הרבה טענות היו לח"כ מיקי רוזנטל כלפי בפוסט שפרסם לפני שבוע תחת הכותרת "סיפור אישי וגם עקרוני על פוליטיקה, תקשורת ושקרים". הוא טען שאני לא אוהב אותו, שאין לי אומץ, שאין בי הגינות, שפרסמתי עליו שקרים, שאני מעלים עובדות בעניינו, ושאני מנסה להדביק לו בכוח תווית של מושחת. "אני דורש שליבסקינד יתקן את פרסומיו המכפישים, שבתי משפט בישראל קבעו שהם שקריים", כתב רוזנטל במשפט שחלקו השני מצוץ מהאצבע. "מה שמקומם אותי במיוחד היא העובדה שלא עם דעותי מקיים ליבסקינד פולמוס, אלא מנסה להטיל עלי רפש בשורה של פרסומים מגמתיים ובעיתוי שנועד במתכוון לפגוע בי ובמפלגתי", כתב.

אז רגע לפני שניכנס לעניין, הערה אחת קטנה בעניין טענת "העיתוי". שורה של פרסומים בעניינו של רוזנטל הופיעו מעל דפים אלה בשנים האחרונות. יכול להיות שבכל המקרים העיתוי לא התאים? יכול להיות שהעיתוי היה בעייתי גם בינואר 2013, גם ביולי 2014, גם בינואר 2015 וגם ביולי 2015? ואולי בכלל, ככל שמדובר בביקורת על רוזנטל, שום עיתוי לא מתאים?



התלבטתי אם בכלל להגיב כאן לדברים. שהרי, למה לי לנהל את הקטטות הללו מעל דפי העיתון? אבל אז, אחרי שבדקתי אחת לאחת את כל ה"הוכחות" שרוזנטל הביא לטענותיו נגדי, הבנתי שאי אפשר אחרת. שמה שהוא מכנה "סיפור אישי", איננו אישי כלל ועיקר. זה סיפור על חבר כנסת שלא מסתדר עם ביקורת, ושכדי להסיר אותה מדרכו לא בוחל בכלום, גם לא בשקרים. וזה, תודו, כבר סיפור שצריך לעניין את כולנו.

****
הכל התחיל לפני ארבע וחצי שנים, כשהגיע אלי ואל חברי, אליק מרגלית, מידע שלפיו בביתו של רוזנטל, ראש מטה מפלגת העבודה למלחמה בשחיתות, יש כבר 22 שנה קומת מרתף שאין לה היתרים, שלא רשומה בטאבו, שלא מופיעה כלל ברישומי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ושרוזנטל מעולם לא שילם עליה ארנונה. רוזנטל לא חלק על העובדות הבסיסיות. הוא לא טען שהקומה נבנתה כחוק, הוא לא טען שהוא קיבל עליה היתר מהרשויות, וגם לא טען שהוא משלם עליה ארנונה.

מה הוא כן טען? שמי שאשמים במצב שנוצר הם הקבלן, שמכר לו את הבית עם החריגה, והעירייה שלא הסדירה את המצב. רוזנטל סיפר שהוא פנה לעירייה וביקש להכשיר את המרתף ולשלם מסים כחוק, וגם הציג לנו בקשה להיתר בנייה שהכין עבורו מהנדס שאותו הוא שכר 16 שנים אחרי שנכנס לגור בבית.

אלא שאז הגיעה תגובת עיריית גבעתיים וסתרה את הסיפור הזה. מהנדס העירייה, שבדק עבורנו את התיק של רוזנטל, העיד שהבקשה שרוזנטל הציג לנו לא הוגשה מעולם לעירייה, ומשכך לא נדונה בוועדה המקומית ולא אושרה. למה לא שילמת ארנונה 22 שנה, שאלנו את רוזנטל. העירייה סירבה לקחת ממני כסף, השיב, בטענה שהיא לא גובה ארנונה מבנייה לא חוקית. פנינו שוב לעירייה. בעירייה, מסתבר, לא מצאו עדות לפנייה הזו שתיאר רוזנטל, וגם הסבירו שבניגוד לגרסה שלו העירייה גובה בשמחה ארנונה מכל בנייה, בין שהיא חוקית ובין שלא.

רוזנטל לא אהב את הפרסום הזה. בשבוע שעבר הוא גם כתב באתר שלו שהתחקיר הזה כוזב וש"הטענות הוכחו כשקריות", וגם הוסיף "אבל היי, אל תבלבלו את ליבסקינד עם העובדות". ומה האמת? האמת היא שמי מנסה לבלבל את כולנו, מתוך אמונה שאפשר לטמטם בקלות אנשים שלא בקיאים בעובדות, הוא ח"כ רוזנטל בכבודו ובעצמו. שום טענות נגדו לא הוכחות כשקריות. רוזנטל לא חלק גם בזמן אמת על העובדות שחשפנו אז ב"מעריב".

