קצב האירועים באזור שלנו עשוי לגרום סחרחורת גם לאנשים יציבים: בשבוע אחד נפלה מוסול של דאעש לידי השיעים בחסות איראן, מצרים החלה להכתיב לחמאס איך לנהל את רצועת עזה, ולראשונה זה 101 שנים, מאז הסכם סייקס־פיקו, חתמו מעצמות העולם על הסכם לחלוקת המזרח התיכון. ההתפתחויות האלה עשויות להיראות כחיוביות עבורנו בטווח הקצר, אבל כשמביטים רחוק יותר, רואים את איראן צועדת בבטחה להגמוניה אזורית ומשלימה תנועת מלקחיים סביב חצי האי ערב.
בישראל עוד לא החליטו איזה סוג של בשורה הביא איתו הסכם טראמפוטין הראשון. דרום סוריה נבחר להיות הכבש שיישחט כצעד בונה אמון בין השניים. זה לא סייקס־פיקו, אבל זה בהחלט ציון דרך במעורבות של המעצמות במזרח התיכון. ישראל, בניגוד לחלק מהפרסומים, לא הייתה צד בהסכם, וגם הירדנים נאלצו לקבל אותו כעסקה מוגמרת.
הפסקת האש שהוכרזה נשמרת בינתיים, אבל הכוחות הרוסיים שהיו אמורים להתפרס בדרום סוריה לא מיהרו להגיע. ברגע שיתפסו את השטח, זה יהיה רק עניין של זמן עד שיתחילו החיכוכים עם כוחות המורדים, ואז הכוח שאמור היה להביא שלום יהפוך לכוח התקפי. ראינו כבר את הדינמיקה הזאת. תוך שבועות נוכל למצוא את עצמנו למול לחימה עזה שמתפתחת בצד השני של הגבול, עם אלפי סונים שינהרו לתפוס מחסה בסמוך לגדר או ינסו לחצות אותה. עם נוכחות רוסית בצד השני, יכולת התגובה הישראלית לזליגות ירי תהיה מוגבלת יותר.
הרוסים לא התחייבו לכבד את מרחב החיץ הסוני של המורדים שיצרנו לאורך הגבול בגולן, מה שבצה"ל מכנים "בני המקום". מה גם שלמדנו בשנתיים האחרונות שהיכן שיש רוסים, יש גם איראנים וגם חיזבאללה. הם נלחמים כתף אל כתף במלחמה הזאת בכוחות מעורבים, ואנחנו עשויים לראות בקרוב גם את האיראנים מתבססים באזור שבין קוניטרה בגולן לבין דרעא שבחורן.
בישראל מתקשים לפענח את כוונותיו של הספינקס ממוסקבה. הוא כבר ייצב את שלטון אסד בחלק החשוב של סוריה - המרחב שבין דמשק־חלב ומערבה, ואין איום על שליטה הרוסית בנמל טרטוס ובשדה התעופה חמימים. לא ברור איזה עניין הוא מוצא פתאום בגולן ובחורן, שני אזורים חסרי חשיבות אסטרטגית עבורו. קשה להאמין שוולדימיר פוטין שואף להחזיר לבשאר אסד את השליטה בכל המרחב שבו הייתה פעם סוריה, כי המחירים יהיו כבדים.
ככל שימשיך לדכא את הסונים, שהם הרוב בטריטוריה הסורית, הוא עשוי להניח את היסודות לדאע"ש 2.0 - מוטציה קשוחה וקיצונית אפילו יותר ממה שהכרנו. כמו שלמדו האמריקאים בעיראק בדרך הקשה: כיבוש שטח הוא החלק הקל, החזקת השטח היא השלב שבו מתחילים לדמם. אם יתחילו הרוסים לספוג אבידות כבדות יותר, הם עשויים כמו האמריקאים להכריז שהמשימה הושלמה ולהתקפל מסוריה. אז נמצא את עצמנו עם מדינת חסות איראנית גם בגבולנו הצפון־מזרחי.
לפי שעה רוסיה מאפשרת לכוחות כורדיים בחסות אמריקאית לכבוש את בירת "המדינה האסלאמית" ראקה. אבל אם קיוו בישראל שלוחמים אמריקאים ימנעו בגופם את יצירת הסהר השיעי, הרי שגם האמריקאים ימהרו להסתלק מהמדבר הסורי ברגע שדאעש יוכרע סופית. אז תוכל איראן להשלים רצף טריטוריאלי מהמפרץ הפרסי דרך עיראק, סוריה ועד לים התיכון בלבנון.
ריאד לא מפחידה את טהרן
האיראנים גם לא נבהלים מהנחישות שמפגין יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמן (MBS), לייסד נגדם ציר סוני - והם יודעים למה. בשלוש שנים צנחו יתרות מטבע החוץ של סעודיה בלמעלה מ־230 מיליארד דולר. את סכום העתק הזה הם בזבזו על המלחמה בתימן ועל יישום חזון 2030 של MBS, הפיכת סעודיה למעצמת הייטק.
