קפקא לא מציע תוכנית חלופית. הוא משאיר אותנו עם היעדר הסדר, עם הכאוס האמיתי של העולם, הפועל ללא חוק וללא צדק וללא יד מכוונת וללא רחמים. אפילו בלי קמצוץ של חמלה. הוא מותיר אותנו בבהלה, תלויים באוויר, ואז מדחיקים את הסיפורים טורדי המנוחה שלו.
וכולנו בדרך. מי יגיע לסופה בגיל 120, ומי יסיים אותה באמצע, או חלילה בהתחלה. מי במים ומי באש. וכל שנותר זה לשמוח עכשיו, כי אין באמת הבטחה שיהיה אחר כך, ולאהוב.