1..אם מישהו לא ישן טוב בלילה שבין שני לשלישי השבוע, זהו לא עמיר פרץ אלא בנימין נתניהו (בלילה שבין שלישי לרביעי הוא התקשה להירדם בגלל חקירת הצוללות, ובלילה שלאחר מכן בגלל פרשת בזק וכך הלאה). לנגד עיניו של נתניהו, ולנגד עינינו, נתרחשה בן לילה - באבחת סכין חדה, בדרמה גדולה - היסטוריה והפתעה רבתי בצמרת מפלגת העבודה, מפלגת שלטון שבנתה את המדינה ואשר ראשה הפורש עמד במרחק פסיעה מלשכת ראש הממשלה. נתניהו, הפוליטיקאי הכי מוכשר באזורנו, מבין בוודאי את המשמעות ואת המגמה - והוא אמור להיות מוטרד מאוד. גם מאבי גבאי ומהטרנד והפריחה המחודשת בעבודה, וגם מהאפשרות שמישהו יעשה לו אותו הדבר.

סתם ככה, שוו בנפשכם שמנכ"ל שופרסל למשל, אל"ם (במיל') איציק אברכהן, שצבר הרבה ידע וניסיון בחברה הישראלית, יושב על הדופק שלה היטב, יודע כיצד פועלת התקשורת, מכיר ראשי ערים ואת תחום הפרסום והרשתות החברתיות, יבוא ויגיד: "אני, איציק, יליד מגדל העמק, עשיתי לביתי וכעת אני מבקש להצטרף לליכוד ולהוביל את המדינה" - או מנכ"ל איקאה או טבע או מנהל אוניברסיטה. נכון, בליכוד זה קשה יותר בגלל הכבוד למנהיג, אבל עדיין - אפשרי.
הניצחון המזהיר של אבי גבאי עוד יילמד וינותח כאן קצת לאחר שיחלפו ההלם ותדהמה מהאיש החדש שבא מהעסקים לפוליטיקה, הצטרף לכחלון, עזב את המשרד הממשלתי שקיבל, הצטרף לעבודה והשתלט עליה כמעט ללא קרב. ההשוואה לטראמפ בארה"ב או למקרון בצרפת נכונה רק בחלקה. כשמדובר בחברה הישראלית ובבוחרי העבודה, המחקר צריך להיות עמוק יותר ומן הסתם עוד יהיה. זה היה מין "עולם ישן עד יסוד נחריבה" בהפוך על הפוך...

2. 
בעוד שבוע, אם לא יוסיף טיפת אקונומיקה למים באגרטל, ייבלו הפרחים בלשכתו ובביתו של גבאי, ו"חובת ההוכחה" בנוסח ובסגנון תנועת העבודה תוטל על כתפיו. אם ינהג נכון, הוא צריך להרוג מראש את האמירות והכותרות שיספקו חבריו לסיעה בקרוב - "גבאי לא ממריא" - הוא יפסול מראש תוך כדי חריש תוכנית עבודה ועמידה בלו"ז. גבאי מנסה לבנות כעת שותפויות, לאחד כוחות ולצרף אישים, אנשים וקבוצות למפלגת העבודה. אם חפצת חיים היא ורוצה בשלטון, חייבת מפלגת העבודה לנצל את שעת הכושר שנזדמנה לה ואת התקווה והמומנטום, כדי לנפץ את הדנ"א הידוע שלה כעורפת ראשי מנהיגיה מיד לאחר שנבחרו.

מיד כשייבלו הזרים, יצטרך גבאי להשקיע 90% מזמנו להתמקדות בהפלת נתניהו ורק 10% בענייני המפלגה. אם חברי סיעתו יחייבו אותו להשקיע 50% מזמנו בשמירה על הגב - התסריט ידוע מראש. עמיר פרץ, שבשבוע שעבר כאן כתבתי בזכות מועמדותו, חייב לשלב ידיים עם אבי גבאי וללמוד לחיות עם שלי יחימוביץ' (והיא איתו). כך גם הרצוג (שהופך להיות ה"שמעון פרס" של העבודה) וכך האחרים. גם ההסתדרות תצטרך לדכא את יצר "הנקמה" שבטח בוער בה ולבנות גשר חדש ואיתן בינה לבין המפלגה, תנועות הנוער, תנועות המושבים והציבור בכללו.





השותפות היא עניין הכרחי. בנייתה היא באחריותו של גבאי עצמו, והיא תלויה בכנות כוונותיהם של חברי הסיעה. ראו נא מה קרה לרמטכ"ל דן חלוץ במלחמת לבנון השנייה, לאחר שלא השכיל לבנות באופן נכון את השותפות עם אלופי המטכ"ל. סיעת העבודה צריכה לעשות ריסטארט, עם כדור נגד בחילה ובלעדיו, לנפץ את המחנות, לשלב ידיים, לסחוף קהל ולחתור לשלטון. זהו תפקידה, זהו אתגרו של גבאי.

3. הלכתי לבדוק מה מקביל לשם "גבאי" שעולה בגימטריה וערכו המספרי 16. נבהלתי. השם הראשון שעלה שם היה "אהוד" ואחר כך "אבי בא". נרגעתי. הפסנתרן המזוקן ממגדלי גינדי היה מושקע מאוד בבחירות בעבודה ובאבי גבאי. הוא הקים סוג של מטה וחפ"ק, שלח שליחים, דיבר עם חברות סיעה, עם מצביעים ועם תקשורת, שלח את עמיר פרץ לעשור הקודם וכדומה.

