מי שביקש להבין לעומקה את בעיית הפוליטיזציה של האקדמיה יכול היה להסתפק במעקב אחרי השיח התקשורתי שהתנהל כאן בעניין הקוד האתי. התקשורת, במובן הזה, מזכירה מאוד את האקדמיה. כמו באקדמיה, כך בתקשורת, כולם בעד פלורליזם, כולם בעד ריבוי דעות, כולם בעד דיון מגוון, אבל איכשהו אנחנו נשארים בסוף כמעט תמיד עם שיח חד-צדדי, חד-ממדי ושטוח.

ביום שישי העניק "ידיעות אחרונות" לפרופסור יובל נח הררי, מחבר "קיצור תולדות האנושות", במה נרחבת כדי לפרוס את עמדתו נגד הקוד שניסח פרופ' אסא כשר. העובדה שגם בראיון שנלווה לטור הזה לא אותגר הררי בשום שאלה רצינית - אפשרה לו לחזור על המנטרות השחוקות על "רדיפה פוליטית של מתנגדי השלטון" ולקרוא את הקוד באופן סלקטיבי תוך דילוג מרשים על כל מה שלא היה לו נוח להתייחס אליו.

כמו חבריו, גם הררי ניסה בכל כוחו להפוך את הפירמידה על ראשה ולהציג את עצמו ואת חבריו כקורבנות שהממשלה סותמת להם את הפה. הפוך, הררי, הפוך. אתם לא הקורבן. אתם התוקפן. אני מכיר סטודנטים שחוששים להביע את דעתם בכיתה, פן המרצה שלהם, שבא מהמחנה הפוליטי שלך, יפגע להם בציון. אתה מכיר מקרים הפוכים? אני מכיר מרצים שטוענים שהם לא מצליחים להתקבל לאקדמיה בגלל עמדותיהם הפוליטיות הימניות. כמה טענות הפוכות שמעת? "הסטודנטים יודעים להגן על עצמם", כתבת. באמת? איך בדיוק יגן על עצמו סטודנט שחולק על המרצה שלו הגורס ששרת המשפטים היא "חלאה ניאו־נאצית"? שיתווכח איתו בכיתה? וכשמרצה אחר ממליץ לשבור את המפרקת של פעילי ימין, אתה היית מעז להציג את עצמך כאיש ימין ולהתווכח איתו,



כשהציון שלך תלוי בו? אלמלא ההתנהלות שלך ושל חבריך עד היום, איש לא היה מעלה בדעתו לחבר קוד כזה. אלמלא נהגתם באקדמיה כאילו היא עסק פרטי שלכם - כאילו אין לכם גבולות, כמי שרואים את תפקידנו מתחיל ונגמר בלשלם לכם משכורת ולשתוק - לא היינו מתכנסים פה היום. אז הבנו שאתה נגד התערבות פוליטית, שגם אליה נשוב עוד מעט. אבל מה עם כל השאר? הקוד האתי מזהיר מקבלת חברי סגל אקדמי על בסיס שיקולים פוליטיים. אתה מתנגד לסעיף הזה? הקוד האתי ממליץ לאפשר לסטודנטים, שפועלים במסגרת קליניקות מעשיות לבחור מתוך מגוון רחב של "נושאים וזרמים".


עד היום אוניברסיטאות מסוימות אפשרו לתלמידים שלהן להתנסות בארגוני שמאל קיצוני, בהם כאלה המייצגים מחבלים וכאלה התומכים בזכות השיבה, ואף ארגון ימין לא נמצא ברשימה שלהן. יש לך בעיה עם זה שיהיה מהיום גיוון גדול יותר? הקוד האתי מסביר ש"חבר הסגל האקדמי... לא ישתתף בחרם אקדמי על המוסדות להשכלה גבוהה בישראל". איפה אתה עם העניין הזה? גם הוא מריח לך כמו רדיפה?

לפרופ' הררי יש ראיה מסייעת להוכחת דבריו. "לשם השוואה", הוא מציע, "הקוד האתי של חברי ממשלה אוסר עליהם להכניס כספי ציבור לכיסם הפרטי או להעביר כספי ציבור למקורבים. האם כל השרים תמיד שומרים על הקוד הזה? לא ממש. אז אולי נאסור על שרים לקבל החלטות בנוגע לכספי ציבור". ובכן, יובל נח הררי, שרים שמכניסים כסף לכיסם הולכים לכלא. השוואה לא מי יודע מה, הייתי אומר. אותך אף אחד לא ביקש להכניס לכלא. "קוד אתי ראוי לשמו", מסביר פרופ' אסא כשר, "הוא במהותו מסמך חינוכי ואינו בעל מעמד משפטי או משמעתי". יש הבדל קטן, לא?

לא צריך לתמוך בקוד האתי (אני מתנגד עקרונית לקודים אתיים), כדי לבוז לאותם אנשי אקדמיה נפוחים מעצמם, שנזכרים בעקרונות החופש והחירות רק כשמישהו דורך על הציפורן הפרטית שלהם.

רק לפני כמה חודשים רצה שר הביטחון אביגדור ליברמן לפגוע במוסד חינוכי בגלל דברים מרגיזים מאוד שאמר אחד ממנהליו, הרב יגאל לוינשטיין. לא קוד אתי, לא הערה חינוכית, אלא ממש הפסקת תקצוב של המוסד. איפה הייתם אז, יובל נח הררי, אתה והאקדמיה שלך? ואיפה הייתם כשהיועץ המשפטי לממשלה נלחם בזכות של הרב שמואל אליהו להיבחר לרב הראשי של ירושלים רק על רקע התבטאויות שלו, שהתברר שאין בהן שום דבר פלילי? ואיפה הייתה האקדמיה כשהשרה יולי תמיר ניהלה מלחמת עולם נגד המורה ישראל שירן, ששאל שאלות על החובה ללמד את מורשת יצחק רבין?
"פוליטיקאים אוהבים לנהל דיון פוליטי פשטני על בסיס של ססמאות ותעמולה", כתב יובל נח הררי ב"ידיעות" ביום שישי. קראו את הטור שלו. תראו שם את קיצור תולדות חוסר המודעות העצמית.