"פרשת הצוללות" תהפוך תוך ימים ושבועות בודדים ל"פרשת הרכש" של מערכת הביטחון. לא רק צוללות אלא פלטפורמות לחימה נוספות, ולא רק בחיל הים. לא נראה שיש אפשרות אחרת. פיצוץ מורסת המוגלה סביב המניעים ותהליך הרכש של הצוללות יגיע לקצינים ברמות ביניים בדרגות סגן־אלוף ואלוף משנה בחיל הים, ועד לצמרת הדרג המדיני וסביבתו.

החומר הרב שנאסף בחדרי החקירות, גיוסו המסתמן של עד המדינה מיקי גנור וחזרת החוקרים אחורה אל חומרי חקירות קודמות ועדויות שנמסרו בנסיבות שונות בשנים האחרונות - בעיקר כאלה ש"מתכתבות" כעת עם החקירה הנוכחית - יפתחו תיבת פנדורה שתוביל מפרויקט אחד למשנהו. באוויר, בים וביבשה. 
 
בכולם תמצאו אינטרסים מדיניים אמיתיים לצד מדומים, אינטרסים אישיים של פוליטיקאים, קציני צבא בסדיר ובמילואים, פרקליטי צמרת, סוכנים ומתווכים וגוזרי קופונים מסוגים שונים ומשונים. הדבר החשוב הוא שבתווך תמצאו בצבא ובמשרד הביטחון גם בכירים ערכיים, נקיים, תמימים, שמבקשים לעשות עבודתם ושליחותם קודש - ולא תמיד מצליחים להבחין במה שמתרחש מעליהם, או במקרה של הצוללות - מתחתם. 
 
חיל הים היה מאז ומעולם חיל גבה גלי. מפקדי החיל לרוב עוינים זה את מחליפו של זה, והם מנהלים קרבות אכזריים מעל לפני המים ומתחתם. גם אם יתברר שישנם אנשים בחיל הים שכשלו וחטאו לכאורה, עיקר הסחי יצטבר סביב בכירים מהם בהרבה בסקטור האזרחי או הפוליטי, או בצמוד אליהם.

את האלוף אליעזר (צ'ייני) מרום אני מכיר היטב.

שירתנו יחד סביב שולחן המטה הכללי והתמודדנו עם משטים, מבצעים, הצלחות ותקלות. צ'ייני הוא איש מיוחד. אין ספק בכך. גם במבצעים נועזים וגם בשגרה הוא נוטה ללכת על הקצה. אני מבקש להאמין בחפותו, אבל יודע שהוא יצטרך להשקיע מאמץ לא מבוטל וזמן כדי להוכיח אותה. 

האלוף אליעזר (צ'ייני) מרום. צילום: פלאש 90
האלוף אליעזר (צ'ייני) מרום. צילום: פלאש 90

 
כבר נאמר שככל שאדם גדול יותר - יצרו יגדל ממנו. לרוב זה נכון. יחטאו כאן בענייני מס, בענייני טוהר המידות, בענייני תנועה ובהטרדות מיניות פשוטי העם וראשיו, חיילים, נגדים ואלופים, עובדי ציבור, ראשי בנקים וכלכלה. בישראל 2017, כשמדובר בבכירים הם נבחנים תחת זכוכית מגדלת, הציפיות מהם גבוהות פי שבעה, והרצון לבוא עמם חשבון בעת אימות החשדות גדול פי 30.
 
פרשת הצוללות היא לא רק עניין הרכש. גורמי אכיפת החוק יצטרכו לבדוק היטב את מידת התבונה המדינית שהנחתה ראש ממשלה, שר ביטחון ושרים נוספים לאפשר ולאשר לגרמנים למכור כלי נשק מודיעיני אסטרטגי כמו צוללות למצרים של חוסני מובארק (או של מורסי או של א־סיסי או של אחר). אם לא תימצא כאן תבונה מדינית וביטחונית מוכחת אלא יהיה אינטרס אחר, זר - זוהי בגידה בביטחון ישראל.
 