מתחת לרדאר פעלה הסיירת שלו: שלום שמחון פעל בקיבוצים ובמושבים, מיכה גולדמן התייצב בליל הניצחון על הבמה לצד גבאי (כאילו היה זה יגאל אלון או יצחק רבין) וכך הלאה. השאלה האמיתית היא עד כמה מושקע אבי גבאי באהוד ברק? עד כמה הוא מחויב לו? אבי גבאי יצטרך לצדו דמות ביטחונית חזקה, אהודה וערכית שתהא בעלת אופי, ערכים ויושרה כפי שמשדר גבאי - וגם תביא מנדטים. הפתרון יכול להימצא בקלות רבה יחסית, בדמותו של בכיר הרפתנים של תנועת העבודה לדורותיה, של חניך הנוער העובד מקריית חיים וחבר קיבוץ גרופית - הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, שיש לו קשר טוב מאוד עם גבאי. יעלון יוכל לטעון שמפלגת העבודה בראשות גבאי היא מפלגת מרכז וכו'.

שם אחר שיצחק הרצוג פספס בבחירות האחרונות (ושילם על כך ב־2־3 מנדטים) הוא שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז. אדם ערכי, ביטחוני, חברתי, שמעולם לא עשה לביתו. אלמלא הווטו של ציפי לבני, הוא היה בעבודה. גם הוא מועמד מצוין. התנהלות נכונה של אבי גבאי בעניין המשבצת הביטחונית (בעצה אחת כמובן עם פרץ ועם עמירם לוין) יכולה להפוך את המסע המפרך של אהוד ברק ואת בחישתו כאדם שאיננו חבר בעבודה בבחירות האחרונות - ל"אסון" נוסף מבית מדרשו, הפעם ללא נפגעים וללא נזק. ובמקביל, לנסות לצמצם את פוטנציאל פגיעתו הרעה. לדעתי, ברק לא מעוניין לעזור לאבי גבאי. הוא מתכוון להפוך אותו לשטיח שעליו יפסע בעצמו למרכז הבמה.

4
. בעוד חודש ייפרד חיל האוויר (וגם צה"ל והמדינה) ממפקדו האלוף אמיר אשל, אדם ומפקד בעל זכויות רבות בתחום המבצעי, הטכנולוגי והערכי. אשל נחשף לראשונה לציבור כשהוביל את מטס חיל האוויר מעל מחנה אושוויץ־בירקנאו, וקולו במכשיר הקשר הרטיט כל לב יהודי (ולא יהודי) ברחבי העולם. תקופת כהונתו הארוכה יחסית בחיל האוויר, כמו תקופתו קודם לכן כראש אגף התכנון במטה הכללי, הקנתה לו מידת השפעה לא מבוטלת על המטכ"ל ועל הרמטכ"לים בעשור האחרון. הוא שירת כאלוף תחת אשכנזי, גנץ ואיזנקוט, והיה בן בריתם ואיש סודם שייעץ להם רבות. תפקידיו הביאו אותו להיכרות עם המערכת המדינית, עם נאט"ו, עם השיקולים הגלובליים של המערב ושל העולם הערבי - וכל אלה היטיבו איתו בתפקידו כמפקד חיל האוויר.

בשנות כהונתו קלט אשל מטוסי F־35 מתקדמים, מערכות "כיפת ברזל", מטוסים לא מאוישים, מערכות הגנה בסייבר, חימושים מדויקים ומערכות בקרה ושליטה שמהוות מכפיל כוח אסטרטגי. הוא חיזק את הקשר עם האמריקאים, תיאם טיסות מעל שמי סוריה עם הרוסים בקרמלין ושמר על חופש טיסה ואיסוף מודיעין בכל שטח במזרח התיכון - ואף הרחק ממנו. רוב הפעילות שקטה וחשאית ומהווה חלק מ"המערכה שבין המערכות" שמוביל איזנקוט בשקט ובצנעה.

האלוף אשל ייתן עוד ראיונות פרידה לעיתונות עם דיבורים על אמל"ח ועל ירידה לנגב ועל חיל האוויר כמכשיר דיפלומטי אזורי והרבה על איכות האנשים והכשרתם, אבל כמי ששירת איתו חלק מהתקופה והכיר אותו במצבי מתח ומשבר, אני מעז לקבוע כי אמיר אשל היה מהטובים שבמפקדי חיל האוויר. אם מוסיפים לזה את התכונה הכי לא חיל אווירית שיש - צניעות, הוא הוביל גם בזה. ובעיקר - הוא היה בנאדם, לא רמו עיניו, לא גבה לבבו. תמיד היה צמוד לקרקע וימשיך כך גם בתפקידיו הבאים בשוק הפרטי או הציבורי.

5. כבר עדכנתי אתכם שאמא שלי, לאה, היא שועלת פייסבוק ותיקה, מעורבת, גולשת, כותבת וחיה עמוק בתוך העולם החלופי שבנה כאן צוקרברג. לאחרונה היא גם באינסטגרם ובטוויטר. השבוע, ביום שלאחר ניצחונו של גבאי, היא הגיבה לציוץ שלי וצייצה: "אבי.. חייבים לקבל את המציאות ולתמוך בגבאי...".

אמי, ואמהות רבות נוספות, אהבו את גבאי לאחר שלקח את אמא שרה יד ביד לקלפי - ואמי ידעה שצידדתי בעמיר פרץ. אל תדאגי, אמא, הפנמתי! ובכלל, יכולת לכתוב לי את זה בוואטסאפ ולא בטוויטר, לעיני אלפי עוקבי.
שבת שלום!

avi@bnayahu.com