במפה הפוליטית הישראלית, שבה השמאל הצטמק והימין התרחב, הקרב המעניין הוא תמיד על המרכז ועל “גניבת” קולות מהימין הרך. הקרב הזה, שיתקיים מעתה ועד הבחירות הבאות, ייערך בין אבי גבאי לבין יאיר לפיד, שני מועמדים שלכאורה נישאים על אותם סנטימנט וכמיהה ציבורית למשהו חדש, מרענן ונקי, אבל בפועל משקפים דברים שונים.

הופעתו הלחוצה של לפיד במהדורת החדשות של ערוץ 2, יומיים לאחר ניצחונו של גבאי, שיקפה את הלחץ שבו שרוי יו”ר מפלגת יש עתיד ואת המאמץ שילך ויגבר מעתה לנסות ולבדל את עצמו מיו”ר מפלגת העבודה. היתרון היחיד שלפיד נהנה ממנו קשור בתדמית הבעייתית שיש למותג מפלגת העבודה, הן כמפלגת שמאל והן כמפלגה שנהגה עד כה ברפיסות, תכונה שהציבור הישראלי אלרגי אליה.



מעבר לכך, התחמושת של לפיד כעת היא די דלילה, והיכולת שלו לשמר מגזר מצביעים שישתייך אליו היא מצומצמת. ראשית, משום שבמידה רבה ניצחונו של גבאי מאיר את לפיד כמי שלא באמת מציג אופוזיציה לראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא מהווה חיקוי שלו בתוספת יחסים גרועים עם החרדים, ניסיון יחסית מועט ותכונה של התנשאות, שגם כלפיה אזרחי ישראל רגישים. שנית, בין הימין למרכז ניצב מועמד נוסף אותנטי ורב־ניסיון הרבה יותר מאשר לפיד, הלא הוא משה כחלון.


התחמושת שלו כעת די דלילה, לפיד. צילום: מרק ישראל סלם


למרות היעדר הניסיון - גבאי נתפס כבעל חוט שדרה

יתרונותיו של גבאי, לעומת זאת, לפחות בשלב זה, בולטים. ראשית, בחירתו מסמנת מפץ שחל הן במפלגת העבודה והן במפה הפוליטית הכללית. מסתמן כי אישיותו ותדמיתו מקלות על אנשים לערוק ממחנה הבית שלהם אל מחנהו, בלי להרגיש שהם בוגדים בזהותם. דבר זה נכון הן בתוך המפלגה עצמה, שהחלה להגדיר מחדש את המחנות שבה, והן, כפי שהולך ומסתמן, בגוש השמאל־מרכז. במילים אחרות, הפרסונה של גבאי יש בה כדי לערער על שיוכים חברתיים־פוליטיים מסורתיים, מה שיקל עליו לגרוף קולות מהימין הרך.

יתרון בולט נוסף של גבאי הוא הבית האידיאולוגי. נכון שלפיד פטור מכאב הראש הכרוך בפוליטיקה פנימית, אבל באותה מידה מפלגתו נתפסת עדיין כמפלגת אווירה שמזגזגת בעמדותיה בהתאם לסקרים. גבאי, הליכודניק לשעבר ומי שישב בממשלת ימין, הקיף את עצמו באנשים עם בסיס אידיאולוגי מוצק של השמאל, כגון ח”כ יוסי יונה וח”כ שלי יחימוביץ’. מבחינתו, יש לכך שני יתרונות. ראשית, למרות חוסר ניסיונו, הדבר מקל עליו להיתפס כבעל חוט שדרה ובסיס מוצק. שנית, בשל הפרופיל הייחודי שלו, הוא נתפס בו־זמנית כמי שמחויב לאג’נדה של שתי מדינות לשני עמים ולמדיניות של רווחה, אג’נדה שאפשר למצוא לה תומכים רבים גם במרכז ובימין, וכמי שקשה להדביק לו תוויות של שמאלן הזוי.

לגבאי עדיין צפויה דרך ארוכה ומרובת הכרעות עד לבחירות הכלליות. הופעתו בהפגנה בפתח תקווה במוצאי שבת היוותה צעד ראשון בכיוון הנכון למיצוב עצמו כאופוזיציונר אפקטיבי. על כך אפשר ללמוד מהראיון שהעניק השר גלעד ארדן למחרת בגלי צה”ל, שבו כינה את גבאי “שמאל קיצוני” ובו־זמנית טען שמי שצריך לדאוג הוא יאיר לפיד.