ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו לבדו במלחמתו נגד אמצעי התקשורת - ראשי שתי המעצמות, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מנהלים מלחמת חורמה נגד אמצעי התקשורת בארצותיהם. לא בדיוק האישים שרבים במדינותיהם ובעולם יסכימו להגדירם כ'חברה טובה'. אבל נתניהו יכול להתנחם בכך שהוא איננו לבדו בעוינות, בזלזול, בהתנכרות כלפי התקשורת והעיתונאים. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין איננו יעד לחקירות, אבל משתרך מאחוריו שובל ארוך של שמועות וחשדות על התנהלות רודנית ודיכוי ברוטלי של יריבים, כולל ידיעות, המתפרסמות מחוץ לרוסיה, על צבירת הון תועפות בהיקף של מיליארדים דולרים. פוטין מאוד לא אוהב עיתונאים ועיתונאיות הנוברים במבוכי שלטונו. הוא לא תוקף אותם בפומבי, אבל יש בסביבתו מי שדואגים להשתיקם ואם הם אינם שותקים, גם להתנקש בחייהם.
הנשיא טראמפ חייב בעצם תודה לאמצעי התקשורת בארצות הברית על נצחונו. בשנת הבחירות לנשיאות, העיתונים וערוצי הטלוויזיה דיווחו, פירסמו, פירשנו כל הגה שיצא מפיו וכל תזוזה שעשה. הם שהפכו אותו למועמד הרפובליקני המועדף. אבל מהר מאוד עורכים, עיתונאים, בעלי טורים ומפיקי חדשות הבינו את האסון שהביאו על אמריקה, ומאז נכנס לתפקידו הפך הנשיא לטרף תקשורתי נוח שמספק סקנדלים, מעידות והצהרות מביכות לעיתונות ולערוצי הטלוויזיה בקצב יומי, לעתים בקצב של שעות. מה שמשחק לידיהם של אמצעי התקשורת בארצות הברית, הם כמובן החקירות המתנהלות נגד בכירים לשעבר בסביבתו הקרובה של טראמפ, החשודים בקשרים עם גורמים ברוסיה במטרה לסכל את בחירתה של הילרי קלינטון.
חקירות הן גם הגורם למצוקת נתניהו והמניע העיקרי לאיבתו נגד התקשורת בישראל, המדווחת על החקירות, מעריכה ומפרשנת את תוצאות החקירות והשלכותיהן על עתידו הפוליטי. ראש הממשלה איננו הראשון והיחידי שהופיע בעצרת תמיכה שאורגנה במיוחד עבורו. גם הנשיא טראמפ משתתף בעצרות של אוהדים ותומכים שמארגנים עבורו במדינות שבהן זכה לרוב בבחירות לנשיאות. אבל זה לא עוזר, שכן שיעורי התמיכה בנשיא טראמפ בקרב האמריקאים הם הנמוכים ביותר הזכורים בהיסטוריה הנשיאותית. גם בקרב רפובליקנים היקף התמיכה בטראמפ איננו מחמיא במיוחד. בישראל כנראה מצבו של נתניהו איננו שונה מזה של ידידו בבית הלבן. בסקר שנערך בישראל עלה כי הליכוד בלי בנימין נתניהו בראשו מקבל יותר קולות.
מלחמה נגד אמצעי התקשורת היא משחק מסוכן - בעיקר ובמיוחד לצד ולמי שמנהלים את המלחמה. גם אם הפוליטיקאי יוצא מנצח, זהו נצחון פירוס. במקרה הטוב זהו נצחון ארעי והמנצח יוצא פגוע וחבול. במקרה פחות טוב, כיפוף ידיה של התקשורת, הסתה ובוז לעתונות גובים מחיר גבוה, אישית ופוליטית, מפוליטיקאים. לפוטין לא אכפת מה הרוסים חושבים עליו וזה גם לא משנה הרבה לגבי עתידו בשלטון. בהיסטוריה האמריקאית המודרנית, לא זכור נשיא שאחרי חצי שנה בתפקיד היה כל כך לא אהוד ושנוי במחלוקת כמו טראמפ. אמצעי התקשורת פשוט מילאו את תפקידם, דיווחו על הסקנדלים, על המעידות המביכות, על ההתבטאויות המגוחכות ועל החקירות נגד מקורביו. טראמפ לא נבהל כל כך והחוקה מבטיחה לו ארבע שנים בבית הלבן. אבל, התקפות והסתה נגד העיתונות לא תביא לראש הממשלה נתניהו את השלווה והבטחון שיש לידידו בבית הלבן.