אין עשן בלי אש. ריבוי הדיווחים בשבועות האחרונים בתקשורת הערבית וכן רמזים קלים מפי מקורות ישראליים מעידים כי המגעים על עסקת חילופי שבויים בין ישראל לחמאס אכן הואצו בתקופה האחרונה. אולם צריך להוסיף לכל הדיווחים האלה הערת אזהרה: המשא ומתן עודנו מורכב ומסובך. הפערים בין שני הצדדים אינם קטנים, אך ניתנים לגישור.
בוודאי שיש להתייחס בספקנות אל הפרסומים על פרטי העסקה המתגבשת. ההדלפות, בתקשורת הערבית, בין שזו תומכת חמאס או תומכת הרשות הפלסטינית, נעות על ציר שבין אי־דיוק, ספקולציה ומניפולציה, והן נועדו להגביר את הלחץ על שני הצדדים, להשפיע על המשא ומתן - ובעיקר להפעיל לחץ פסיכולוגי על המשפחות בישראל.
את המגעים מטעם חמאס מנהל מרוואן עיסא, בכיר בזרוע הצבאית של הארגון, שהיה גם מעורב במשא ומתן הקודם לשחרורו של גלעד שליט. אך כמו באותה עסקה, מי שבסופו של דבר יקבלו את ההחלטה הם מפקד חמאס ברצועה יחיא סינוואר, מפקד הזרוע הצבאית מוחמד דף, יושב ראש הלשכה המדינית איסמעיל הניה ומאחורי הקלעים גם קודמו חאלד משעל, שממשיך להיות דמות דומיננטית בפוליטיקה של חמאס.
האחראי למגעים בצד הישראלי הוא ליאור לוטן, שמשמש נציג ראש הממשלה לשבויים ונעדרים. לצדו פועל צוות של נציגי יחידות שבויים ונעדרים (שו"ן) של שירות הביטחון הכללי (שב"כ) ואגף המודיעין בצה"ל (אמ"ן) והמוסד, שתפקידם בין השאר לספק מידע על מצבם של השבויים והנעדרים ולנסח הערכות מצב לקראת סבבי השיחות. מדובר במגעים שאינם ישירים בין ישראל לחמאס, אלא מעין שיחות קרבה (כפי שהיה בעסקת שליט), שבהן מסייעים מתווכים מהצד המצרי, ועל פי הדיווחים גם מקטאר ואולי אף גופי מודיעין נוספים.
האחריות להחלטה אם ללכת לעסקה היא של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אביגדור ליברמן והקבינט כולו. כשנגיע לכך, אם וכאשר, מעניין מאוד לראות מה יהיו עמדותיהם של שר הביטחון ושל שר החינוך נפתלי בנט, שבעבר השמיעו התנגדויות נחרצות לוויתורים ישראליים ולתשלומים גבוהים.
חמאס מחזיק בגופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול ובשלושה אזרחים צעירים ישראליים, שעברו מרצונם לעזה. השלושה, ככל הנראה בעלי עבר של בעיות נפשיות, הם אברהם מנגיסטו, הישאם א־סייד וג'ומעה אבו גניימה. בעוד מנגיסטו ו־א־סייד מסווגים על ידי לוטן והשב"כ בקטגוריית "שו"ן", ג'ומעה אינו מוכר ככזה. עד כמה שאפשר היה לברר את הסיבה לכך, היא נובעת מחקירת שב"כ שהגיעה למסקנה כי הוא יצא לעזה לא רק בשל מצבו הנפשי, אלא משום שהתכוון כנראה להצטרף לארגון טרור זה או אחר.
כך או כך, לישראל יש הערכות באשר למצבם של חללי צה"ל והאזרחים, אך אין מידע מבוסס. חמאס מצדו מוכן לספק אותו - רק בתמורה ל"תשלום" ישראלי.
בעבר ישראל התקפלה לבסוף במגעים על עסקאות שכאלה עם חיזבאללה, חמאס או ארגוני טרור פלסטיניים, אך הפעם היא נוקטת גישה אחרת ותקיפה יותר. זהו אחד הלקחים שלכאורה הופקו מעסקאות העבר, ובמיוחד מזו האחרונה, של שליט.
לפי שעה נראה שישראל דבקה בעמדתה, ולפיה לא תשלם מחיר עבור מידע. עד עתה היא סירבה לדרישת חמאס שכתנאי מוקדם לכל תחילה של עסקה, ישראל תשחרר 54 מאנשיו ששוחררו בעסקת שליט ונעצרו לאחר רצח שלושה תלמידי הישיבה ביוני 2014, במסגרת המהלכים שהובילו למבצע צוק איתן.
אבל אפשר להניח שבסופו של דבר, אם המגעים יתקדמו, ישראל בכל זאת תצטרך לשלם מחיר כלשהו עבור מידע על מצבם של השבויים והנעדרים. אולי היא לא תשחרר את כל ה־54, אלא רק חלק מהם.
נראה כי אם תהיה התפתחות, העסקה תבוצע כמו בעבר - בשני שלבים. הראשון - מסירת מידע מחמאס תמורת שחרור של כמה אסירים פלסטינים, והשני - החזרת הגופות והאזרחים הישראלים תמורת מספר מסוים של מחבלים. וכפי שראינו בעבר, על מספרם של המשוחררים ועל זהותם צפוי משא ומתן קשה.
גם חמאס יצטרך להתפשר ולהגמיש את עמדותיו. מצבו המדיני־אסטרטגי לא פשוט. הוא איבד את הספונסר העיקרי שלו, קטאר, שנמצאת בעימות שעלול אף להידרדר לידי התכתשות צבאית עם ערב הסעודית, מצרים ואיחוד האמירויות. בחודשים האחרונים חמאס מחלה את פניה של מצרים. הוא מבקש ממנה להסיר מעל רצועת עזה את המצור ולפתוח את מעבר רפיח בקביעות לתנועת אנשים וסחורות. לשם כך מוכן ארגון הטרור לכך שבמעברים יישבו אנשיו של שנוא נפשו מוחמד דחלאן, האיש שבעבר, כראש המודיעין של הרשות הפלסטינית בעזה, רדף עד חורמה את אנשיהם.
דחלאן הוא יקירן של מצרים והאמירויות, שבהן הוא יושב ועושה עסקים ומקבל סיוע כספי. הוא גם מועמדן להחליף את אבו מאזן בראש הרשות. מצוקת חמאס מעניקה למודיעין המצרי מנופי לחץ על הארגון והדבר משפר את הסיכויים לקידום המשא ומתן. ובכל זאת, אסור לטעות - הדרך לעסקה עוד ארוכה ומפותלת.