במשך עשרות שנים היה טייקון הנדל"ן דונלד טראמפ חלק מהסצינה הניו יורקית; חלוץ מרכזי בסליזיות של שנות ה-70; דייר קבע במועדוני הלילה המדוברים של שנות ה–80, שעד אז הספיק להיות נשוי פעמיים; פעיל מינית מחוץ למסגרת הנישואים שלא באופן צנוע; ידיד קרוב של עו"ד רוי קון, מי שהיה יד ימינו של סנאטור ג'ו מקארתי בשנות ה–50, איש מתועב להפליא שהפיק סיפוק אישי רב מהוצאתם להורג של אתל ויוליוס רוזנברג, שלא הודח מהחברה למרות פועלו, שחלה ומת מאיידס.

הוא שהשיא עצה לדונלד הצעיר בהגיעו מקווינס. טראמפ נמרח על המפה הפוליטית מן הקצה אל הקצה. דעותיו קפריזיות, שוחות נגד הזרם, דמוקרט בעור רפובליקני. ביתו השני היה התקשורת, ולכן הוא כה בז לה כיום וכועס עליה. פעם הוא היה יקיר בניה, לא ברצינות אבל בלב העניין.

העיתונאי רון רוזנבאום הוא אחד מהרציניים באמריקה. מהאנשים המנומקים והעקרוניים הללו שאין להם פנאי לשטויות או להחליף דעות כמו גרביים. מי שאינו זוכר את כתביו כעיתונאי, מכיר ודאי את ספרו המדהים "היטלר - מסע אל שורשי הרשע", אולי הספר האינטליגנטי והלא מתלהם שנכתב אי־פעם על הצורר הנאצי. אינך מבין את היטלר בסוף קריאת הספר, אבל אתה יודע מהיכן בא ומאין ינק את שורשי שנאתו החורכת.



Manhattan Passions (1987) הוא אסופת כתבותיו של רוזנבאום עד שנת הוצאתו לאור. רוזנבאום בשיא כוחו. הוא מתמקד באזרחי הכבוד של ניו יורק, בפושעיה, בספחיה, ואפילו רוי קון מקבל פרק. 30 שנה עברו מאז שקראתי את כתבתו "טראמפ: העסקה האולטימטיבית", שבה הוזמן רוזנבאום ליוזמה הרצינית ביותר שבה היה מעורב טראמפ הקוריוז מימיו: ניסיון לפירוק ולצמצום תפוצת הנשק הגרעיני בעולם. מכתבתו של רוזנבאום עולה כי העדות היחידה לפעילות ממשית היא של טראמפ עצמו. אבל הכותב לא יכול היה שלא להתרשם מהיצר ומהאמונה שהביא טראמפ לנושא.

30 שנה לאחר מכן, מהמשרד הסגלגל בבית הלבן, טראמפ הוא הנשיא האמריקאי הראשון, מאז ג'ון קנדי ומשבר הטילים בקובה עם אצבע על ההדק. קנדי היה מוקף במוחות מבריקים והתמודד מול מנהיג סובייטי נטול יצר התאבדות. טראמפ מוקף במלחכי פנכה, וקשה למצוא בנשיא בעל פליטות הפה והציוצים המתלהמים, את מי שרצה להטיל סנקציות קשות על צרפת משום שמכרה טכנולוגיה גרעינית לעיראק.

זהו סיפור כתבתו של רוזנבאום על טראמפ בעידן רונלד רייגן ואימפריית הרשע.

