מספרם של הניאו־נאצים באירועים האלימים בשרלוטסוויל לא היה גדול במיוחד. לא גדול במידה שצריכה להדאיג. גם הקריאות המכוערות שקראו – “היהודים לא יחליפו אותנו”, ואחרות מעין אלה – אינן חדשות. יש באמריקה שוליים. יש באמריקה זכות כמעט בלתי מוגבלת לביטוי. הזכות הזאת נרחבת מספיק כדי לכלול גם גזענים, טיפשים, אנטישמים, מופרעים.
ההתנגשות בשרלוטסוויל הייתה אלימה, אבל כבר ראינו אלימות ממנה. אלימות היא כמובן דבר מגונה, אבל גם רמת האלימות בשבוע שעבר לא חרגה בהרבה ממה שנצפה במהומות מכל מיני סוגים.
האירועים בשרלוטסוויל היו נשכחים עד מהרה, מפנים את המקום לסקנדלים חדשים, אלמלא עניין אחד חשוב: תגובתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. משום מה, טראמפ החליט לטפס על עץ ולא לעשות את השגרתי והמצופה ממנו - הודעת גינוי חד־משמעית, שמשתמעת ממנה הוקעה של גזענות ושל אלימות. משום מה, החליט לטפס על עץ ולא לעשות את השגרתי והמצופה, ובמקרה הזה גם הנכון יותר – הודעת גינוי המכוונת לגזעני הימין שבעטיים התחוללה המהומה.
למה הוא נוהג כך? אפשר לתת כמה הסברים. אבל קודם כל כדאי להכיר בכך שעובדתית יש מידה של צדק בדברי הנשיא. הטענה שאלימות הייתה משני הצדדים היא נכונה. מופרעי הימין באו להפגין, בריונים של שמאל באו להכות אותם. האם מגיעות להם מכות? בהחלט. האם מותר להכות אותם? באמריקה, שבה חופש הדיבור נרחב ומקודש, אסור להכות אותם.
ועוד הוא צודק בטענה שההחלטה הגורפת לסלק את דמויותיהם של כל גיבורי הדרום במלחמת האזרחים מכיכרות העיר היא החלטה בעייתית. מפגיני הימין באו כדי למחוק נגד סילוק הפסל של מצביא הדרום רוברט אי לי. בהפגנתם גרמו כמובן נזק – משום שהתברר שתומכי הפסל הם גזענים, אנטישמים, קיצונים. אבל אפשר להציע גם נימוקים שפויים יותר בעד השארת הגנרל לי על כנו. הנשיא עשה זאת כאשר שאל, בצדק, אם הפסל הבא שיורד הוא פסלו של ג’ורג’ וושינגטון, שהיה בעל אחוזות ועבדים.
אלא שכל הטענות העובדתיות האלה קורסות לנוכח התנהלות מחופפת, גחמנית, וכמובן מסוכנת של טראמפ. הן קורסות לנוכח מה שנראה כקושי גדול שלו לומר קודם כל, ויותר מכל, את המובן מאליו: גזענות היא דבר מגונה. הן קורסות לנוכח המראה המבהיל של נשיא אמריקאי שמתפתל פעם ופעמיים ושלוש, יוצא מגדרו ממש, כדי שלא לומר את מה שצריך לומר על שולי השוליים של החברה האמריקאית.
אין הסבר אחר
אז למה באמת הוא נוהג כך? אולי משום שהוא עצמו גזען. אבל לזה אין ראיות של ממש, מעבר לכך שהוא מתקשה להסתייג מגזענים. אולי משום שזה טוב לו ברמה הפוליטית. אבל קשה לראות כיצד המהומה מועילה לו. גם אם הוא מרוויח כמה נקודות בימין הקיצוני־סהרורי, מה שקרה בימים האחרונים מרחיק ממנו את מפלגתו, את המרכז האמריקאי, בוחרים מהימין שהקו האדום שלהם נמתח היכן שהגזענות זוקפת ראש. לא מקרה הוא שאחוזי התמיכה בטראמפ הם הנמוכים ביותר לנשיא בתקופה המקבילה בקדנציה שלו אי פעם.
פסיכולוגיה בגרוש, וממרחק בטוח, היא עניין בעייתי בניתוח התנהלותם של נשיאים, אבל אולי אין מנוס ממנה במקרה של טראמפ. אם הוא אינו גזען – ומוטב להאמין שלא כל עוד לא הוכח בוודאות אחרת, ואינו מרוויח ממה שעשה השבוע – וקשה מאוד להצביע על משהו שהרוויח - ההסבר שנותר לפעולותיו הוא הסבר של פסיכולוגיה בגרוש. טראמפ לא אוהב שמכתיבים לו מה לומר, טראמפ לא אוהב לעשות את מה שמקובל וצפוי, טראמפ לא אוהב להיות כמו כולם, טראמפ לא אוהב להיכנס לתבנית ידועה מראש. מה שעשה השבוע הוא דווקאיזם נשיאותי. פרובוקציה בדולר של מי שנבחר לנשיא ארצות הברית, אך בוחר להתנהג כבעל טור פרובוקטיבי שכותב ההפך כדי שיהיו יותר קליקים באתר.
אי לך ארץ שמלכך נער (וחפשי אותו בטוויטר).