כל סוחר בבורסה מבין ששבוע המסחר ייפתח היום בירידות. לא בגלל מצב המשק אלא בגלל מניה אחת – של טבע. מניות החברה ניצבות, עם פתיחת המסחר הבוקר, בפער שלילי (המכונה ארביטראז') של 19% לעומת המחיר בארה"ב. כאשר נסגר המסחר ביום חמישי האחרון בתל אביב, קרסה המניה של טבע ב־18%. באותו הערב, היא צנחה ב־24% במסחר בוול סטריט. דבר זה יצר פער ארביטראז' של 6%.

שלשום נסחרה המניה בארה"ב בלבד (בשישי אין מסחר בתל אביב) וירדה ב־13% - פער הארביטראז' כבר גדל ל־19%. כעת, כדי ששווייה של המניה יהיה זהה לשווייה בחו"ל, היא צריכה להתמוטט בתל אביב ב־19%. זה בדיוק מה שצפוי לקרות אלא אם כן תחול התפתחות דרמטית חיובית במהלך היום. צניחת מחיר של 19% תמשוך את מדדי המניות למטה בגלל משקלה הגבוה של טבע במדדים.

אז מדוע בעצם האמריקאים סלחנים פחות לחדשות העגומות שמגיעות מטבע והחליטו לחתוך את המניה באכזריות? כי הם חסרי סנטימנטים. אם מגיע אליהם מידע שסותר את ציפיותיהם, בייחוד אם מדובר במידע שנתפס מבחינתם כהיעדר שקיפות, הם מענישים (גם את עצמם) ללא רחם ובורחים. צריך להסביר - מה ששבר את המשקיעים זאת אינה המחיקה החד־פעמית של שישה מיליארד דולר כתוצאה מהעסקה הכושלת של רכישת אקטיבס מאלרגן. צעד זה היה צפוי להתרחש, במיוחד לאור העובדה כי גם אלרגן מחקה שני מיליארד דולר מטבע.



הסיבה לאובדן האמון נעוצה בתחזית הרווחיות הפסימית בעסקי התרופות הגנריות, בעיקר לאור התחרות בארה"ב, והחשש מהתפוגגות מגע הקסם של תרופת הקופקסון. ברגע שעסקי הליבה נפגעים - העתיד נצבע בסימן שאלה גדול.

התגובה הפבלובית בטבע שכללה הודעה (חוזרת) על פיטורי 7,000 עובדים, סגירת 15 מפעלים וצמצום פעילות בעשרות מדינות, רק הוסיפה לתסכול המשקיעים.

מדוע בישראל צריכים להיות מוטרדים מהמתרחש בטבע? פעם, כשהבורסה שכנה ברחוב אחד העם, נחשבה המניה ל"מניית העם". המצב השתנה מאז. זה כבר לא קשור "לפנסיוניות שלנו". מרבית המניות בטבע מוחזקות על ידי משקיעים זרים, גופי הגמל וקרנות הנאמנות מחזיקים בכ־5% ממניותיה, וזה כסף קטן. הסיבה שאכפת לנו מקונצרן התרופות היא כי למעט ההיבט הפיננסי, קיים ההיבט הריאלי. טבע מעסיקה בישראל 6,800 עובדים, כאשר 350 מתוכם
צפויים לאבד את משרותיהם. היא נחשבת לאחד המעסיקים הגדולים בארץ.

סיבות נוספות כוללות את העובדה כי היצוא משפר את מאזן סחר החוץ, תשלומי המסים של העובדים משפרים את מודל ההכנסות של רשות המסים, וחוץ מהמועסקים הישירים של החברה, ישנם גם מעגלי מועסקים נוספים, שנהנו עד היום מפריחתה של טבע.

אלי הורוביץ ז"ל. מאז פרישתו, כסא המנכ"ל הפך לכסא מפלט. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

כדי לנסות להציל את ספינת הדגל מטביעתה ולכוונה למסלול חדש של הצלחה, חייבים להבין קודם את הסיבות שגרמו להידרדרותה. הגורם העיקרי ללא
ספק הוא היעדרו הבולט של בעל בית מוגדר, שמחזיק בגרעין השליטה, וזה שמתווה לטוב או לרע את המדיניות. מאז פרישתו של אלי הורביץ ז"ל, המנכ"ל המיתולוגי, כיסא המנכ"ל הפך לכיסא מפלט.