***

"אני במגעים עם הדרג הגבוה ביותר בנושא הזה", אמר טראמפ, "עם אנשים בוושינגטון, בבית הלבן". יותר מדי היה מונח על כף המאזניים עבורו מכדי לסכן את הכל בחשיפה לא נכונה של "הנושא". העיתונאי מבטיח לטראמפ שהוא מזהה את החשיבות הרבה של "הנושא", ודאי יותר מכל עסקה אחרת שעשה בחייו. הוא מזהה את ההתרגשות בקולו. "זה נהדר", ענה טראמפ, "הנושא" חשוב לו יותר מכל דבר אחר שבו הוא מעורב, יותר מכל עסקה שיעשה אי־פעם בעתיד. היבט החיים או המוות של "הנושא" חשוב יותר מעסקת נדל"ן. הוא מטפל בדבר כמו היה העסקה הגדולה והחשובה בחייו, העסקה האולטימטיבית. "העניין המדובר כאן הוא מעל לכל דמיון", הוא אמר, "אינני יכול להרשות לעצמי שאיזה כתב ציניקן יבוא ויוציא אותי אידיוט ויהרוס את האמינות שלי".

בסופו של תהליך ארוך ונפתל התרצה טראמפ והסכים לדבר על "הנושא" בתנאי שהכתבה לא תחשוף מהו "הנושא". הגזמה מסוימת, כמובן, אבל העיתונאי מודה שהוא כה מתרשם מרצינותו של טראמפ ומרצונו לשמור על חשאיות, עד שהוא מגלה שהוא עצמו רוצה להגן על טראמפ מהאינסטינקטים הציניים שלו, הפן באישיותו שישמח לצייר את טראמפ כקוריוז זול, לעג בריא ומתבקש על חשבונו בשל מעורבותו המשונה ב"נושא". אחרי שקרא כמה התייחסויות של טראמפ ל"נושא" ורמת העניין שלו בו, הוא נותר סקפטי, שלא לומר ציני. תוך הקשבה לטראמפ הוא אינו יכול שלא להגיע למסקנה שבן שיחו כן בגישתו.

"הנושא" הוא תפוצת הנשק הגרעיני ומסע צלב של טראמפ למציאת דרך לעצור את התרחבות התפוצה, לפני שאיזה ג'וקר בעל נשק גרעיני יגרום למותם של מיליונים. מכיוון שהעיתונאי השתכנע בכך שהנושא חשוב לטראמפ ושהוא רציני, הוא בחר להימנע מבדיחות קלות ומהערות ציניות שממש מתבקשות, משום שלא מדובר להכרתו באגו–טריפ של טייקון הנדל"ן הנלעג המבקש להידחף לזירה הלאומית.



בין חומרי הקריאה בנושא שטראמפ המליץ עליהם, התרשם העיתונאי במיוחד מהספר "Deadly Gambits" מאת סטרוב טלבוט, הסיפור האמיתי על הניסיון הפתטי והנכלולי של ממשל רייגן במגעים בנושא נשק גרעיני עם הסובייטים. מדובר בתיאור מבחיל של ליצנים ושלומיאלים, המושקעים בתמרונים מקיאווליסטיים בירוקרטיים, שמטרתם העיקרית היא למצוא את הדרך הטובה ביותר להונות את העם האמריקאי. להעמיד פנים שהם חותרים להסכם פירוז גרעיני שעה שהם בעצם מחבלים בכל סיכוי של עסקה אמיתית לטובת מרוץ חימוש מטופש, הכולל השקת תוכניות עתידיות כמו נשק כוכבים ו–Dense Pack.

גאונות ה–Dense Pack הייתה בקיבוץ כל הטילים הבליסטיים של אמריקה לשדה ירי אחד כמו כוורת קטיושות, ולצאת מנקודת ההנחה הלא בדוקה שמאות טילים סובייטיים שיכוונו כאחד לעבר המקבץ הזה, יתרסקו באוויר בשל קרבה רבה מדי והשראה הדדית של טיל על רעהו.