ישנם מקרים שבהם מאמץ ישראלי לטובת מדינה שכנה מוצדק. שבוע ימים הייתי עם שר הביטחון בוושינגטון בסוף שנות ה־90 כדי לשכנע את הממשל והקונגרס למכור טייסת F־16 לחיל האוויר הירדני. היה לישראל אינטרס מובהק. צוללות למצרים? אינני בטוח. כבר התנבאתי כאן בעמוד הזה לפני מספר חודשים על כך שהצוללות הללו יטביעו יותר יהודים מערבים, ולא ידעתי עד כמה...
2. חבר הפציר בי לעלות לירושלים ולבקר בבית הספר גבעת גונן בשכונת קטמון, נעניתי בשמחה, והשבוע פגשתי במנהל ובחלק מהצוות החינוכי. 200 תלמידים בבית ספר יסודי באחת השכונות הקשות בבירה. 80% מהם מטופלים על ידי מוסדות הרווחה ו־20% איבדו תקווה ומסרבים למגע. 40% מהתלמידים ממשפחות העדה האתיופית (לחלקם ארבעה אחים ואחיות מארבעה בעלים שונים של האם) והיתר אוכלוסייה ותיקה יותר. אין בשכונה הזו כמעט "משפחה רגילה". המנהל מצביע על קיומן של תופעות אלימות כמו: נשים מוכות והתעללות מינית, על עישון סמים, גירושים וכדומה. 
 
בתוך המציאות הנוראית הזו, בלב הבירה, מנהל דודו שרבי מוסד חינוכי עם נשמה. הוא עצמו נולד להורים שעסקו בהוראה, אך לאחר שנים במקצועות החופשיים "עשה תיקון" והסבה לחינוך, והוא נלחם על כל ילד וילדה. "נלחם" בלשון המעטה. את עיקר זמנו הוא משקיע בגיוס משאבים לצרכים המיוחדים של בית הספר, לתחזוקה, לגדר, לצהרון, למחשבים, למקרנים, לכלי נגינה. דודו החליט לפעול מחוץ לקופסה, והוא מנהל פדגוגיה חלופית: הוא ביטל את המבחנים ואת שיעורי הבית ומנסה להקנות ידע באמצעות "חוויית הצלחה" אחרת.

צוות בית הספר הניח את המסוגלות של כל תלמיד על השולחן, והוא מצליח להשיג הצלחות בנקודות החוזק של הילדים. אם מישהו מתבטא בעל פה היטב ומתקשה בכתיבה הוא ידבר על הבמה. אם מישהי מתקשה לכתוב ולדבר וטובה בנגינה - היא תנגן. 
 
ביום שבו ביקרתי בבית הספר הוא היה מלא בתלמידים למרות החופש. יש כאן קייטנה ללא תשלום, וההשתתפות היא 100%. כל הילדים באים לבית ספר שהם אוהבים. המנהל דודו וצוות המורות והמורים אוהבים את התלמידים וחרדים להצלחתם. כאן, בשעות הפעילות, חווים הילדים את "המקום המוגן" שלהם. 
 
לצהרון הם קוראים בגבעת גונן "לימודייה". לאחר עשר שנות פעילות עמותת "בקהילה" של עיריית ירושלים עוזבת את בית הספר, וחלופה אין. סגל בית הספר כמעט בכל יום מוציא כסף אישי מהכיס כדי לממן ארוחות בוקר לילד או לילדה שהגיעו בלי אוכל מהבית. דודו חולם על "הכיתה העתידית". הוא רוצה להקים עבור הילדים האלה כיתת רובוטיקה וחדר מוזיקה ותחנת רדיו קטנה ולפתח אפליקציות ועוד ועוד. הוא צריך עזרה. לא אגזים אם אגדיר את המנהל הזה ושכמותו כ"מפקדי פלוגות" המשמשים כ"מפקדי מוצבים" חשובים באחת החזיתות החשובות של החברה הישראלית. הם מצילים נפשות. 
 