קטאר הקטנטנה עומדת מול החרם הסעודי בלי למצמץ, עם רזרבות מטבע ונכסים של יותר מ־230 מיליארד דולר. יש לה אורך נשימה, גם אם ימשכו הסעודים והאמירויות את כל הנכסים שהם מחזיקים בקטאר. המשבר הנוכחי יסתיים כמו רוב הסכסוכים בחברה שבטית - בסולחה זמנית.
החדשות הטובות עבורנו הן שהמשבר הזה הכניס את חמאס למצוקה ולבלבול. עולמם של אנשי חמאס חרב עליהם עם הכרזת החרם על קטאר. המומים וכואבים הם מדדים לקהיר ומקבלים כל תכתיב שהמצרים מנחיתים עליהם. אין להם יותר מנהיגות שיושבת בחוץ - כל מנהיגות חמאס יושבת היום ברצועה ונתונה לחסדם של המצרים. הם ייאלצו לבלוע את נוכחות אנשיו של דח'לאן בעזה, ויש בישראל מי שהמחשבה הזאת גורמת לו נחת.
המצרים מאמינים שנוצרה שעת כושר לחילופי שלטון בקטאר ובעזה. אבל המציאות יותר מורכבת. קטאר תתאושש, ואין שום סיכוי שחמאס ייתן לאנשי דח'לאן יותר ממעמד סמלי. חמאס, יצירה אותנטית של החברה העזתית, היה ויישאר השליט הבלעדי של עזה. אנחנו, שרתמנו את עצמנו במהלך מביך לשירות אבו מאזן וצמצמנו את אספקת החשמל לעזה, תוך שאנחנו מסתכנים במלחמה, מצאנו את עצמנו שחקנים משניים במהלך שרקמו המצרים. המהלך המצרי הרחיק מאיתנו בינתיים את סכנת המלחמה, אבל שוב חשף את ממשלת ישראל כנגררת ולא כיוזמת.
לא שמישהו צריך להיות מופתע. ממשלה שנתפסת לבהלה מקמפיין פייסבוק מינורי שהרימו המתנחלים נגד תוכנית המתאר של קלקיליה, כנראה לא תהיה מסוגלת להכריע בסוגיות משמעותיות יותר. ואם באמת סבורים חברי הקבינט, שעומדים בראש מעצמה גרעינית (על פי פרסומים זרים) וחולשים על הצבא החזק במזרח התיכון, ש־6,000 בתים בקלקיליה יהוו איום על מדינת ישראל - אני רק יכול לקוות שהם לא יצטרכו לקבל החלטות מול איום אמיתי.
אז בעוד שרינו מתעסקים בשיפור פני העיר קלקיליה, מצרים חולמת על החלפת חמאס בדח'לאן, וסעודיה מאמינה שתכופף את קטאר - איראן מבצרת את הבסיס שלה בתימן ומחמשת אותו בטילים מדויקים. עבור הסעודים, תימן עומדת להפוך למה שהפכה לבנון עבורנו: בסיס לשיגור טילים איראניים. טפטוף הסקאדים שנורו על סעודיה מתימן עד היום עשוי להתחלף בקרוב במטר של טילי M־600 מדויקים שיירד על ריאד וג'דה. ספק אם האוכלוסייה הסעודית תפגין את כושר העמידה שהפגין העורף הישראלי בעימותים האחרונים, ו־MBS עשוי לגלות שאין מאחוריו ציבור חסון ונחוש.
בדרך ליעד הבא
איראן כבר לוטשת עיניים לטרף הבא שלה: סולטנות עומאן וממלכת בחריין. קאסם סולימאני, מפקד גיס אל־קודס של משמרות המהפכה, הפך למומחה בזיהוי חולשה באזור. הוא דואג למלא כל ואקום שהוא רואה, ולהדק בנחישות את הטבעת סביב סעודיה.
בים הסוער הזה הספינה שלנו מנווטת על ידי קברניט שלא רואה ולא יודע. הוא לא יודע על הצוללות שבהן עסק עו"ד דוד שמרון. הוא גם לא ידע על בזק. זה היה שאול אלוביץ'. את החשמלאי ביום כיפור - הזמינה אשתו.
ובקשר לאיראן, שעוד רגע תשיג הגמוניה אזורית ועוד שני רגעים תייצר פצצת גרעין, זה בכלל אשמת האנטישמי אובמה. "מר איראן" שלנו, מי שהיה הראשון לזהות את האיום, עשוי להיות זה שבמשמרת שלו תייסד הרפובליקה האסלאמית רצף שיעי מהמפרץ הפרסי ועד לים התיכון.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10.