקצת התשובות שקיבלתי.
ובמדעי החברה והרוח - הדיקטטורה של השמאל באקדמיה הישראלית היא דרקונית ממש. כאשר שומעים כי הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית אינה משמיעה את ההמנון הלאומי בטקסים, והאוניברסיטה מתירה הפגנה של תומכי מחבלים רוצחים בקריאות "לגרש את הציונים מכאן" ואוסרת להניף דגל ישראל מולם - אנחנו מבינים שהם אינם מתביישים בהיותם אנטי־ציונים.
יש חוגים באוניברסיטאות שלנו שאליהם מרצים בעלי השקפת עולם "ציונית", גם מהשמאל הישראלי, לא יכולים להתקבל. התירוצים הם תמיד "אקדמיים" כמובן. יש חוגים המקיימים פעילות פרו־פלשתינאית בוטה, ומרצים בכירים בהם תומכים ב־BDS ומפיצים עלילות דם נגד ישראל במסווה של "מחקרים אקדמיים". פלורליזם הוא ססמה חלולה בחוגים הללו, "חופש אקדמי" הוא רק תירוץ כדי לבסס מאבק
אנטי־ציוני, אך השמאלנים הקיצוניים השולטים בחוגים הללו לא יאפשרו מחקר, דיון או כנסים בהשקפת עולם הפוכה. שלא להזכיר מרצים שאינם מאפשרים לחיילי מילואים מועד בחינה אחר או יגרשו מהכיתה סטודנט לובש מדים. גם לכך הם הגיעו.
לתופעות אלו ודומות להן נדרש פרופ' אסא כשר. בהחלט ייתכן כי הגילדה השמאלנית, שכבר ממהרת לצופף שורות, תצליח למנוע את קבלת הקוד האתי החיוני הזה. אבל אני מבקש לפרסם הודעה לשמאל השולט באקדמיה הישראלית: היזהרו. אתם מגזימים.
אני כבר שומע את השמאלנים קופצים כקוזק נגזל: הסתה לאלימות! פאשיזם! לא, לא. אני מכיר אתכם טוב מדי. שום אלימות, חלילה. אני מאיים עליכם במאבק ציבורי ואקדמי. תהיה בושה להיכנס להרצאות שלכם. חוק חופש המידע יחול גם על האוניברסיטאות, ונדרוש שקיפות מלאה של המינויים והתקציבים. ואל תנסו להצטייר כקדושים מעונים, כי כרגע אתם האינקוויזיטורים.
אינני מציע חלילה כי תוותרו על השקפת עולמכם, אם כי יש לי רושם שרבים מכם מאמצים עמדות אנטי־ישראליות בוטות בעיקר כי זה משתלם לכם מאוד בקהילה האקדמית הליברלית בארצות הברית ובאירופה. אני רק מציע כי תבינו שהקוד האתי המוצע יגן עליכם מפני עצמכם. אני מציע כי תאפשרו הבעת דעה שונה.
אל תתנכלו לאקדמאים בעלי השקפת עולם לאומית, תאפשרו גם כנסים ציוניים. תהיו פלורליסטים באמת. לא בהזמנת "עלה תאנה ימני" לפאנל עם שלושה שמאלנים שונאי ישראל, אלא בכך שתפסיקו לחסום אקדמית מי שמעז להביע דעות שונות משלכם. המשך הדיקטטורה הרעיונית שלכם יתנקם בכם קשות. הסטודנטים ברובם כבר מצביעים ברגליים. חוגים במדעי הרוח נסגרים בזה אחר זה מחוסר תלמידים, כי נמאס לצעירים במדינת ישראל לבוא ולשמוע מכם רק הרצאות המאמצות את ה"נרטיב" הערבי. זכרו מה אמר הלל הזקן כשראה גולגולת אחת צפה על פני המים: "על דאטפת - אטיפוך"; על שהִטבעת - הוּטבעת.