במשך עשור אחד בלבד תפקיד זה אויש על ידי לא פחות מחמישה מנכ"לים: ישראל מקוב, שלמה ינאי, ג'רמי לוין, ארז ויגודמן ויצחק פטרבורג. בערך שנתיים בממוצע לכל מנכ"ל - ככה לא בונים יציבות ניהולית ולא אסטרטגיה עסקית. חברי הדירקטוריון הפכו את טבע למעבדה ניהולית. הם לקו במחלה חשוכת מרפא, ששמה "מאניה דפרסיה ניהולית". ברגע שמנכ"ל מסוים נכשל (לפחות בעיניהם) הוא נדרש לשלם מידית את המחיר כאשר לעיתים גם היו"ר עצמו נדרש לעזוב. לו הדירקטריון היה משאיר את מקוב כמנכ"ל מיד לאחר פטירתו של הורביץ, הדירקטורים לא היו מתחרטים על כך. כעת, כדי שטבע תתאושש מהמשבר שפוקד אותה, היא חייבת לבחור באחד משני המסלולים הבאים:

שינוי תקנון החברה שמחייב את מנכ"ל טבע להתגורר בישראל. סעיף זה הוכנס לתקנון על ידי הורביץ ז"ל. הסיכוי לגיוס מנכ"ל ישראלי במצבה הנוכחי של טבע הופך ליקר מאוד ובשלב זה גם לא מציאותי. עדיף מנכ"ל "זול" יותר, שגר בניו יורק, ממנכ"ל יקר שגר בפתח תקווה. צעד זה יהיה גם יעיל יותר עבור החברה. אם מלאכת הגיוס לא תצלח, דירקטוריון טבע (המורכב בחלקו מנציגי בעלי המניות) חייב לפעול לאיתור בעל שליטה חדש. ברור כי אף אחד בדירקטוריון לא יתנדב, כי לצורך ההשוואה - זה מקביל להחלטה של חברי הכנסת להצביע בעד הקדמת הבחירות ועל ידי כך, להסתכן באיבוד הכיסא שלהם.

ולכן האפשרות היצירתית ביותר שנותרה היא למעשה השתלטות עוינת על טבע מצד בעל המניות בעל הסיכוי הגדול ביותר להצליח – חברת אלרגן, שמחזיקה ב־%10 מטבע. אלרגן נקלעה לאחזקה כחלק מהתשלום שקיבלה ממכירת אקטיבס לטבע (33 מיליארד דולר מהתשלום הועבר במזומן). היא "תקועה" עם מניותיה של טבע וספק אם תצליח בטווח המיידי להיפטר מהם במחיר העולה על 30 דולר למניה. כדי להגיע לגרעין שליטה, היא צריכה לרכוש כ־10% נוספים מהחברה.

חייבים להסביר - אומנם אלרגן אינה מתמקדת היום בעסקת הגנריקה. נכון גם שאם היא תקנה את טבע, אלרגן תיאלץ להתמודד עם חוב של 33 מיליארד דולר, שחלקם (5 מיליארד דולר) חורגים מאמות המידה הפיננסיות. עובדה שמספיקה להרחיק כל משקיע סביר, אבל אלרגן אינה כזאת. בהשקעה לא גדולה במיוחד, כשלושה מיליארד דולר, היא תוכל להשתלט על טבע, כולל אקטיבס, שאותה היא מכרה לחברה.

האם צעד זה אכן יקרה? לא בטוח. אבל דבר אחד ברור. טבע, במצבה הנוכחי, כבר אינה יכולה להמשיך. ספינת הדגל זקוקה לקברניט. המשקיעים איבדו אמון בהנהלה, ודרך ההתנהלות הנוכחית נראית כעת יותר כמו ניסוי קליני בבני אדם ולא בתרופות.