סתם ככה, שוו בנפשכם שמנכ"ל שופרסל למשל, אל"ם (במיל') איציק אברכהן, שצבר הרבה ידע וניסיון בחברה הישראלית, יושב על הדופק שלה היטב, יודע כיצד פועלת התקשורת, מכיר ראשי ערים ואת תחום הפרסום והרשתות החברתיות, יבוא ויגיד: "אני, איציק, יליד מגדל העמק, עשיתי לביתי וכעת אני מבקש להצטרף לליכוד ולהוביל את המדינה" - או מנכ"ל איקאה או טבע או מנהל אוניברסיטה. נכון, בליכוד זה קשה יותר בגלל הכבוד למנהיג, אבל עדיין - אפשרי.
הניצחון המזהיר של אבי גבאי עוד יילמד וינותח כאן קצת לאחר שיחלפו ההלם ותדהמה מהאיש החדש שבא מהעסקים לפוליטיקה, הצטרף לכחלון, עזב את המשרד הממשלתי שקיבל, הצטרף לעבודה והשתלט עליה כמעט ללא קרב. ההשוואה לטראמפ בארה"ב או למקרון בצרפת נכונה רק בחלקה. כשמדובר בחברה הישראלית ובבוחרי העבודה, המחקר צריך להיות עמוק יותר ומן הסתם עוד יהיה. זה היה מין "עולם ישן עד יסוד נחריבה" בהפוך על הפוך...
מיד כשייבלו הזרים, יצטרך גבאי להשקיע 90% מזמנו להתמקדות בהפלת נתניהו ורק 10% בענייני המפלגה. אם חברי סיעתו יחייבו אותו להשקיע 50% מזמנו בשמירה על הגב - התסריט ידוע מראש. עמיר פרץ, שבשבוע שעבר כאן כתבתי בזכות מועמדותו, חייב לשלב ידיים עם אבי גבאי וללמוד לחיות עם שלי יחימוביץ' (והיא איתו). כך גם הרצוג (שהופך להיות ה"שמעון פרס" של העבודה) וכך האחרים. גם ההסתדרות תצטרך לדכא את יצר "הנקמה" שבטח בוער בה ולבנות גשר חדש ואיתן בינה לבין המפלגה, תנועות הנוער, תנועות המושבים והציבור בכללו.
השותפות היא עניין הכרחי. בנייתה היא באחריותו של גבאי עצמו, והיא תלויה בכנות כוונותיהם של חברי הסיעה. ראו נא מה קרה לרמטכ"ל דן חלוץ במלחמת לבנון השנייה, לאחר שלא השכיל לבנות באופן נכון את השותפות עם אלופי המטכ"ל. סיעת העבודה צריכה לעשות ריסטארט, עם כדור נגד בחילה ובלעדיו, לנפץ את המחנות, לשלב ידיים, לסחוף קהל ולחתור לשלטון. זהו תפקידה, זהו אתגרו של גבאי.
מתחת לרדאר פעלה הסיירת שלו: שלום שמחון פעל בקיבוצים ובמושבים, מיכה גולדמן התייצב בליל הניצחון על הבמה לצד גבאי (כאילו היה זה יגאל אלון או יצחק רבין) וכך הלאה. השאלה האמיתית היא עד כמה מושקע אבי גבאי באהוד ברק? עד כמה הוא מחויב לו? אבי גבאי יצטרך לצדו דמות ביטחונית חזקה, אהודה וערכית שתהא בעלת אופי, ערכים ויושרה כפי שמשדר גבאי - וגם תביא מנדטים. הפתרון יכול להימצא בקלות רבה יחסית, בדמותו של בכיר הרפתנים של תנועת העבודה לדורותיה, של חניך הנוער העובד מקריית חיים וחבר קיבוץ גרופית - הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, שיש לו קשר טוב מאוד עם גבאי. יעלון יוכל לטעון שמפלגת העבודה בראשות גבאי היא מפלגת מרכז וכו'.
שם אחר שיצחק הרצוג פספס בבחירות האחרונות (ושילם על כך ב־2־3 מנדטים) הוא שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז. אדם ערכי, ביטחוני, חברתי, שמעולם לא עשה לביתו. אלמלא הווטו של ציפי לבני, הוא היה בעבודה. גם הוא מועמד מצוין. התנהלות נכונה של אבי גבאי בעניין המשבצת הביטחונית (בעצה אחת כמובן עם פרץ ועם עמירם לוין) יכולה להפוך את המסע המפרך של אהוד ברק ואת בחישתו כאדם שאיננו חבר בעבודה בבחירות האחרונות - ל"אסון" נוסף מבית מדרשו, הפעם ללא נפגעים וללא נזק. ובמקביל, לנסות לצמצם את פוטנציאל פגיעתו הרעה. לדעתי, ברק לא מעוניין לעזור לאבי גבאי. הוא מתכוון להפוך אותו לשטיח שעליו יפסע בעצמו למרכז הבמה.
בשנות כהונתו קלט אשל מטוסי F־35 מתקדמים, מערכות "כיפת ברזל", מטוסים לא מאוישים, מערכות הגנה בסייבר, חימושים מדויקים ומערכות בקרה ושליטה שמהוות מכפיל כוח אסטרטגי. הוא חיזק את הקשר עם האמריקאים, תיאם טיסות מעל שמי סוריה עם הרוסים בקרמלין ושמר על חופש טיסה ואיסוף מודיעין בכל שטח במזרח התיכון - ואף הרחק ממנו. רוב הפעילות שקטה וחשאית ומהווה חלק מ"המערכה שבין המערכות" שמוביל איזנקוט בשקט ובצנעה.
האלוף אשל ייתן עוד ראיונות פרידה לעיתונות עם דיבורים על אמל"ח ועל ירידה לנגב ועל חיל האוויר כמכשיר דיפלומטי אזורי והרבה על איכות האנשים והכשרתם, אבל כמי ששירת איתו חלק מהתקופה והכיר אותו במצבי מתח ומשבר, אני מעז לקבוע כי אמיר אשל היה מהטובים שבמפקדי חיל האוויר. אם מוסיפים לזה את התכונה הכי לא חיל אווירית שיש - צניעות, הוא הוביל גם בזה. ובעיקר - הוא היה בנאדם, לא רמו עיניו, לא גבה לבבו. תמיד היה צמוד לקרקע וימשיך כך גם בתפקידיו הבאים בשוק הפרטי או הציבורי.
אמי, ואמהות רבות נוספות, אהבו את גבאי לאחר שלקח את אמא שרה יד ביד לקלפי - ואמי ידעה שצידדתי בעמיר פרץ. אל תדאגי, אמא, הפנמתי! ובכלל, יכולת לכתוב לי את זה בוואטסאפ ולא בטוויטר, לעיני אלפי עוקבי.
שבת שלום!
התרעות פיקוד העורף