אחרי שגמר לקרוא את הספר המרעיש על מעללי רייגן, תהה העיתונאי מה יש לאמריקה להפסיד בהפקדת המו"מ הגרעיני בידי דונלד טראמפ. לפחות הברנש יודע לנהל מו"מ מנצח. זה אינו מצב חסר תקדים שבו איש עסקים ממולח העלה הצעה מבריקה לעסקה בתחום הגרעיני. היסטוריונים רבים של מרוץ החימוש טוענים כי ארצות הברית וברית המועצות החמיצו הזדמנות בלתי חוזרת לעצור את מרוץ החימוש טרם שהחל ב–1946, כאשר דחו את "תכנית ברוך". המשקיע ברנרד ברוך הציע ששתי המעצמות יפקידו את הטכנולוגיה הגרעינית שלהן בידיה של רשות בינלאומית שתפקח ותשגיח עליה ותמנע את המשך פיתוחה.

דחייתה של "תוכנית ברוך" נחשבת בעיני רבים לאחת ההחמצות הגדולות בהיסטוריה המודרנית. יכול להיות שיום אחד בעתיד יחשוב מישהו על יוזמת טראמפ לעצירת מרוץ החימוש הגרעיני באותה רמה של חרטה - הזדמנות היסטורית נוספת שהוחמצה. אם טראמפ יצליח לממש את יוזמתו, כפי שהוא מצליח בעסקאות אחרות, אין זה מן הנמנע שההיסטוריה תתייק את קבלת תוכניתו כאחת ההתפתחויות החיוביות במהלך המאה האומללה הזאת.

***

"דודי שנפטר לאחרונה היה מדען דגול", אמר טראמפ. "הוא היה פרופ' ב–MIT. ד"ר ג'ון טראמפ. יחד עם ד"ר ואן דה גראף הם המציאו את הגנרטור של ואן דה גראף. הוא היה מהחלוצים של טיפול בהקרנות בסרטן. הוא העביר את כל חייו במלחמה בסרטן וסופו שמת מסרטן".

ובחזרה ל"נושא". הוא בוער בטראמפ בשל הפחד שלו שאיזה מנהיג מטורף בעולם השלישי ישיג את הפצצה. כמו קדאפי. במיוחד קדאפי.

"יש טייס שעובד עבורי והיה הטייס של קדאפי", אמר טראמפ. "טייס אמריקאי מיומן ומנוסה. שאלתי אותו איזה מין אדם הוא קדאפי, והוא אמר לי: מר טראמפ, מעולם לא נפגשת באדם כזה. האיש עולה למטוס שלו וסוטר בפרצופם של כל עובדיו. סכיזופרן מוחלט. הטייס קיבל ממון רב להטיס את קדאפי, אבל לא יכול היה לסבול את ההתנהגות שלו. הוא היה עולה למטוס, צורח, צועק, מכה אנשים, מטורף. האצבע על ההדק הכי קלה שראית".

מישהו כמו קדאפי חופשי בשטח, וטראמפ משתגע מכך שבבית הלבן אף אחד אינו חש את הסכנה.
"האמת היא שכבר עכשיו מאוחר מאוד להתארגן. זאת הבעיה הכי גדולה בעולם, לא אחת מהן. הבעיה בהא הידיעה. משעשע אותי לראות אנשים בוושינגטון שמדברים בנושאים חשובים. הם עוסקים ברפורמת מס. השעות והכסף שהם השקיעו בדיון ברפורמת המס המגוחכת. אילו חצי מהאנרגיה הייתה מוקדשת לנושא חשוב יותר, אפשר היה לפתור אותו". 

כשהעיתונאי שאל את טראמפ מה ההסבר שלו לחוסר המיקוד והעניין בנושא תפוצת הנשק הגרעיני, ענה טראמפ:
"אני חושב שהם מטומטמים. הם חושבים רק על רוסיה. על העימות הגרעיני בין אמריקה ורוסיה. אבל ועדת פסגה עונתית היא בדיחה, היא אינה עוסקת בבעיה הגרעינית האמיתית. יש מדינות כמו צרפת שמוכרות באופן גלוי ומתריס טכנולוגיה גרעינית למדינות אחרות. בראש המדינה עומד נשיא ארוגנטי, שאישית אני חושב שהוא טיפש עם תעודות. הוא מנסה לאזן את התקציב שלו על ידי מכירת ידע גרעיני לכל דורש. זו בושה וחרפה, בושה וחרפה.

