התגובות של יועצי התקשורת של השרים, בעקבות ההחלטה של ארגון אונסק"ו על מערת המכפלה בחברון, נעו על הגבול הדק בין הגימיק לקוריוז. כל שר רצה להוכיח את הקשר העמוק שלו למערת המכפלה, כאילו סבא רבא שלו בנה אותה, לפחות. אבל התגובה של השגריר שלנו לארגון, כרמל שאמה־הכהן, באמת הוציאה שם רע לחלטורה. נאום האינסטלציה שנשא בפני נציגי הארגון, שלא ראו ממטר ולא החשיבו את דעתו מסנטימטר, היה הפארסה במהותה. אז יו"ר הישיבה הפולני הבטיח לו הצבעה חשאית – ממתי אנחנו סומכים על פולנים? חלפו רק 72 שנים מסיום מלחמת העולם ההשנייה וכרמל החלטוריסט סומך על ההבטחה שלו?

כרמל לא אשם, אשם מי ששלח אותו לדאוג לאינטרס הישראלי באונסק"ו ובארגון ה־OECD – רה"מ בנימין נתניהו ושר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן, שרצה לפנות מקום בכנסת לחבר מפלגתו. כרמל הוא פוליטיקאי מקומי בעיר רמת גן (הפסיד בבחירות לראשות העירייה), יזם פעיל מאוד בפרויקטים של "פינוי בינוי" בשכונת סלמה ג' בעיר. אלו אינם כישורים הנדרשים מדיפלומט בשני מוקדים שאמורים להיות חשובים להסברה הישראלית. עד כמה רה"מ ושר החוץ נתניהו מעריך את אונסק"ו, הבנו מהחלטתו אתמול לקצץ עוד מיליון שקל מהתמיכה בארגון (בסה"כ הוקצה סכום של 11 מיליון שקל, לפני הקיצוצים, בעקבות החלטות שלא אהבו כאן), וכעת יש בקופה כ־700 אלף שקלים להביע תרעומת על ההחלטה הבאה.

נתניהו. הוא האשם. צילום: מרק ישראל סלם



אפשר להבין את הכעס, אבל אי אפשר להבין איך הממונה הישיר על השגריר לא מחזיר אותו הביתה ואומר לו: חלטוריסטים יש לי מספיק כאן, אני מוקף בהם. דיפלומטיה זה מקצוע שדורש גם כישרון מולד, ובעיקר ידע נרכש באמצעות ניסיון. לשלוח את כרמל לאירופה ולקוות שילמד שם את המקצוע, זו שערורייה שמסבירה בדיוק את מצבה של ישראל ביבשת אירופה. כשהנציג שלך מתיימר לעשות סטנד־אפ קומדי, אבל מייצר סיט־דאון־טרג'די באמצעות הסתימה בביוב שבמעונו, המסר ברור – ישראל שלחה מתחזה לדיפלומט. את התוצאה ראינו ושמענו כולנו.

אולי לאחר שכרמל יסיים את התפקיד בשנה הבאה, ימנה רה"מ ושר החוץ נתניהו את הקריין של הפרסומת: שלום כאן יוסי, טכנאי מדיחי כלים 22 שנה. חובה עלינו לנקות את מדיח הכלים פעם בחודש. כי אנחנו הרי אומת הסטארט־אפ. אירופה מצפה מאיתנו להתחדש בתכיפות, אז תנו ליוסי, טכנאי מדיחי הכלים, לחלטר קצת בפריז. למה רק לכרמל מגיע?