מי שרוצה להבין את רמת ההתנהלות של ראש ממשלת ישראל והקבינט המדיני־ביטחוני שלו בשבועיים האחרונים, יכול לקבל את ההסבר בזעיר אנפין מסיפורה של "תמונת הניצחון" של ביבי וזיו, המאבטח מהשגרירות בעמאן. התקרית שבה היה מעורב המאבטח, בדירה פרטית בבירה הירדנית, עדיין עלומה. הדיווח האחרון שקיבלו "מקבלי ההחלטות" קבע שלא מדובר בפיגוע אסלאמיסטי, אפרופו המתרחש באל־אקצא. כך או אחרת, זה לא משנה הרבה.
במקרים כאלה, מי שאחראית על בדיקת האירוע, ואם יש צורך גם על חקירה והגשת כתב אישום, היא המדינה־האם. כלומר ישראל. המלך עבדאללה, שנלחם על יציבות שלטונו מדי יום מחדש, הלך על פי הכללים. אף שזה היה מאוד קשה, במצב שנוצר, עם אלפי מפגינים אסלאמיסטים סביב השגרירות ודעת קהל אנטי־ישראלית רותחת, כולל משפחת ההרוג וכולל משפחת הרופא בעל הדירה, שנורה למוות אף הוא על אף שלא היה שייך לאירוע. עכשיו היה תורה של ישראל להיות דיסקרטית ואחראית. ואז בא נתניהו. במקום להסתפק בהודעה לקונית על חזרתם של אנשי צוות השגרירות הביתה, הוא התייחס לשובם של הדיפלומטים כאל ניצחון הירואי. השיא הגיע בתמונת הניצחון עם זיו. לפני חקירה, לפני בדיקה, לפני שקיעת האבק, ראש הממשלה כבר רץ להצטלם ולספר לחבר'ה.
בעמאן ישב המלך עבדאללה ורתח. נתניהו לא הסתפק בתמונה. הוא גם צייץ, בעברית ובערבית. הוא לא רק תקע לבעל הברית החשוב ביותר שלו במזרח התיכון אצבע בעין, הוא גם תקע לו אגרוף בבטן. עבדאללה שחרר את המאבטח, ואנחנו היינו צריכים לעזור לו לעבור את זה במינימום נזק. הוא היה זקוק לקצת שקט, צניעות, אחריות. במקום זה, הוא הושפל פומבית.
התרעות פיקוד העורף