וכשהוא מספר שהתחנן לפני העירייה שתגבה ממנו מסים, והעירייה ערלת הלב התעקשה שלא לקחת ממנו גרוש, ומנגד העירייה משיבה ב"לא דובים ולא יער", תחליטו לבד למי אתם מאמינים.

****
הסיפור הזה הטריף עד מאוד את חבר הכנסת הלוחם בשחיתות. הימים היו ימי מערכת הבחירות של שנת 2013, רוזנטל הופיע בחוגי בית ובפאנלים פוליטיים, וכשמהקהל הציקו לו עם שאלת המרתף הלא חוקי בביתו, הוא עטה על עצמו את גלימת הגיבור הנרדף.

"יש אנשים מסוימים שחוששים שעצם שהייתי בכנסת עלולה לגרום להם נזקים ממוניים גדולים מאוד והם מפיצים עלי עלילות נוראיות", הסביר על במת מתחם הדיור המוגן של אחוזת בית ברעננה. "'מעריב' פעל כמו ארגון פשע", המשיך להאשים הלוחם הגדול למען עיתונות חופשית וחוקרת, כל עוד היא לא חופשית מדי ולא חוקרת בענייניו. כשהמנחה, העיתונאית מזל מועלם, הזכירה לו שעיריית גבעתיים טוענת שכל המסמכים שהוא מספר שהגיש לעירייה כלל לא הוגשו, הייתה לו האשמה חמורה. "עיתונאים של 'מעריב' גנבו את התיק... הם או מישהו מטעמם".

אלמלא החזקתי בעמדה שלפיה עיתונאים לא צריכים להגיש תביעות דיבה, הייתי תובע את רוזנטל, ששיקר ביודעין, וכבר בתום הדיון הראשון מוציא את המשפחה לטיול סביב העולם על חשבונו. אלא שכאמור, אני מאמין שלעיתונאי יש את הבמות שלו להשיב לשקרנים, ובמה אחת כזו אתם מחזיקים בידיכם כעת.

כך או כך, במהלך השנים טרח רוזנטל פה ושם להזכיר באיזה טיפוס מדובר ומה הסגנון האהוב עליו. מכירים את אלה שקופצים וממהרים להחתים עצומות נגד הפגיעה בחופש העיתונות בכל פעם שראש הממשלה תוקף עיתונאים? לא נתקלתי באף אחד מהם כשחבר הכנסת רוזנטל כתב לי בטוויטר "היית נוכל, נותרת שקרן", גם לא כשהוא הבטיח לי "את האמת על קלמן התחקירן התחמן עוד אחשוף... תמתין בסבלנות", ואפילו לא כשהיה חשוב לו לרמוז לי שהוא עוקב אחרי החיים הפרטיים שלי, כשצייץ בטוויטר "הכל בסדר בבית החדש שאתה בונה?".

****
עכשיו תראו על מה רוצה רוזנטל שאתנצל לפניו. לפני שלוש שנים סיפרתי כאן על פגישה שנערכה במשרדו המהודר של איש העסקים יגאל זילכה באחד המגדלים במתחם הבורסה ברמת גן. האיש החזיק אז בחומרים שהעידו, כך לתחושתו, על התנהלות בעייתית של שותף עסקי שעמו היה מסוכסך, וביקש לעניין עיתונאים בנושא. בשלב מסוים המליץ לו עו"ד רונאל פישר, שאותו הכיר, לפנות למיקי רוזנטל, חברו הטוב ושותפו בכמה מיזמי טלוויזיה.


עו"ד רונאל פישר. צילום: ראובן קסטרו

כמה חודשים עברו לפני שנערכה אותה פגישה, שנטלו בה חלק רוזנטל מצד אחד, ועורכי הדין יעקב בורובסקי ושולי אשבול, פרקליטיו של זילכה, מהצד השני. בחלק קצר מהפגישה, כך פרסמתי אז, נכח בחדר גם עו"ד פישר עצמו. בשלב מסוים יצאו פישר וזילכה החוצה והשאירו את עורכי הדין ואת העיתונאי לדבר על הכתבה. מסמך שפרסמתי בזמנו העיד שחודשיים אחרי הפגישה הזו העביר זילכה 225,504 שקל בהמחאה אחת לפקודתו של עו"ד רונאל פישר עבור "שכר טרחה - ייעוץ משפטי".

