החדשות הטובות הן שנתניהו הולך. הביתה או לכלא. החדשות המצוינות הן שזה לא קורה בעתיד הנראה לעין. ייסורי הגסיסה הפוליטית שלו מתאימים לו ולנו, והאלטרנטיבה גרועה יותר. מה שישבור אותו סופית הוא המשך קריסת חומות המגן של חובשי הכיפות. תחילה קרס המעגל הראשון. המשמר הפרטוריאני שהיה בשר מבשר המשפחה, ארי הרו וגיל שפר.
אלה עברו את המטחנה המשטרתית והפנימו שזה או נתניהו או הם. היו כמובן לא מעט אוכלי שרצים ובועלי נידה בין כלי הקודש סביבו, אבל הכיפה שלטה בכיפה - כמו נפתלי בנט, יועז הנדל (שהוריד אותה בצעירותו) או שלמה פילבר, ולא היה מצב שבו חובשי הכיפות לא סובבו את נתניהו ברחש בלתי נראה. ספק שומרים ספק סוהרים, אבל בלא ספק נהנים ממנעמי השלטון וככל הנראה עושים לביתם הפרטי והאידיאולוגי.
המעגל השני הוא אבירי שלטון החוק, אביחי מנדלבליט, רוני אלשיך ויוסף שפירא. אלה נבחרו על תקן משרות אמון שתפקידם להגן על ראש החץ של מדיניות חובשי הכיפות. גם הם הבינו שיש גבול לכל תעלול ונדחקו כיום לפינה שבה הם אמורים למלא את תפקידיהם על פי חוק, וזה לא חוק התורה. גרירת הרגליים של אנשי המעגל השני בתחילת הטיפול בפרשיות נתניהו הייתה סימן מבשר רעות.
המחסום הראשון היה מנדלבליט, שפיזר בדרך מוקשים כמו הוראה לחקור בנפרד את החשודים שרה ובנימין נתניהו, לסרב תחילה לבקשת החוקרים לחקור את שמרון באזהרה, או ללכת בתיק כרמון על חקירה פלילית. עד שממצאי החוקרים הביאו אותו למקום של ארי הרו: או אני או נתניהו. גם המפכ"ל אלשיך התחיל כמי שמתיישר עם שאר חובשי הכיפות המגוננים. עוד לפני שהבין מי נגד מי הוא הצהיר שראש אגף החקירות מני יצחקי בדרכו החוצה (לא מיד, אבל הרמז היה ברור), וייתכן שעוצמת הראיות שכנעה אותו שהצחנה שעולה מנתניהו תדבק בו ובמחנהו.
השלישי במעגל השני הוא המבקר שפירא. במשך למעלה משלוש שנים הוא גרר את פרשת הוצאות ראש הממשלה. רק לאחר שחומרים של אנשיו התגלגלו החוצה וסייעו למסעות הצלב של גידי ויץ, רביב דרוקר ובן כספית, נכנע שפירא ופרסם את ממצאיו חרף לחציו של שמרון, שהיה אחד מסנדקי מינויו (יחד עם אלקין).
מובן שכל שלושת שותפי המעגל השני עשויים לטעון שרק הזהירות הדריכה את מעשיהם, אלא שכאן הם עשויים לעמוד מול הר נסיבתי ולוחות זמנים, ומוטב שישתקו. לזכותם או לגנותם ייאמר שהם נלחמו על חיי ממשלת נתניהו כמעט עד הסרת המגנומטר האחרון. משהו בחומות המגן של הציבור הרחב של חובשי הכיפות נסדק בעקבות כניעת הגלאים. אבל לא אצל המנהיגות שלהם, שהיא המעגל השלישי, הפוליטי והמכריע.
גוי של שבת
אלקין ובנט וגרורות נתניהו עדיין מנהלים קרב מאסף על המשך כהונתו, ובינתיים, אפרופו סקרים, המחנה הגדול מאחוריהם. כתבי המפלגות מספרים שבשיחות פנימיות הם קוטלים את נתניהו. בינתיים נתניהו מפרפר טוב להם. ככל שהוא מושחת יותר כך הוא נתון יותר לחסדיהם. הוא הגוי של שבת שלהם שיבצע כל מלאכה בזויה כדי לקבל את הנתח שלו. שחיתות? חילול שבת גרוע משחיתות, והרי כל החילונים מושחתים כך או אחרת. ובכלל, שרת המשפטים איילת שקד, אחד התעלולים היותר מוצלחים של חובשי הכיפות, כבר הזדרזה להודיע כי "על פי חוק, נתניהו אינו חייב להתפטר מתפקידו גם אם יוגש נגדו כתב אישום", והוסיפה: "רק מעשים מרחיקי לכת יצדיקו את פירוק הממשלה".