"צריך להטיל על צרפת סנקציות כלכליות קשות או כל ענישה אחרת. אני מאמין שהפתרון הוא כלכלי בעיקרו. חלק מהמדינות הללו שבירות מאוד, ולנו יש כוח עצום שלא נעשה בו שימוש. הן תלויות בנו, כולל בציוד רפואי. לעולם לא הייתי מציע למנוע מהן עזרה רפואית חוץ מאשר בנושא הזה שהוא חמור וכבד יותר מכל הנושאים האחרים. אני מניח שהדבר הקל ביותר הוא לתקוף ולמנוע את פיתוח הנשק הגרעיני".

כמו שישראל עשתה בכור העיראקי?
"אינני רוצה להמליץ בהכרח באופן פומבי על קו פעולה כזה, כי זה נשמע רדיקלי. בלי דיון מקדים רציני באופציה הזאת המלצה על התקפה נראית פזיזה, ואני חרד ונמנע מלדבר על כך".

***

"לאנשים יש כישורים מסוימים. לי יש כישרון לעשות עסקאות. נכנסתי לפגישות שראיתי בהן את אנשי, שהם מוכשרים ומשתכרים היטב, מבריקים שלמדו בהרווארד, שאמרו לי שהעסקה מתה. לא רק שאני אעשה את העסקה, אני אעשה אותה טוב יותר ממה שהם היו עושים. מצד שני אני שומע אנשים שמבטיחים לי שעסקה מסוימת היא עניין גמור, מאה אחוז שזה קורה. אני מביט עליהם אומרים: 'העסקה הזאת לא תקרה לעולם, אלה לא מתכוונים לסגור איתכם דיל'. הייתי במצבים שהיו מתים קלינית ויצאו לפועל בגלל היכולת לדעת מתי עסקה יכולה לצאת אל הפועל. שום דבר לא מעניין אותי כרגע חוץ מ'הנושא'. אני משקיע בזה את רוב זמני".

לזכותו ייאמר כי הוא לא קורא לזה "תוכנית טראמפ" והוא מכחיש את רצונו להיות מי שיחתום על ההסכם. אבל הוא משוכנע שיש אפשרות להגיע להבנה, עכשיו או אף פעם, והפוליטיקאים בוושינגטון אינם עושים דבר כדי לממש הסכם כזה.



מדוע אין להם תחושת הדחיפות שאתה מרגיש?
"אני קורא לזה: תסמונת הטייס של קדאפי. המחשבה הרווחת היא שמשום שלרוסים יש נשק גרעיני ולנו יש, אף אחד לא ישתמש בו אף פעם, מכיוון שאף אחד מהמנהיגים אינו מטורף. לא יצא להם לראות את קדאפי עולה למטוס שלו ומוריד סטירות לאנשיו וצורח כמו משוגע. האיש פסיכוטי. מה אם תהיה לו פצצה ויקרה משהו כמו הפעם שבה הפלנו לו שני מטוסים? הוא יכעס ויגיב בטירוף, לא יראה כלום בעיניים ויש לו 20 טילים מכוונים לאמריקה. וושינגטון. אתה חושב שיש סיכוי שהוא לא ילחץ על הכפתור? וכמובן ישנה הפצצה הגרעינית הקטנה במזוודה. אתה נושא אותה במזוודה. אני אפילו לא מדבר על מטוסים וטילים. אתה נכנס איתה לאן שאתה רוצה כמו עם הטייפ שלך, ולמי שישאל אותך תגיד שזה טייפ לעבודה. אף אחד לא יהיה מסוגל לזהות את ההבדל. שם בדיוק נהיה עוד 20 שנה".

