חוקרים מתחום מדעי המדינה חוזרים ומצביעים כי סקרים שנערכים בקרב דמוקרטים ורפובליקנים מצביעים באופן מובהק כי המחלוקת חצתה כבר מזמן את הדיון הלגיטימי על איך ליישם נכון את ביטוח הבריאות, או מהן כוונותיו האמיתיות של הנשיא. מערכת היחסים מתאפיינת בתיעוב עז ובזעם אצור, הקשה ביותר שנמדד ב־50 השנים האחרונות, והיא מקבילה במידה מסוימת למצב ששרר בארצות הברית טרם מלחמת האזרחים. כאשר התבקשו דמוקרטים לתאר את מקביליהם הרפובליקנים, הביטויים שבהם בחרו להשתמש היו: בלתי נסבלים, אגואיסטים, איום ממשי על קיום האומה, ולאחרונה גם “פסולי חיתון”.
ארצות הברית של אמריקה נמצאת באחת מתקופות המבחן שלה. “החלום האמריקאי” המפורסם - שאפשר בעבר למיליונים להניח בצד את הבדלי ההשקפות ביניהם כל עוד הכסף זרם לקופה - פושט רגל. גם הניאו־ליברליזם, ולצדו התרבות האגוצנטרית שמילאה את כיסי הטייקונים ובעלי ההון, מקימים עליהם רבים שמסרבים להשלים עם הפערים הבלתי נסבלים. על כל זה מטיל צל כבד הפילוג החברתי שעלול להידרדר בתוך זמן קצר למהומות אלימות. טראמפ והאמריקאים, כמו מדינות אחרות בעולם, מתמודדים לראשונה עם אתגר משמעותי בניסיון להנהיג חברה רב־תרבותית, חצויה, שחלקים משמעותיים ממנה מתעבים אלה את אלה. קשה למצוא היום גורמים מאחדים בין המחנות השונים מעל להבדלי התפיסות המהותיים.
העם האמריקאי מתחיל להבין שהוא נדרש לעסוק בחיפוש ובבנייה של “סיפור אמריקאי משותף”, שאינו מבוסס רק על הצלחה כלכלית. ההצלחה או הכישלון של החיפוש המשותף הזה יכריעו לא רק את המשך השליטה הפוליטית בארצות הברית, אלא גם את עתיד הדמוקרטיה הגדולה בעולם. זה כבר לא עניין של “כן או לא דונלד טראמפ”. הרבה יותר מכך מונח על הכף. העולם כולו מתמודד עם ניסיון למצוא את המלכד בין שונים, מעל להבדלים ובלי לנסות לטשטש אותם. לצד ארצות הברית ניצבות בשורה אחת גם ישראל, צרפת, בריטניה, טורקיה ומדינות נוספות, שבהן הציבור חצוי בעמדותיו. המפתח להמשיך למשול, אך גם להתקיים כמדינה חפצת חיים טמון במציאת הפתרון לכך.
התרעות פיקוד העורף