בישיבת ראשי הקואליציה בשבוע שעבר הגדיר ראש הממשלה איום קיומי חדש על מדינת ישראל: הפוליגמיה בקרב הבדואים בנגב. נתניהו ציין שני איומים מרכזיים שהתופעה נושאת בחובה: איום דמוגרפי ואיום פלילי. חוקי השריעה האסלאמית מתירים לשאת עד ארבע נשים, בניגוד לחוק הישראלי. הבדואים לוקחים היתר זה לאקסטרים: הנתונים מראים שכ־35% מהגברים הבדואים בדרום נשואים ליותר מאישה אחת.

במרץ השנה כתב סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, אלון גביזון, פסק הדין לגבי בדואי שביקש לרשום את 56 ילדיו שנולדו לו מארבע נשותיו, שתיים מהן פלסטיניות, כאזרחי ישראל. "גברים בדואים פוליגמיים מעדיפים לשאת נשים פלסטיניות תושבות האזור, הן מהטעם שתשלום המוהר עבור אישה פלסטינית עשוי להיות נמוך יותר מתשלום המוהר עבור אישה ישראלית, והן מהטעם שלאחר הנישואים מתנתקת האישה הפלסטינית ממקום מוצאה וממשפחתה, ובהיעדר מעמד במדינה, נעשית לתלויה לחלוטין בבעלה ולשליטה מוחלטת שלו", כתב גביזון. "יש המשווים את חומרת התופעה אף לסחר בנשים".

השלכות התופעה נרחבות: מעבר לפגיעה בנשים עצמן, הן באישה הוותיקה שמקנאת בחדשה ובתשומת הלב שהיא מקבלת, והן בחדשה התלויה בבעלה כאמור לעיל; גם מבחינת הציבור בישראל מדובר בלא פחות מאיום דמוגרפי. הגידול הדמוגרפי בקרב הבדואים בנגב עומד על 5.7%, בעוד שבאוכלוסייה הכללית הוא קצת יותר מ־3%.



ישנן גם השלכות כלכליות, כמובן. כך עובדת השיטה: משפחות פוליגמיות משתמשות בטריק של "גירושים קטנים". כלומר, על פי האסלאם הזוג עדיין נשוי, אך לפי החוק הישראלי הוא גרוש. כך האישה זכאית לקצבאות ביטוח לאומי הניתנות לאישה חד־הורית, למשל. עו"ד יוסי מימון, עוזר בכיר למנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, מסביר כי חלוקת המגרשים לבדואים עובדת בשיטת "בית אם" ולא "בית אב". לכן "גרושה קטנה" כזאת זכאית למגרש.


נתניהו. הגדיר את הפוליגמיה בנגב כאיום קיומי חדש על ישראל. צילום: מרק ישראל סלם

בארבע ישיבות שכינסה מנכ"לית משרד המשפטים בנדון, הוצע כי ייגרעו הזכויות לגרושות אלו. איך אפשר לדעת שהגירושים פיקטיביים? אם בני הזוג ממשיכים להביא לעולם ילד משותף כל שנה, כנראה הם עדיין נשואים. "בפעם הראשונה היא יכולה לטעון שמדובר היה באונס, אבל אי אפשר למחזר את התירוץ הזה", אומר מימון. "חשבנו שאם נגביר את החינוך בקרב האוכלוסייה התופעה תפחת, אבל מתברר שמבחינת הבדואים, ככל שהאישה משכילה יותר, קשה יותר להתמודד איתה. אני פוגש עורכות דין בנות 32 שנישאות כנשים שניות כי אף אחד לא רוצה אותן. זה אבסורד".

מעט מקרי פוליגמיה מגיעים לבתי המשפט, משום שנישואים אלו מתקיימים באופן בלתי רשמי. אך גם כאשר נתפסים הגברים מרובי הנשים, העונשים קלים מאוד. נתניהו מינה השבוע את השרים זאב אלקין, אורי אריאל ויריב לוין לגבש תוכנית לטיפול בנושא.

אך מעבר ומתחת לכל אלה ישנו איזה צליל צורם וארוך של צפצוף על החוק הישראלי. כמו בכפר קאסם, כך גם כאן. כשהזהות הלאומית של האוכלוסייה אינה ישראלית, מה הסיבה שהם ישמרו על חוקי המדינה? ביום שלישי האחרון שודר בחדשות "כאן" הפרק האחרון בסדרת כתבות של ריאד עלי "שטח ההפקר", שעסקה ברחוב הערבי הישראלי. הפרק האחרון דיבר בדיוק על זה: על הנאמנות של הצעירים ברחוב לזהות הפלסטינית שלהם ולא לזו הישראלית. תפיסה לאומית זאת גורמת להם לזלזל במשטרה, שמבחינתם לא רק שהיא אינה סמכות חוקית אלא מהווה סדין אדום.