לטראמפ הייתה גם ביקורת על האנשים האפורים, נטולי שמחת החיים שמינה ממשל רייגן לנסות לצמצם את הנשק הגרעיני מול רוסיה. "הם לא מחייכים, הם לא חמים. אינך מקבל מהם כל תחושה אנושית. מי לעזאזל רוצה לדבר עם נציגים כאלה? אין להם היכולת להיכנס לחדר ולסגור עסקה. הם לא מוכרים במובן החיובי.

"זו עסקה מול הסובייטים. עלינו לפנות אליהם על הבסיס הזה: שתי האומות מבינות שההסכם לפירוז גרעיני לא קונה אחיזה, לא עובד, שחצי תריסר מדינות חדשות נמצאות על סף השגת הפצצה, מצב שיכול לגרום רק נזק לשתי המעצמות הגדולות. גורם ההרתעה של השמדה הדדית בטוחה, המונע מארצות הברית ומברית המועצות לתקוף זו את זו, לא יעבוד במקרה של עימות גרעיני בין פקיסטן ובין הודו. הנתיב היחיד הפתוח למעצמות הגדולות הוא למנוע מהקאדר הבא של מדינות קטנות יותר להשיג יכולת גרעינית ולעשות כן בכל דרך אפשרית.

"כל אחת מהמדינות הללו תלויה כך או אחרת בארצות הברית או בברית המועצות. כך שלשתי המעצמות הללו יש יכולת להשליט את מבוקשן על המדינות הללו. אנחנו יכולים להשתמש בכוח ההרתעה הכלכלי שלנו, והסובייטים יכולים לאיים בכוח ההרתעה הצבאי שלהם, שתי המדינות מסוגלות למנוע את זה. נכון היה לעשות זאת לפני חמש שנים, אבל אני מאמין שאפילו מדינה כפקיסטן תיאלץ לעשות משהו כעת. בעוד חמש שנים מהיום הם יצחקו לנו בפנים.

"אולי עלינו להציע לה משהו. הכוונה היא להתחיל ביוזמה בדרך הנעימה והיפה ביותר. להפעיל לחץ עד אשר אתה משיג את יעדך. קודם אתה אומר להם: בואו ניפטר מנשק גרעיני. אם זה לא עובד, אתה מתחיל לקצץ בסיוע, ובסיוע נוסף, ומטיל סנקציות אם צריך. אתה עושה כל אשר ביכולתך על מנת שהאזרחים שם ייצאו להפגין ברחובות כדי שיהיו להם מים, שיוכלו להשיג אוכל. זה הדבר היחיד שיעבוד: הפגנות של האזרחים נגד מדיניות הממשלה".

ומה עם צרפת? תהה העיתונאי. "ארד לחייהם חזק, מכיוון שהם מסמלים בעיני את הדוגמה הצינית והתועלתנית ביותר", אמר טראמפ. "יש להם פצצה אבל אין להם כרגע יכולת שילוח אפקטיבית שתהיה להם עוד חמש שנים. אם הם לא יוותרו על הפצצה - ואינני מתכוון יפחיתו או יצמצמו אלא ייפטרו מהפצצה באופן מלא - אני אטיל עליהם סנקציות שיהיו כה קשות, כה מדהימות...".

כאשר טראמפ החל לדבר בגוף ראשון, כאילו היה בבית הלבן, לא ידע כתבנו אם להמשיך להתייחס אליו ברצינות כפי שעשה עד אותו רגע. הוא כנראה מציק לחבריו בוושינגטון כמו יתוש, והדעת נותנת שמכריו בוושינגטון מתייחסים לשיחות הטלפון הטורדניות שלו כפי שמתייחסים לנחיל דבורים כועסות בחתונה. בלב המסעדה היקרה ביותר בניו יורק, שעה שסביבו סועדים עשירי עיר ושועיה, דונלד טראמפ מוטרד קשות מחזון האימים של רודן מטורף בארץ מדברית עם אצבע על הכפתור.