זילכה טען אז בתגובה ל"מעריב" שהתשלום בוצע עבור ייעוץ משפטי שקיבל מפישר, אבל עדים שונים העידו בפנינו כי הוא עצמו סיפר להם ששילם לפישר עבור קידום התחקיר של רוזנטל. כאמור, סיפרתי את הסיפור הזה וגם הדגשתי שאין לי שום ראיה למעורבות של רוזנטל במה שנסגר בין זילכה לבין פישר. הבאתי גם את תגובתו של רוזנטל שהעיד על עצמו שהוא לא קיבל שום טובת הנאה תמורת התחקיר הזה.

הפרשה הזו צפה ועלתה במסגרת תביעת דיבה שהגישו עורכי הדין בורובסקי ואשבול באמצעות עו"ד רון אביב נגד מיקי רוזנטל, רביב דרוקר וערוץ 10. התביעה הזו הוגשה אחרי שתוכנית "המקור" פרסמה תחקיר קשה תחת הכותרת "האם יועצו של המבקר לענייני שחיתות עבר צד?", תחקיר שבו הוצג בורובסקי כ"מאכער".

בורובסקי ואשבול גוללו בתביעה את סיפור הפגישה ההיא עם רוזנטל במשרדו של זילכה וטענו כי אנשי התוכנית השתמשו בה כקרדום לחפור רווחים אישיים. בית המשפט שלח את הצדדים להליך גישור ולאחרונה נחתם ביניהם הסכם פשרה. מי שקרא את מה שכתב רוזנטל בשבוע שעבר ושדרוקר שיתף בהתלהבות, היה יכול לחשוב בטעות שהשניים יצאו מההליך הזה כשידם על העליונה. ובכן, בניגוד לתרועות הניצחון, דרוקר ורוזנטל יצאו מהפרשה הזו עם הזנב בין הרגליים. באי כוחם חתמו על מסמך הקובע כי "מובהר כי לא הייתה כוונה מצד עורכי הכתבה לגרוע מכישוריהם של התובעים כעורכי דין המתמחים בתחום הביקורת או לטעון כי היה במעשיהם פעולות הנגועות באי־חוקיות מכל סוג או כאלה שאינן מותרות", וגם ש"ככל שמהדברים השתמע אחרת או שנאמרו דברים פוגעניים, לא לכך הייתה כוונת הצדדים".

אה, והיה שם עוד נספח להסדר הזה, נספח שבערוץ 10 ביקשו שיישמר בסודיות, ושאותו רוזנטל משום מה לא שלח לי בשבוע שעבר יחד עם מכתב הדרישה להתנצלות. בנספח הזה מתחייב ערוץ 10 להסיר מהרשת את הכתבה של דרוקר ורוזנטל נגד בורובסקי ואשבול.

אז נכון, צריך להדגיש שכחלק מההסכם חתמו גם בורובסקי ואשבול על כך שלא הייתה להם "כוונה לטעון כי בבסיס פרסום הכתבות של תוכנית ה'מקור' עומדים מניעים פסולים", אבל בניגוד לבלוף שניסה רוזנטל למכור, בית המשפט לא קבע בשום מקום שהסיפור על המפגש במשרדו של יגאל זילכה הוא סיפור שקרי. העובדה ששני הצדדים החליטו למשוך את כתבי הטענות שלהם זה נגד זה, לא מלמדת דבר וחצי דבר על הפרסום ב"מעריב", שכלל לא היה צד לתביעה הזו. במילים אחרות, סיפורי פוגי מצוצים מהאצבע, שבאו לחפות על מה שבאמת מלמד הסכם הפשרה הזה.

****
הלאה. הסיפור הבא שעליו מבקש רוזנטל התנצלות נוגע לטור שלי מלפני שנתיים וחצי שבו הצבעתי על המוסר הכפול שלו. ברקע הסיפור הזה עמדה עתירה לבג"ץ שהגיש אז רוזנטל נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, שלא להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשת ביביטורס. הימים היו ימי טרום בחירות וכשבית המשפט הקציב 45 יום לתגובת הצדדים, פנה רוזנטל שוב לבג"ץ וביקש שהדיון יתקיים "מוקדם ככל האפשר ובוודאי שלפני מועד הבחירות, זאת במטרה להניח בפני הבוחר מידע מקיף, מעודכן ושלם ככל האפשר על המתמודדים בזירה הפוליטית, בבואו לממש את זכותו הדמוקרטית בקלפי ולבצע באופן מושכל ומודע את בחירתו".