בכתבה צוטטה ד"ר סמירה עובייד, שחקרה את הקשר בין פעילות פוליטית פרו־פלסטינית למידת הצייתנות של הצעירים הערבים לחוקי התעבורה. ממחקרה עולה כי ככל שהאדם פעיל יותר פוליטית, העמדה שלו כלפי חוקי התעבורה שלילית יותר וההתנהגות שלו מסוכנת יותר. כלומר, ככל שאתה מרגיש יותר פלסטיני ופחות ישראלי אתה מציית פחות לחוקי המדינה. למשל לחוקי התעבורה, לחוקי הבנייה או לנישואים.

לפעמים יש במעבר על חוקים אלו ממד של התרסה או אפילו ניסיון לחבלה מכוונת במדינה. לפעמים סתם לא רואים אותנו בעיניים. בסוף הכתבה שלו הציע עלי לחברה הערבית לשרטט מחדש את הזהות הלאומית שלה. אני לא יכולה להתערב בהחלטות שלהם, אני רק יכולה לבקש מהממשלה לדרוש מהם להחליט: אם אתם, הציבור הפלסטיני־ערבי בישראל, רואים עצמכם חלק מהמדינה על הטוב והרע שבה - אהלן וסהלן. בואו, תשנו מבפנים. אם לא - הדלת החוצה פתוחה.

ווין־ווין

זוכרים את "משבר החשמל" בעזה? אף על פי שתושבי עזה עצמם ידעו להפנות אצבע מאשימה אל מנהיגיהם הישירים, כלומר הנהגת חמאס, בחייהם
הדלוחים וחסרי התקווה, בחוסר האכפתיות כלפי אזרחיהם ובניצול משאבים לעצמם ובייצור נשק נגד ישראל, בעולם התמונה נראתה שונה, שונה מאוד.

על פי העיתונות האירופית האשמים במשבר החשמל - שיתפתח ככל הנראה למחסור במים ואף למשבר הומניטרי, בשל התפרצות מגיפות בגלל קשיים בהפעלת מערכת הביוב ברצועה - הם, כמובן, הישראלים. אנחנו, האדם הלבן, העשיר, המנצל את הנייטיב והכובש את אדמתו, גם לא מספק לו צרכים בסיסיים כמו חשמל. מובן שאין קשר בין זה לבין האמת, כי מי שהחליט להפסיק לשלם לחברת החשמל הישראלית היה אבו מאזן, ושאנחנו כבר מזמן לא בעזה, אבל הם כל כך משוכנעים שאנחנו הרעים, שלא נעים לבלבל אותם עם המציאות המיוזעת.

אחרי שבחר לחנוק את עמו וכמעט לנתק אותו מאספקת חשמל (דמיינו את עצמכם 20 דקות בלי מזגן בעזה), אבו מאזן גם קיצץ במכסות האישורים הרפואיים לתושבי הרצועה. אם בעבר היו ניתנות 2,000 התחייבויות לתשלום עבור טיפולים בבתי חולים בישראל, מהחודש שעבר המספר צנח לרבע.

כתבת התאגיד דנה בן שמעון דיווחה השבוע כי שלושה תינוקות עזתים מתו ממחלה השבוע, וכי סגן שר הבריאות של חמאס מאיים לבוא חשבון עם ישראל. כמובן שגם כאן אנחנו לא אשמים. אבו מאזן הוא שקיצץ בתשלומים. אך ברור כי העולם שוב יאשים אותנו למראה שלושה תינוקות פלסטינים שיכולנו להציל.
אני בעד להחזיר את המצב כפי שהיה לפני הקיצוץ. הרי הסיבה לכך שאבו מאזן קיצץ מלכתחילה הייתה רצונו שתושבי עזה יסבלו וימוטטו את שלטון חמאס מחד, ושהעולם יאשים אותנו מאידך. ווין־ווין. אבל גם אנחנו יכולים: אנחנו יכולים להמשיך לטפל במקרים הומניטריים קיצוניים ולקזז את עלויות האשפוז מתשלומי המסים. אבו מאזן יתחרפן, העולם יחפש סיבות אחרות לשנוא אותנו וגם ילדים עזתים יקבלו טיפול הולם.