אין סיבה להתרגש מאיומי עסקני הרפורמים והקונסרבטיבים לגבי הנזק הצפוי ליחסים עם יהדות ארצות הברית בעקבות החלטות הממשלה האחרונות. את צפונות לבם גילו מרבית יהודי ארצות הברית כאשר הצביעו לאחרונה בעד הילרי קלינטון, בניגוד לטובת ועמדת רוב הציבור הישראלי. בקלפיות האחרונות התברר שהם אלו שלא סופרים את טובתנו, בעיקר אחרי שמונה שנים שבהן רבים מהם התייצבו לצד השלטון העוין של ברק אובמה; התייצבות שבין היתר הזיקה קשות לרקמת הסולידריות היהודית משני עברי האוקיינוס.



גם זעקות השבר של יאיר לפיד לא מרשימות במיוחד. לפיד הוא שהסגיר את הקואליציה הנוכחית להיכנע מחוסר ברירה לחרדים, כתוצאה מהמסלול ההרסני שלו בקדנציה הקודמת. כאשר הכוח היה בידיו, הוא העדיף להתמסר לסדר היום של השמאל הקיצוני ולאגו שלו, במקום להתמקד במכנה המשותף של הקואליציה ולשנות סדרי עולם מול החרדים. במו ידיו הוא הרס את ברית האחים עם הבית היהודי וויתר על היכולת להניח פסים חדשים למערכת היחסים בענייני דת ומדינה. אלמלא הגחמות של לפיד, היו היום הרבה גיורים ידידותיים כהלכה, וגם בפאתי הכותל הייתה נישאת השמיימה תפילה שוויונית.



במקום לשנות, בחר בשמאל. יאיר לפיד, צילום: מרק ישראל סלם
במקום לשנות, בחר בשמאל. יאיר לפיד, צילום: מרק ישראל סלם



לא ירחק היום שבו תתחולל התקוממות



אבל, כל זה לא פוטר את החרדים מהאחריות שלהם לריסוק המרקם המשותף של העם היהודי ומהפגיעה היסודית ביהדות עצמה. אם תימשך מגמת הגידול הדרמטי של החרדים לצד המשך ההשתמטות שלהם, לא ירחק היום שבו תתחולל התקוממות. חילונים וסרוגים כאחד לא יסכימו עוד לשאת על גבם ציבור גדול, שתופס עמדות מרכזיות בממשלה ובכנסת, מכתיב את אורחותינו, אבל לא לוקח חלק בסיכון ובנטל. זה עלול להגיע עד כדי מרד גיוס ומסים, ועד סכנה מהותית לגורל התחייה הציונית.



אלא שהדוגמטיות והסחיטה החרדית הרסניות אפילו יותר. הן כבר חוללו נזק אנוש לחיבור שבין הדור הצעיר והנפלא שצמח בערוגות שלנו לבין סממני יהדות בסיסיים, והכל באשמת מי שמייצגים ומכתיבים פורמלית את דפוסי היהדות. בסביבת הגיל שבין 18 ל־30, רבים לא מעלים על דעתם לערוך חתונה יהודית ולהינשא בחסות הרבנות. עצם השם רבנות מעורר קבס והצעירים מפנים את תחושות המיאוס המוצדקות שלהם כלפי הממסד הדתי, כנגד הסממנים היהודיים כולם.



הרבנות הראשית, שהוקמה על ידי הרב קוק כסמל של איחוד בעם, במסגרת תפיסתו את הציונות כראשית צמיחת גאולתנו, הפכה לאויב הציונות והיהדות. בעקבות ההשתלטות החרדית עליה, היא מגלמת בעיני ציבור רחב קנאות, כפייה ושחיתות, ובמידה רבה של צדק.



בכל נקודות החיכוך של הציבור עם הרבנות, מנישואים וגירושים ועד כשרות וגיורים, ניכרת היד הקשה והמכבידה של הקנאים, מי שגורמים לעיוות דמותה של היהדות וזיהויה כעולם של חשיכה וצרות עין - עד כדי כך שהתפילה בכותל כבר לא מעניינת חלק ניכר מהחילונים, ורק קומץ פעילים רפורמים וקונסרבטיבים מפיחים חיים בגחלת הזו. בתחום הגיורים החרדים מחוללים אסון לאומי, כיוון שהם מרחיקים מהמסגרת היהודית מאות אלפי אנשים שהם עצמנו ובשרנו, או שרוצים להסתפח אלינו.



בכלל, נוכחות היהדות בתוך הגדרתנו כאומה וישיבתנו בארץ חשובה מאין כמותה. שלא לדבר על האוצרות הטמונים בתנ"ך ובמה שמכונה ארון הספרים היהודי. את כל אלו ממאיסים החרדים על חלקים הולכים וגדלים בעם היושב בציון. ולכן אשמת הכפייה והסחטנות החרדית גדולה בהרבה ממה שמייחסים להם עכשיו.