"אנחנו לא יכולים לאסור כניסת מורים חילוניים לבתי ספר דתיים"

אלא שלסיפור הזה יש צד שני, שצריך לדבר גם עליו. חוק חינוך ממלכתי שנחקק בשנת 1953 הגדיר את זרם החינוך הממלכתי ואת הזרם הממלכתי דתי. "חינוך ממלכתי דתי", קובע החוק, "פירושו - חינוך ממלכתי, אלא שמוסדותיו הם דתיים לפי אורח חייהם, תוכנית לימודיהם, מוריהם ומפקחיהם, ובהם מחנכים לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית". החוק הזה, כפי שניתן לראות, אפשר אז, ולמעשה מאפשר עד היום, להעסיק בבתי הספר הדתיים מורים דתיים בלבד.

השבוע בדקתי עם ראש מינהל החמ"ד (חינוך ממלכתי דתי), הרב ד"ר אברהם ליפשיץ, מה המצב הנהוג כיום. האמת, הופתעתי. יש לא מעט חריגים אומנם, אבל ההנחיה הכללית – הנשענת על החוק – נשארה על מכונה מהימים שבהם חוקק החוק הזה ועד היום. ברמת העיקרון, בבתי הספר הממלכתיים דתיים מלמדים רק מורים דתיים. ההנחיה הזו, אמרתי לרב ליפשיץ, נשמעת מקוממת. אתה ודאי מבין, טענתי באוזניו, שכשאתה מסרב להכניס מורים חילונים למערכת החינוך הדתית, לא יהיה לך מה להשיב לבית ספר חילוני שיסרב להעסיק מורה דתי לביולוגיה רק בגלל הכיפה שעל ראשו. "זו אכן סוגיה קשה", הסכים, ופירט אחד לאחד את הקשיים שהיא מעלה.

זו הייתה שיחה ארוכה. שמעתי בה טעמים כבדי משקל. כל עוד אני נצמד לחוק המאפשר לי לקבל אך ורק מורים דתיים, הסביר, אני יכול לשמור על רוח החינוך הדתי. אם לא תהיה עדיפות במערכת הדתית למורים דתיים, באופן תיאורטי אני יכול למצוא את עצמי מחר עם בית ספר ממלכתי דתי שבו רוב המורים לא דתיים והמנהל לא דתי והמחנכים לא דתיים, ומה יישאר לי אז מהרוח החינוכית שאני מבקש להעביר ושחוק חינוך ממלכתי אישר לי להעביר?

הייתי מבין הנחיה כזו בחינוך החרדי, הקשיתי. בחלקים גדולים מהמגזר הזה מאמינים שמה לא רואים - לא קיים. אבל הציונות הדתית לא מסתובבת באזורי החיוג האלה. אצלנו הילדים הרי יודעים היטב מה קורה מעבר לגדרות המוסד החינוכי שלהם. הם מכירים את החברים החילונים של אבא שלהם ואת אלה שעובדים עם אמא שלהם ואת אלה שמשרתים עם האח שלהם בצבא. אצלנו מחנכים לחיבור, לא להתבדלות.

עמדת החמ"ד לא באה ממקום של אנטי. הרב ליפשיץ שכנע אותי שהוא מאמין בשיתופי פעולה בחברה הישראלית ומעודד את תלמידיו בכיוון הזה, אבל עדיין נדמה שהמצב הנוכחי חייב לעבור שינוי והתאמות, שחייבת להימצא דרך ביניים.

אז נניח שבשלב הראשון אפשר יהיה להבין מנהל בית ספר דתי שיתעקש שמחנך הכיתה או המורה לתורה יבואו מתוך תפיסת העולם שאליה הוא מחנך את הילדים, אבל אני משוכנע שסקר שייערך בין חובשי הכיפה הסרוגות יגלה כי לרוב גדול מהם אין שום בעיה עם מורה חילוני, בטח כזה שמלמד מתמטיקה או ספרות.

ומה יקרה אם במקום להעביר לילדים את לוח הכפל הוא יטיף להם, רחמנא ליצלן, לחזור בשאלה? מה שיקרה עם מורה דתי מקביל שיטיף לתלמידיו החילונים לחזור בתשובה. לזה, כמו לזה, צריך להראות את הדרך החוצה. בסופו של דבר, אנחנו חייבים להיות ישרים. כל עוד מורה חילוני לא יכול להיכנס לבית ספר דתי, אי אפשר יהיה לומר מילה להורה חילוני שלא יהיה מוכן שמורים דתיים ידרכו בבית הספר של בנו.