יצאתי מגבעת גונן בעיניים דומעות ובגאווה רבה. חשבתי גם על כמה דרכים לסייע, ובינתיים אני חושב שאם אכתוב כאן עכשיו: יש סיכוי שהדוברים של שר החינוך נפתלי בנט ושל ראש עיריית ירושלים ניר ברקת יאתרו את הקטע הזה, ואולי ייצא מזה משהו. הלוואי. 
השר נפתלי בנט. צילום: פלאש 90
השר נפתלי בנט. צילום: פלאש 90


 
3. ארגון "מעמד", העוסק בעידוד האוכלוסייה החרדית להשתלב בשוק העבודה ובגישור בין הכישרונות וכושר התעסוקה של חרדים לצורכי השוק, ממשיך בשקט ובהתמדה בשליחותו. הארגון הוקם לפני ארבע שנים על ידי אנשי עסקים מקנדה הרואים בפעילות זו משום שליחות חשובה. 
ישראל יוסקוביץ', מנכ"ל הארגון, מספר כי המוסד שבראשו הוא עומד מסבסד הכשרות במאות אלפי שקלים לעובדים חרדים, לצד לימודי אנגלית ומחשב, וזאת במקביל לפעילות לפתיחת דלתות והשמת חרדים בכל ענפי המשק, מתעשייה כבדה דרך הייטק ועד לבנקאות ותפקידי ניהול. בשבוע שעבר התכנסה ישיבה של ההנהלה המייעצת של "מעמד" במשרדו של מוטי אלמליח, מנכ"ל בזק בינלאומי. השתתפו שם בכירי משק וכלכלה, ראשי חברות ותאגידים, רובם ככולם חילונים אשר רואים בפעילות זו אתגר גדול ונרתמים לסיוע. 
על הפרק כעת הקמת תאגיד שירכוש חברות לצורך העסקת חרדים, פעילות ענפה להסרת חסמים שמקשים על קהילות חרדים להשתלב, קרן מלגות שתאפשר פרנסה למשפחה בזמן הלימודים וההכשרה ועוד. זוהי פעילות חשובה מאוד, והיא מתבצעת במקביל לגיוס אלפי חרדים לצבא, שם הם רוכשים מיומנויות ומקצועות לפרנסתם בעתיד. איך אמרו פעם: מה צריך לעשות? פשוט לעשות!
4. בתיבת הדואר שלי נחת ספרה של מאיה גנון, "להתגבר על המשבר ברשתות החברתיות". הספר עוסק "בהיערכות הארגון למשבר תקשורתי ברשת". מעולם לא שמעתי את שמה של מאיה והרמתי אליה טלפון. מתברר כי היא דוברת המועצה במזכרת בתיה, בעלת תואר ראשון בתקשורת ותואר שני בהתנהגות ארגונית. היא פשוט אוהבת את התחום ואת העיסוק התקשורתי וחוקרת את הרשתות החברתיות. את ספר הביכורים שלה, שכולל קובץ מאמרים, תובנות ועצות ומיועד למנהלי תקשורת בארגונים ולסתם מתעניינים, היא הוציאה על חשבונה בהוצאה פרטית, ומקווה בעזרתו לפרוץ קצת קדימה. אז מי אם לא אני ייתן במה ויפרגן?
5. הפיקוד על גלי צה"ל הוא חוויה אדירה שלא קיימת בשום מקום אחר. את החוויה הזו יחווה בקרוב מאוד המפקד החדש שמעון אלקבץ שיחליף את ירון דקל. את שמעון אני מכיר 30 שנה מכל תפקידיו ברשת מקומונים, ב"מעריב", ברדיו דרום, ברדיו שומרון, כראש מנהל תרבות ועוד. הוא בעל ניסיון ניהולי, ניסיון תקשורתי ותרבותי ונהנה גם מהיכרות אדירה עם החברה הישראלית על כלל חלקיה. 
למה חוויה כל כך גדולה? תראו לי איפה עוד אתה גם מפקד של היחידה הצבאית הכי מוזרה בעולם עם חיילים, נגדים, קצינים ואנשי מילואים; גם מנכ"ל של כלי תקשורת גדול (שכר, דיני עבודה, אבטחה, תזונה, ניידות שידור, אנטנות, תשדירי שירות ותזרים מזומנים); גם עורך ראשי של שתי תחנות שידור מובילות; וגם (בלי שאף אחד מינה אותך לזה) המנהל של בית הספר הלאומי המוביל לעיתונאות ולתקשורת, באופן שמאפשר לך לעצב את פניה של התקשורת הישראלית לעתיד. חוויה אדירה. בהצלחה, שמעון, אני כבר מקנא בך. 
שבת שלום.