תיארתי בהקשר הזה את מה שהתרחש בתביעת דיבה שניהל בימים ההם ניסן סריזדה, איש מועצת הצמחים לשעבר, נגד מיקי רוזנטל, בעקבות תחקיר שזה פרסם על אודותיו בתוכנית התחקירים "בולדוזר". לא נכנסתי לטענות של רוזנטל נגד סריזדה בתחקיר, וגם לא לטענות של סריזדה נגד רוזנטל בתביעה. אלה ואלה לא עניינו אותי אז, ולא מעניינות אותי היום. מה כן עניין אותי? מה שהתרחש בתיק בעקבות סיפור מעניין שסיפר סריזדה בבית המשפט. סריזדה טען שכשהחליט לתבוע את רוזנטל, הגיע למשרדו של עורך דין מוכר כדי שזה ייצג אותו. אותו עורך דין, תיאר סריזדה, טלפן בנוכחותו לרוזנטל, שעמו הייתה לו היכרות מוקדמת, ובשיחה שהושמעה ברמקול שמע את רוזנטל מספר לעורך הדין שהוא קיבל תשלום עבור פרסום התחקיר.

למה סיפרתי את הסיפור הזה, שגם אז לא הייתה לי וגם היום אין לי יכולת לדעת אם הוא אמיתי או שקרי? בגלל מה שקרה אחר כך. הדרך המשפטית לבדוק טענות מהסוג הזה שעולות בבית המשפט עוברת מטבע הדברים דרך עדותם של הצדדים וחקירתם על הדוכן. בית המשפט אכן קבע מועד לעדותו של חבר הכנסת, אלא שאז נחתה במזכירות בית המשפט בקשה דחופה מפרקליטו של רוזנטל לדחות את העדות. למה לדחות? "המבקש הוא חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה. כידוע, לאחרונה פוזרה הכנסת ונקבע תאריך לבחירות כלליות. בהתאם לכך, צפויות אף להתקיים בחירות מקדימות (פריימריז) במפלגת העבודה, שבהן מתמודד המבקש... בימים אלה עמל המבקש במסגרת הבחירות המקדימות, וביום הדיון צפוי המבקש לקחת חלק מרכזי בכנס ותיקי מפלגת העבודה...".

התברר שמבחינתו של רוזנטל, כשנתניהו צריך למסור את תשובתו לבית המשפט לפני הבחירות אז חשוב מאוד לא לדחות את זה כדי "להניח בפני הבוחר מידע מקיף, מעודכן ושלם ככל האפשר על המתמודדים בזירה הפוליטית בבואו לממש את זכותו הדמוקרטית בקלפי ולבצע באופן מושכל ומודע את בחירתו". וכשמדובר בעדות שלו עצמו, פתאום אין חשיבות לקיים את העדות לפני הבחירות, אלא יש עניין דווקא לדחות אותה למועד שאחרי הפריימריז. זה מה שעניין אותי בתיק הזה, הא ותו לא.

ועדיין, בלי קשר, צריך להגיד שבדרכה לדחות את תביעתו של סריזדה, התייחסה השופטת גם לטענה הזו שלו, שלפיה רוזנטל קיבל תשלום עבור פרסום הכתבה. "טענה זו לא הוכחה ואף לא הובאה תשתית ראייתית מינימלית הדרושה לשם הוכחת טענה כה כבדת משקל", כתבה, "וראוי היה שלא תועלה כלל". הנה, את חובתי לעדכן את קוראי בשורה התחתונה של השופטת אני ממלא ברצון ובחדווה, גם אם לכל זה אין קשר למוסר הכפול של רוזנטל, שעליו הצבעתי.

ואחרי כל זה, אני חייב להודות שלאור ההיכרות שלי עם פועלו של ח"כ רוזנטל, לא הופתעתי מהדרך המניפולטיבית שבה דיווח על פסק הדין באתר שלו. ביום ראשון שעבר חתמה השופטת על פסק הדין הזה, ביום שלישי רוזנטל שיגר אותו אלי, וביום שישי כבר התבכיין באתר האינטרנט שלו ש"לקלמן ליבסקינד אין את האומץ ואין את ההגינות לספר זאת לקוראיו ולתקן את שעיוות בכוונת מכוון".

"גם במדמנה של הפוליטיקה והתקשורת", כתב בשבוע שעבר מיקי רוזנטל, "יש כללים". אני מסכים איתו. האם הוא נמצא בצד של הכללים או בצד של המדמנה? תשפטו לבד.

kalman.liebskind@maariv.co.il