מבחינתם, נתניהו היה יכול לעולל כל תעלול, ובתנאי שיספר במו פיו שהוא רוצה בשלום ויבלום במו ידיו כל הסדר מדיני שעשוי לפגוע במפעל ההתנחלות בגדה. ואה... כן, תן לנו את המשפטים והחינוך כדי שנסלול את הדרך להדתה. שום זגזוג של נתניהו לא היה מביך עבורם. גם לא נהנתנות ושחיתות מעל המקפצה הציבורית והלכאורית. גם כאשר הקפיא את הבנייה, החזיר את חברון, הוריד את עמונה ומגרון והפר הבטחות ליישב אותן - עדיין הוא היה האיש שלהם. גינו אותו בחירוק שיניים מפחד הציבור שלהם אבל המשיכו לפרוש מעליו מטרייה קואליציונית, כי לא היה שקרן מוכשר ממנו לעבוד בעיניים על העולם כולו.
על פי סקר, 55% מאזרחי ישראל לא מאמינים לנתניהו. אני מניח שאפילו נתניהו לא מאמין לעצמו. הבעיה היא שגם מי שלא מאמין לנתניהו מאמין בו, ואלה שני דברים שונים. הציונות הדתית־לאומית מאמינה בו כמי שיבצע את פקודותיה כדי להישרד, ועיתונאי הבית היהודי השתולים במרחב התקשורתי מגבים אותו על עיוור זה שנים, הגם שכולם יודעים במי מדובר. מסתובבת כאן האגדה על הקוסם שירש מבגין את המחויבות השבטית לליכוד ויש לו יכולת הודינית, כמעט ליברמנית, להיחלץ משלשלאות החוק, כולל כריזמה בריטונית בניחוח דיאודורנט העולם הגדול. ואז בא ההיבריס, ונתניהו המשיך לצפצף על המקפצה, לאחר שכבר נכווה ברותחין והיה אמור להיזהר בצוננין.
שרה ויאיר, הסיפור המשפחתי שנלווה לפרשיות השחיתות, הוא ממתק עיתונאי וטרף עסיסי ליושבי הקולוסיאום, שהם אנחנו. המשפחה הזו היא סוג של הפרעה כמעט מביכה מכדי להתנפל עליה ברמה האישית. אלא שיש חשיבות לנראות במאבק על ריסוק החזית. נתניהו, הנציג האולטימטיבי של הימין, אמור להתרסק לרסיסים ואי"ה לגרור אחריו גם את הליכוד. בינתיים זה לא קורה, אבל יש מקום לצפות שלא כל מצביעי הליכוד עד האחרון שבהם מושחתים כולם. יש תקווה שמשקעי סעיפי האישום וסיפורי הרו ידגדגו איכשהו את שארית שיקול הדעת של מצביעי הימין כולו. ואם הנראות הזו מחייבת גלגול משפחת נתניהו בזפת ובנוצות, אזי נראה שזה הדבר היחיד שמשפחת נתניהו הרוויחה ביושר.
נתניהו אגב, כיום, הוא האיש שלי לראשות הממשלה. מימי לא חשבתי שאעלה על דל שפתי, בטח לא על הכתב, את הדרישה לאפשר לו להחזיק בכהונתו עד מועד הבחירות על פי חוק. פרשת המגנומטרים וסיבוב הפרסה המבוהל להסרתם הוכיחו שבין הסיגר לשמפניה הוא עדיין שומר על שארית שיקול דעת. במקביל הפרשה האירה באור בלהות את האפשרות שכנסת שלא מוכנה להתפזר תצביע עבור קואליציה מהגיהינום. או אז יכשכש הזנב של הבית היהודי בכלב, שהוא כל מה שנותר ממדינת ישראל.